בפרק העשרים ושניים של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית המשוררת אגי משעול.משוררת אלמותית שאיננה מסתתרת מאחורי דימוי או מטפורה ותמיד יודעת להציץ בדמותה הענקית אל מעבר למילים, בזמן הנכון אל התודעה של קוראיה. אגי לקחה אותנו למסע אל ילדותה, אל רגעים שבהם לא האמינו בה ואולי אף היא לא האמינה בעצמה עד להתהוותה כמשוררת. על נערה מתעצמת, ועל אהבה הונגרית מבית. בין לגימה ללגימה שוחחנו על האיש שלצדה כבר מעל 50 שנה. דיברנו על זרותה בעולם מהיום שהיא זוכרת עצמה. על איך היא כותבת שיר, מה גורם לה לעצור ולהתבונן גם היום, ולמה עדיין מרגש אותה לקרוא שירה עברית במדינות שונות. עצמנו עיניים וחשנו יחד איך זה להופיע מול קהל לא ישראלי ולהאזין לשיריה המתורגמים לשפות מאזורים ומדינות שונות, שמהן ברחו הוריה ואפילו היא עצמה - אגי הילדה שהייתה ועודנה.

בפרק העשרים ושניים של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית המשוררת <a href="https://www.e-vrit.co.il/Author/1600/%D7%90%D7%92%D7%99_%D7%9E%D7%A9%D7%A2%D7%95%D7%9C">אגי משעול</a>. משוררת אלמותית שאיננה מסתתרת מאחורי דימוי או מטפורה ותמיד יודעת להציץ בדמותה הענקית אל מעבר למילים, בזמן הנכון אל התודעה של קוראיה. אגי לקחה אותנו למסע אל ילדותה, אל רגעים שבהם לא האמינו בה ואולי אף היא לא האמינה בעצמה עד להתהוותה כמשוררת. על נערה מתעצמת, ועל אהבה הונגרית מבית. בין לגימה ללגימה שוחחנו על האיש שלצדה כבר מעל 50 שנה. דיברנו על זרותה בעולם מהיום שהיא זוכרת עצמה. על איך היא כותבת שיר, מה גורם לה לעצור ולהתבונן גם היום, ולמה עדיין מרגש אותה לקרוא שירה עברית במדינות שונות. עצמנו עיניים וחשנו יחד איך זה להופיע מול קהל לא ישראלי ולהאזין לשיריה המתורגמים לשפות מאזורים ומדינות שונות, שמהן ברחו הוריה ואפילו היא עצמה - אגי הילדה שהייתה ועודנה.

השפה שבתוך השפה | עם אגי משעול (פרק 22)

בפרק העשרים ואחד של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית הסופר והמשורר יהודה אטלס.יוצר על-זמני ורב דורי, כותב שהילדות הישראלית על גווניה עוברת דרך מילותיו הכתובות. יצאנו למסע של כמעט מאה שלמה. בין לגימה ללגימה שוחחנו על ילדותו ועל בגרותו ועל המסע שעדיין נמשך - אל המילה המדויקת של הילד הנצחי והפנימי. צחקנו, התמוגגנו, התרגשנו ואפילו הזלנו דמעה. נשמנו לרגע כדי לאסוף את עצמנו וחזרנו לנוע בשביל חייו עד למסקנה: אכן הילד הזה הוא אתה. הילדה הזו היא את.

בפרק העשרים ואחד של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית הסופר והמשורר <a href="https://www.e-vrit.co.il/Author/4780/%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94_%D7%90%D7%98%D7%9C%D7%A1">יהודה אטלס</a>. יוצר על-זמני ורב דורי, כותב שהילדות הישראלית על גווניה עוברת דרך מילותיו הכתובות. יצאנו למסע של כמעט מאה שלמה. בין לגימה ללגימה שוחחנו על ילדותו ועל בגרותו ועל המסע שעדיין נמשך - אל המילה המדויקת של הילד הנצחי והפנימי. צחקנו, התמוגגנו, התרגשנו ואפילו הזלנו דמעה. נשמנו לרגע כדי לאסוף את עצמנו וחזרנו לנוע בשביל חייו עד למסקנה: אכן הילד הזה הוא אתה. הילדה הזו היא את.

ילד נצחי כבר תשעים שנה | עם יהודה אטלס (פרק 21)

בפרק העשרים של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית הסופרת גיל הראבן. סופרת בלתי משוכפלת בעולם הספרות העברית. אמנית שאינה מטפחת לעצמה פרסונה, ואינה משועבדת לא לדימוי ציבורי ולא לתחושה של חשיבות עצמית. נדמה שהיא מתרחשת כאדם כותב כדי להתרחש. גיל אפשרה לנו להבין את התבוננותה במילים הכתובות בעדינות וברוך. ראייה כמעט מתמטית המנוסחת בצורה כל כך בהירה ואותנטית. יצאנו למסע אל ילדותה כנצר לשושלת של ספרות עברית, איך כבר כילדה קיבלה אישור מאימה (שולמית הראבן) לעבור לספריית המבוגרים. ואיך מרגע זה ספרים היו והנם חייה. בנדיבות לבה המשכנו במסע אל נערה שהרחיבה את עולם המושגים והאפשרויות עד לכדי מודעות לזיוף בכתיבה - זאת בגיל שבו ילדות כותבות יומן. בין לגימה ללגימה דיברנו על נחיתותו של הרצון "לרגש" או "לזעזע"; על כתיבה כמחקר ששואף להתקרב להבנה של דברים; על "אמת סיפורית"; על דמויות שיכולות להפתיע כמו שבני-אדם מפתיעים; ועל ה"עצמי שלה", שלא מעניין אותה בכתיבה. שוחחנו על העולם שיוצרות המילים הכתובות, וכיצד הפליאה ממנו אוחזת בה במהלך התהוותו של ספר. צחקנו מעט כשנחשפנו ליכולת שלה לשכוח את כתביה על מנת שתוכל ליצור עולמות חדשים. שוחחנו גם על ניקיון דעת, על מבוכה, על תרגומים ותסריטים, ועל המרחבים שבין אולפן בהוליווד לבין מכונת הפקס במכולת. דומה שגדולתה של גיל היא בתבונתה הצלולה, או אולי בשאלה הפשוטה - "למה צריך לעניין אנשים שאני כותבת ספר?" וכמו במסע חייה, וכמו בכל ספריה, שיחתנו לא נחתמה באיזשהו מסר או לקח. היא הוליכה להבנה טובה יותר של סוגיות שעלו בה.

 

בפרק העשרים של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית הסופרת <a href="https://www.e-vrit.co.il/Author/248/%D7%92%D7%99%D7%9C_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%91%D7%9F">גיל הראבן</a>. סופרת בלתי משוכפלת בעולם הספרות העברית. אמנית שאינה מטפחת לעצמה פרסונה, ואינה משועבדת לא לדימוי ציבורי ולא לתחושה של חשיבות עצמית. נדמה שהיא מתרחשת כאדם כותב כדי להתרחש. גיל אפשרה לנו להבין את התבוננותה במילים הכתובות בעדינות וברוך. ראייה כמעט מתמטית המנוסחת בצורה כל כך בהירה ואותנטית. יצאנו למסע אל ילדותה כנצר לשושלת של ספרות עברית, איך כבר כילדה קיבלה אישור מאימה (שולמית הראבן) לעבור לספריית המבוגרים. ואיך מרגע זה ספרים היו והנם חייה. בנדיבות לבה המשכנו במסע אל נערה שהרחיבה את עולם המושגים והאפשרויות עד לכדי מודעות לזיוף בכתיבה - זאת בגיל שבו ילדות כותבות יומן. בין לגימה ללגימה דיברנו על נחיתותו של הרצון "לרגש" או "לזעזע"; על כתיבה כמחקר ששואף להתקרב להבנה של דברים; על "אמת סיפורית"; על דמויות שיכולות להפתיע כמו שבני-אדם מפתיעים; ועל ה"עצמי שלה", שלא מעניין אותה בכתיבה. שוחחנו על העולם שיוצרות המילים הכתובות, וכיצד הפליאה ממנו אוחזת בה במהלך התהוותו של ספר. צחקנו מעט כשנחשפנו ליכולת שלה לשכוח את כתביה על מנת שתוכל ליצור עולמות חדשים. שוחחנו גם על ניקיון דעת, על מבוכה, על תרגומים ותסריטים, ועל המרחבים שבין אולפן בהוליווד לבין מכונת הפקס במכולת. דומה שגדולתה של גיל היא בתבונתה הצלולה, או אולי בשאלה הפשוטה - "למה צריך לעניין אנשים שאני כותבת ספר?" וכמו במסע חייה, וכמו בכל ספריה, שיחתנו לא נחתמה באיזשהו מסר או לקח. היא הוליכה להבנה טובה יותר של סוגיות שעלו בה.
&nbsp;

דרך לחקור את העולם | עם גיל הראבן (פרק 20)

בפרק התשעה עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית המשורר, המבקר והעורך אלי הירש. אדם שחייו מסורים לנביעת המילים הכתובות אל מול חווית הקיום, לא רק שלו אלא גם של אחרים. אלי לקח אותנו למסע אל ילדותו, אל מותו של אחיו אורי הצעיר ממנו בשנה, שחלה בלוקמיה והלך לעולמו כשאלי היה רק בן חמש, ואל האופן שבו האובדן הזה עיצב את חייו. הוא גם לקח אותנו אל הרגע שבו ספרו של דוד אבידן "משהו בשביל מישהו" נפל אליו ממדף הספרים בבית הוריו ושכנע אותו לותר על אהבת נעוריו - המתמטיקה - לטובת קריאה וכתיבה של ספרות. בין לגימה ללגימה, שוחחנו על כתיבה מתוך ערפל, על משברים נפשיים, על קריאת שירה וכתיבת שירה כאובססיה. דיברנו על תשוקה, על מין ומיניות, על עדינות נפש, על חוכמת הפעולה של השירה, על קשת הגורלות הרחבה ששירה יודעת לפרוש ולהקיף. התעכבנו על הנקודות בזמן שבהן אלי הפך למבקר, לעורך, למה שהוא מכנה "פועל ספרותי", למורה, וגם לאבא. דיברנו על התנודות שמלוות אותו מאז שהוא זוכר את עצמו - בין מדיניות עיקשת של אי-כתיבה להתקפי כתיבה אינטנסיביים. קפצנו אל מחוץ לזמן כדי להכיל את התאהבותו בנתי בתחילת שנות ה80, והמשכנו לצעוד אל הבית שבנה, אל פסקול הסונטות שנולד מתוך געגוע לאיטליה, אל שירי האבל ואהבה שכתב בעקבות מותו של ידידו הקרוב דן דאור, אל טעויות ושגיאות, בגידות ומשברים, כאב וסליחה. נדמה כי מסע חייו של אלי הוא התגלמות של שפה פרטית שבמרכזה המתח בין אובדן לאהבה. "אני יודע היום מה שלא היה ברור לי פעם - שאף אחד לא חייב למות כדי שאכתוב שירה." או כפי שאמרה לו אהובתו: "אל תפחד, תכתוב הכל, זה כבר קרה. זה לא יקרה שוב."

בפרק התשעה עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית המשורר, המבקר והעורך <a href="https://www.e-vrit.co.il/Author/1463/%D7%90%D7%9C%D7%99_%D7%94%D7%99%D7%A8%D7%A9">אלי הירש</a>. אדם שחייו מסורים לנביעת המילים הכתובות אל מול חווית הקיום, לא רק שלו אלא גם של אחרים. אלי לקח אותנו למסע אל ילדותו, אל מותו של אחיו אורי הצעיר ממנו בשנה, שחלה בלוקמיה והלך לעולמו כשאלי היה רק בן חמש, ואל האופן שבו האובדן הזה עיצב את חייו. הוא גם לקח אותנו אל הרגע שבו ספרו של דוד אבידן "משהו בשביל מישהו" נפל אליו ממדף הספרים בבית הוריו ושכנע אותו לותר על אהבת נעוריו - המתמטיקה - לטובת קריאה וכתיבה של ספרות. בין לגימה ללגימה, שוחחנו על כתיבה מתוך ערפל, על משברים נפשיים, על קריאת שירה וכתיבת שירה כאובססיה. דיברנו על תשוקה, על מין ומיניות, על עדינות נפש, על חוכמת הפעולה של השירה, על קשת הגורלות הרחבה ששירה יודעת לפרוש ולהקיף. התעכבנו על הנקודות בזמן שבהן אלי הפך למבקר, לעורך, למה שהוא מכנה "פועל ספרותי", למורה, וגם לאבא. דיברנו על התנודות שמלוות אותו מאז שהוא זוכר את עצמו - בין מדיניות עיקשת של אי-כתיבה להתקפי כתיבה אינטנסיביים. קפצנו אל מחוץ לזמן כדי להכיל את התאהבותו בנתי בתחילת שנות ה80, והמשכנו לצעוד אל הבית שבנה, אל פסקול הסונטות שנולד מתוך געגוע לאיטליה, אל שירי האבל ואהבה שכתב בעקבות מותו של ידידו הקרוב דן דאור, אל טעויות ושגיאות, בגידות ומשברים, כאב וסליחה. נדמה כי מסע חייו של אלי הוא התגלמות של שפה פרטית שבמרכזה המתח בין אובדן לאהבה. "אני יודע היום מה שלא היה ברור לי פעם - שאף אחד לא חייב למות כדי שאכתוב שירה." או כפי שאמרה לו אהובתו: "אל תפחד, תכתוב הכל, זה כבר קרה. זה לא יקרה שוב."

שירה פרוזה זיכרון אהבה | עם אלי הירש (פרק 19)

בפרק השמונה עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית הסופרת יעל נאמן.סופרת יוצאת דופן. שנדמה לפעמים שהיא מנוכרת לתואר סופרת, מעין רואה שאיננה נראית מבחירה. כתיבתה בוהקת ומנצנצת, זוהרת ומוארת במרחבי הספרות העברית מבלי לנסות להיות כזאת. כתיבתה לוכדת את הזמן בעודו מתרחש (הרבה לפני שיהפוך לזיכרון). יעל היא סופרת קשת כתיבה שכל חייה נאבקת בצנזורה הפנימית שלה. היא לקחה אותנו אל ילדותה בקיבוץ, צעדנו בשביל עם הילדה שהחלה לכתוב כבר בגיל צעיר והאזנו לקראת שינה לספרים שקראו לה בבית הילדים. אלה לא היו סתם מילים עבורה, כי אם תחליף לחום וחיבוק של הורים הקוראים סיפור לפני השינה. בין לגימה ללגימה התבגרנו עם הנערה והעלמה שכבר הבינה שהקושי לחלק מהילדים הגדלים בחינוך הקיבוצי הוא שאין שוויון בתכונות חמקמקות כמו להיות אהוב. היא שיתפה אותנו איך למדה להילחם בצנזורה הפנימית שלה, ובגיל חמישים החלה הנביעה הפנימית לפרוץ, לא כדי להיזכר או לתעד אלא כדי לתת ביטוי להתעסקות הקיומית שלה בשאלה כיצד לחיות - לתת ביטוי שאינו מופשט, שאינו מדובר או מצוי רק במחשבה, לסיפור המתחולל בתוכה בכל רגע. מספר לספר יעל איפשרה לנו כניסה אל מרחבה הפנימי כדי הבין שהכתיבה היא ניסיון לכתוב בתוך עיוורון, שניתן לכתוב רק את מה שהצלחת לתפוס.

בפרק השמונה עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית הסופרת <a href="https://www.e-vrit.co.il/Author/537/%D7%99%D7%A2%D7%9C_%D7%A0%D7%90%D7%9E%D7%9F">יעל נאמן</a>. סופרת יוצאת דופן. שנדמה לפעמים שהיא מנוכרת לתואר סופרת, מעין רואה שאיננה נראית מבחירה. כתיבתה בוהקת ומנצנצת, זוהרת ומוארת במרחבי הספרות העברית מבלי לנסות להיות כזאת. כתיבתה לוכדת את הזמן בעודו מתרחש (הרבה לפני שיהפוך לזיכרון). יעל היא סופרת קשת כתיבה שכל חייה נאבקת בצנזורה הפנימית שלה. היא לקחה אותנו אל ילדותה בקיבוץ, צעדנו בשביל עם הילדה שהחלה לכתוב כבר בגיל צעיר והאזנו לקראת שינה לספרים שקראו לה בבית הילדים. אלה לא היו סתם מילים עבורה, כי אם תחליף לחום וחיבוק של הורים הקוראים סיפור לפני השינה. בין לגימה ללגימה התבגרנו עם הנערה והעלמה שכבר הבינה שהקושי לחלק מהילדים הגדלים בחינוך הקיבוצי הוא שאין שוויון בתכונות חמקמקות כמו להיות אהוב. היא שיתפה אותנו איך למדה להילחם בצנזורה הפנימית שלה, ובגיל חמישים החלה הנביעה הפנימית לפרוץ, לא כדי להיזכר או לתעד אלא כדי לתת ביטוי להתעסקות הקיומית שלה בשאלה כיצד לחיות - לתת ביטוי שאינו מופשט, שאינו מדובר או מצוי רק במחשבה, לסיפור המתחולל בתוכה בכל רגע. מספר לספר יעל איפשרה לנו כניסה אל מרחבה הפנימי כדי הבין שהכתיבה היא ניסיון לכתוב בתוך עיוורון, שניתן לכתוב רק את מה שהצלחת לתפוס.

להבין את הזמן בעודו מתרחש | עם יעל נאמן (פרק 18)

בפרק השבעה עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית הסופראיל חיות-מן.סופר צעיר וד"ר לפילוסופיה יהודית (צעיר לא פחות) אשר פרץ לתודעתנו עם זכייתו בפרס ספיר לספר ביכורים על הרומן ההיסטור-פנטסטי שלו "מסכת תהום". מרגע הלגימה הראשון איל הכניס אותנו אל עולמו הפנימי והחיצוני שבו מנעד ההתרחשויות רחב עד שאיננו מוגבל. שוחחנו על הילד שגדל בקטמון בבית רחב לב בו אמא ואבא יצרו מרחב סובלנות בנקודת המפגש שבין הדתי לחילוני, והחל לכתוב סיפורים כבר בכיתה ב'. על הבדיון שריתק אותו לכל אורך ההתבגרות. בין לגימה ללגימה שוחחנו על נער במפגש כתיבה שפתח לו צוהר לאפשרויות הרוח, אך גרם לו לתהיות על כתיבתו, על העלם העתודאי שבכלל חשב שהכתיבה זנחה אותו עד שיצא למסע חיפוש והמיסטיקה היהודית שתמיד הייתה שם החלה לספר בתוכו סיפור. איל חצה איתנו יד ביד, הלוך חזור, בין עולם האקדמיה והמחקר לעולם הספרות והכתיבה הספרותית, עד שמדי פעם נעצרנו על הגשר שביניהם והשקפנו על יכולותיו לנוע כשהוא בידיעה מוחלטת על שכלו (וזוהי הצניעות האמיתית), פענחנו יחד איך התנועה הטבעית שלו איפשרה לו בזמן דוקטורט לכתוב רומן שלם. נדמה כי ההפוגות האלו הן סוד כתיבתו, היכולת להתבונן, לחוש ולראות את העבר והעתיד כמקשה אחת, לאפשר למחקר להיות יתדות לפרוזה ולשכתב בדרכו את הבלתי נראה.

בפרק השבעה עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית הסופר<a href="https://www.e-vrit.co.il/Author/17591/%D7%90%D7%99%D7%9C_%D7%97%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%9E%D7%9F"> איל חיות-מן</a>. סופר צעיר וד"ר לפילוסופיה יהודית (צעיר לא פחות) אשר פרץ לתודעתנו עם זכייתו בפרס ספיר לספר ביכורים על הרומן ההיסטור-פנטסטי שלו "מסכת תהום". מרגע הלגימה הראשון איל הכניס אותנו אל עולמו הפנימי והחיצוני שבו מנעד ההתרחשויות רחב עד שאיננו מוגבל. שוחחנו על הילד שגדל בקטמון בבית רחב לב בו אמא ואבא יצרו מרחב סובלנות בנקודת המפגש שבין הדתי לחילוני, והחל לכתוב סיפורים כבר בכיתה ב'. על הבדיון שריתק אותו לכל אורך ההתבגרות. בין לגימה ללגימה שוחחנו על נער במפגש כתיבה שפתח לו צוהר לאפשרויות הרוח, אך גרם לו לתהיות על כתיבתו, על העלם העתודאי שבכלל חשב שהכתיבה זנחה אותו עד שיצא למסע חיפוש והמיסטיקה היהודית שתמיד הייתה שם החלה לספר בתוכו סיפור. איל חצה איתנו יד ביד, הלוך חזור, בין עולם האקדמיה והמחקר לעולם הספרות והכתיבה הספרותית, עד שמדי פעם נעצרנו על הגשר שביניהם והשקפנו על יכולותיו לנוע כשהוא בידיעה מוחלטת על שכלו (וזוהי הצניעות האמיתית), פענחנו יחד איך התנועה הטבעית שלו איפשרה לו בזמן דוקטורט לכתוב רומן שלם. נדמה כי ההפוגות האלו הן סוד כתיבתו, היכולת להתבונן, לחוש ולראות את העבר והעתיד כמקשה אחת, לאפשר למחקר להיות יתדות לפרוזה ולשכתב בדרכו את הבלתי נראה.

לכתוב בין עולמות | עם איל חיות־מן (פרק 17)

בפרק קצת שונה של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית הסופר היהודי-אמריקאי ג'וזף פיינדר. בשיחת וידאו מעבר לים הרמנו לחיים, גם בעברית. יצאנו למסע חיים של ילד למשפחה יהודית שנדד עם הוריו בעולם, עד שחזרו לחוף המזרחי שם גדל ומצא בקריאה מפלט, ואז בכתיבה - בית פנימי לעצמו. שוחחנו על סיפור המתח הראשון שכתב לאחיו כשהיו נערים, וכיצד תגובתו השפיעה על כתיבתו עד היום בעשור השביעי לחייו וכאחד הסופרים הפופולריים בארה"ב. צחקנו מעט בהומור של יהודים כשלקח אותנו למסע של עלם באוניברסיטאות הנחשבות בארה"ב שכבר במדשאות ידע היטב שהספרות והכתיבה הן דרך חיים עבורו. ג'וזף פתח בפנינו את שיטת עבודתו, כיצד הוא בונה צירי זמן, איך מתפתחת העלילה שלו, מה הוא מנסה לחדש בין ספר לספר וכיצד נוצרות הדמויות והגיבורים שלו. הוא גילה לנו את סודו, גם ברבי-המכר הגדולים שלו, גם בספרים הישנים והחדשים - הוא מתחיל לכתוב את המילה הראשונה בספר רק כאשר הוא יודע מהו סוף הסיפור.

בפרק קצת שונה של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית הסופר היהודי-אמריקאי <a href="https://www.e-vrit.co.il/Author/20/%D7%92_%D7%95%D7%96%D7%A3_%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%93%D7%A8">ג'וזף פיינדר</a>. בשיחת וידאו מעבר לים הרמנו לחיים, גם בעברית. יצאנו למסע חיים של ילד למשפחה יהודית שנדד עם הוריו בעולם, עד שחזרו לחוף המזרחי שם גדל ומצא בקריאה מפלט, ואז בכתיבה - בית פנימי לעצמו. שוחחנו על סיפור המתח הראשון שכתב לאחיו כשהיו נערים, וכיצד תגובתו השפיעה על כתיבתו עד היום בעשור השביעי לחייו וכאחד הסופרים הפופולריים בארה"ב. צחקנו מעט בהומור של יהודים כשלקח אותנו למסע של עלם באוניברסיטאות הנחשבות בארה"ב שכבר במדשאות ידע היטב שהספרות והכתיבה הן דרך חיים עבורו. ג'וזף פתח בפנינו את שיטת עבודתו, כיצד הוא בונה צירי זמן, איך מתפתחת העלילה שלו, מה הוא מנסה לחדש בין ספר לספר וכיצד נוצרות הדמויות והגיבורים שלו. הוא גילה לנו את סודו, גם ברבי-המכר הגדולים שלו, גם בספרים הישנים והחדשים - הוא מתחיל לכתוב את המילה הראשונה בספר רק כאשר הוא יודע מהו סוף הסיפור.

ארכיטקטורה של ציר הזמן | פרק מיוחד עם ג'וזף פיינדר

בפרק השישה עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית הסופרת והמשוררת תהילה חכימי. קול צעיר-ותיק ובעיקר עולה, מתגבר ומתעצם בספרות ובשירה העברית. בצניעות ומבלי יומרות של חשיבות עצמית, תהילה מייצרת כתיבה כמעט אלגוריתמית. מצמצמת את הפער בצורה כל כך מדויקת שבין הבדיון לחוויית המימד האמיתית בתודעת הקורא. כלומר אצלה התנועה בתוך חלל וזמן איננה רק אמירה או מניפולציה של מילים כתובות על תת-ההכרה אלא הבנה מלאה המגולמת במלאכת הכתיבה ונעה במרחב שבין המופשט לפיזי, בין ההומני לריאלי, בין המדעי לרגשי. כמעט בלי מאמץ. תהילה לקחה אותנו אל בית ילדותה בגני תקווה, אל הוריה שהיו דור ראשון להשכלה גבוהה ועדיין והעניקו לה את השם תהלה של עגנון. טיילנו במסדרונות הספריה העירונית, ופיענחנו יחד את המשיכה אל המקצועות הריאליים ולמה דווקא כנערה בין חמש יחידות לחמש יחידות נבעו מתוכה מילים כתובות, נביעה בלתי פוסקת של שירים בלי משוררת. התהלכנו בסבלנות במסע של צמצום והרחבה - בשפה הכתובה ובחיים בכלל. מהיכן שבאה להיכן שהנה ולהיכן שתגיע. בין לגימה ללגימה שוחחנו על איך זה לגדול עם עוד שלוש אחיות (כשאחת תאומה), על הכתיבה כמלאכה של אדם חי, משלח יד ללא הערך הכלכלי אך גם שאינו תחביב. על מפגש עם עודד וולקשטיין ועל השיחה התמידית ביניהם. על אהובה ואב ילדיה, על  היותה (לפחות בעיניי) האבולוציה הבריאה והמרפאת של הספרות העברית ואיך ההתנגשות הפרטית שלה בין העבודה לכתיבה הפכה למפץ פנימי שברא כוח גדול עבורה.

בפרק השישה עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית הסופרת והמשוררת <a href="https://www.e-vrit.co.il/Author/7796/%D7%AA%D7%94%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%97%D7%9B%D7%99%D7%9E%D7%99">תהילה חכימי</a>. קול צעיר-ותיק ובעיקר עולה, מתגבר ומתעצם בספרות ובשירה העברית. בצניעות ומבלי יומרות של חשיבות עצמית, תהילה מייצרת כתיבה כמעט אלגוריתמית. מצמצמת את הפער בצורה כל כך מדויקת שבין הבדיון לחוויית המימד האמיתית בתודעת הקורא. כלומר אצלה התנועה בתוך חלל וזמן איננה רק אמירה או מניפולציה של מילים כתובות על תת-ההכרה אלא הבנה מלאה המגולמת במלאכת הכתיבה ונעה במרחב שבין המופשט לפיזי, בין ההומני לריאלי, בין המדעי לרגשי. כמעט בלי מאמץ. תהילה לקחה אותנו אל בית ילדותה בגני תקווה, אל הוריה שהיו דור ראשון להשכלה גבוהה ועדיין והעניקו לה את השם תהלה של עגנון. טיילנו במסדרונות הספריה העירונית, ופיענחנו יחד את המשיכה אל המקצועות הריאליים ולמה דווקא כנערה בין חמש יחידות לחמש יחידות נבעו מתוכה מילים כתובות, נביעה בלתי פוסקת של שירים בלי משוררת. התהלכנו בסבלנות במסע של צמצום והרחבה - בשפה הכתובה ובחיים בכלל. מהיכן שבאה להיכן שהנה ולהיכן שתגיע. בין לגימה ללגימה שוחחנו על איך זה לגדול עם עוד שלוש אחיות (כשאחת תאומה), על הכתיבה כמלאכה של אדם חי, משלח יד ללא הערך הכלכלי אך גם שאינו תחביב. על מפגש עם עודד וולקשטיין ועל השיחה התמידית ביניהם. על אהובה ואב ילדיה, על&nbsp; היותה (לפחות בעיניי) האבולוציה הבריאה והמרפאת של הספרות העברית ואיך ההתנגשות הפרטית שלה בין העבודה לכתיבה הפכה למפץ פנימי שברא כוח גדול עבורה.

עבודה כתיבה אהבה | עם תהילה חכימי (פרק 16)

בפרק החמישה עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית הסופרת גלילה רון-פדר עמית. סופרת שהנה פני המדינה כולה, כזו שגם הסופרות והסופרים הישראלים הגדולים ביותר גדלו על ספריה. גלילה נעה איתנו אל ילדותה בראשית המדינה כדור הראשון שנולדו אל החלום. הבטנו בהרפתקות הילדה שכבר אז הייתה לוחמת בחבורה דמיונית. אחת שרואה את הבלתי נראה. הלכנו איתה יד ביד אל נערותה ואל כתיבתה שהחלה אז, כנערה ועלמה צעירה, בכלל למבוגרים. עד לרגע שבו בתחילת שנות העשרים לחייה בתעוזה ובאומץ לב כתבה מכתב למנחם בגין, רק לשאול על העלילה בספרה הראשון שעוד לא ראה אור, הוא הזמין אותה אליו והפציר בה מול כולם - "רק אצל הילדים ניתן להכשיר את הלבבות." ומאז היסטורה. מעל 400 ספרים נבעו מתוכה. נדמה שכל ספר או סדרת ספרים, הפכו ליסודות עליהם נבנה מגדל של ספרות ילדים עברית צברית, מבנה שעדיין מתרחב ולא מפסיק לגבוה, כמו אותה מדינה שהנה בבואה לעצמה, משום שישראל היא גלילה וגלילה היא ישראל, גם בעשור השמיני של חייה. 

בפרק החמישה עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית הסופרת <a href="https://www.e-vrit.co.il/Author/3633/%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94_%D7%A8%D7%95%D7%9F_%D7%A4%D7%93%D7%A8_%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%AA">גלילה רון-פדר עמית</a>. סופרת שהנה פני המדינה כולה, כזו שגם הסופרות והסופרים הישראלים הגדולים ביותר גדלו על ספריה. גלילה נעה איתנו אל ילדותה בראשית המדינה כדור הראשון שנולדו אל החלום. הבטנו בהרפתקות הילדה שכבר אז הייתה לוחמת בחבורה דמיונית. אחת שרואה את הבלתי נראה. הלכנו איתה יד ביד אל נערותה ואל כתיבתה שהחלה אז, כנערה ועלמה צעירה, בכלל למבוגרים. עד לרגע שבו בתחילת שנות העשרים לחייה בתעוזה ובאומץ לב כתבה מכתב למנחם בגין, רק לשאול על העלילה בספרה הראשון שעוד לא ראה אור, הוא הזמין אותה אליו והפציר בה מול כולם - "רק אצל הילדים ניתן להכשיר את הלבבות." ומאז היסטורה. מעל 400 ספרים נבעו מתוכה. נדמה שכל ספר או סדרת ספרים, הפכו ליסודות עליהם נבנה מגדל של ספרות ילדים עברית צברית, מבנה שעדיין מתרחב ולא מפסיק לגבוה, כמו אותה מדינה שהנה בבואה לעצמה, משום שישראל היא גלילה וגלילה היא ישראל, גם בעשור השמיני של חייה.&nbsp;

בגין, אני ולבבות הקוראים | עם גלילה רון פדר עמית (פרק 15)

בפרק הארבעה עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית הסופר והעורך עמיחי שלו. סופר שנדמה כי מספר לספר קריאת התיגר שלו רק גדלה, גם כלפי הספרות וגם כלפי הכתיבה שלו עצמו - תנועה ערה פנימה אל תוך הווייתו והחוצה אל תרגום ופרשנות חוויית הקיום- פרא שמבקש לא להזיק לאף אחד, נבוך מאצילותו, ולכן מגדיר עבור עצמו את מרחב המחיה כדי להתרחש, וכל מרידתו היא בשדים המבקשים לבקר. עמיחי פתח לנו דלת אל ילדותו, החל מטראומה מכוננת, דרך כדורגל ועד גיטרה חשמלית. בין לגימה ללגימה יצאנו למסע אל המפגש הראשון עם טקסט, של נער-עלם-איש מורד נצחי שמעולם לא רצה להיות סופר, רק ביקש קצת שקט. דיברנו בין היתר כיצד נוכח רוחב לבו ואובססיה לטוב המוחלט של היצירה, הן כעורך והן כמרצה, הוא לא מסוגל להרפות ולוותר, לא לתלמידיו, לא לסופרים שהוא עורך ובעיקר לא לעצמו. בנוסף, גילינוכיצד רגישותו הרבה לעולם ולזולת מגולמת במראה קשוח, בהוויה של ילד רע בעל כורחו, אך המשקל הסגולי שלו עדין ורך. נענו בין סוגות שונות בפרוזה עד לשירה שנכתבה בליברפול, עיר הולדתה של אימו. כמו כן, נחשפנו לאומן שבניגוד לעבר, כבר פחות מבקש להיעזב לנפשו, סופר שסיים מזמן לשרוד, וכבר שנים הוא חי. חי במלוא עוצמתו, בפאר הדרו. כמו כל כתביו. נראה כי שמונת ספריו הם רק חימום להופעה שעוד עתידה להגיע.

בפרק הארבעה עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית הסופר והעורך <a href="https://www.e-vrit.co.il/Author/104/%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%97%D7%99_%D7%A9%D7%9C%D7%95">עמיחי שלו</a>. סופר שנדמה כי מספר לספר קריאת התיגר שלו רק גדלה, גם כלפי הספרות וגם כלפי הכתיבה שלו עצמו - תנועה ערה פנימה אל תוך הווייתו והחוצה אל תרגום ופרשנות חוויית הקיום- פרא שמבקש לא להזיק לאף אחד, נבוך מאצילותו, ולכן מגדיר עבור עצמו את מרחב המחיה כדי להתרחש, וכל מרידתו היא בשדים המבקשים לבקר. עמיחי פתח לנו דלת אל ילדותו, החל מטראומה מכוננת, דרך כדורגל ועד גיטרה חשמלית. בין לגימה ללגימה יצאנו למסע אל המפגש הראשון עם טקסט, של נער-עלם-איש מורד נצחי שמעולם לא רצה להיות סופר, רק ביקש קצת שקט. דיברנו בין היתר כיצד נוכח רוחב לבו ואובססיה לטוב המוחלט של היצירה, הן כעורך והן כמרצה, הוא לא מסוגל להרפות ולוותר, לא לתלמידיו, לא לסופרים שהוא עורך ובעיקר לא לעצמו. בנוסף, גילינוכיצד רגישותו הרבה לעולם ולזולת מגולמת במראה קשוח, בהוויה של ילד רע בעל כורחו, אך המשקל הסגולי שלו עדין ורך. נענו בין סוגות שונות בפרוזה עד לשירה שנכתבה בליברפול, עיר הולדתה של אימו. כמו כן, נחשפנו לאומן שבניגוד לעבר, כבר פחות מבקש להיעזב לנפשו, סופר שסיים מזמן לשרוד, וכבר שנים הוא חי. חי במלוא עוצמתו, בפאר הדרו. כמו כל כתביו. נראה כי שמונת ספריו הם רק חימום להופעה שעוד עתידה להגיע.

הסופר שלא מפסיק למרוד | עם עמיחי שלו (פרק 14)

שְׁכַר סוֹפְרִים הוא דיאלוג מצולם, שיחות אותנטיות על ספרות ושירה. בכל שבוע יתארח בסלון הספרות של עברית ונוצה וקסת - סופר.ת, משורר.ת, עורכ.ת, חוקר.ת שפה וספרות ועוד, לשיחה (אולי מעט מבוסמת) על מסע חיים, תפיסת עולם ספרותית, כתיבה לצד החיים או ככלי להישארות בחיים, כניסה אל תוך התודעה. ננוע יחד במודע ובתת-מודע של האורח.ת, בין הטקסט לסאב-טקסט של המילים המדוברות בחופשיות, נקלף שכבות של חשיבות עצמית ונטייל במרחבי מחשבותיו, נבין את תפיסת עולמו, ננסה לפרק את היכולת להתבונן ולכתוב את ועל המציאות הנתפסת בחושים. נתרגש ונצחק בין כוחות של שקיעה וצמיחה, נעצור לנשום בין תחנות חיים ובין ספר לספר, עד לפרשנות הפרטית לאופק הספרותי במרחב בו אנו חיים.

שְׁכַר סוֹפְרִים הוא דיאלוג מצולם, שיחות אותנטיות על ספרות ושירה. בכל שבוע יתארח בסלון הספרות של עברית ונוצה וקסת - סופר.ת, משורר.ת, עורכ.ת, חוקר.ת שפה וספרות ועוד, לשיחה (אולי מעט מבוסמת) על מסע חיים, תפיסת עולם ספרותית, כתיבה לצד החיים או ככלי להישארות בחיים, כניסה אל תוך התודעה. ננוע יחד במודע ובתת-מודע של האורח.ת, בין הטקסט לסאב-טקסט של המילים המדוברות בחופשיות, נקלף שכבות של חשיבות עצמית ונטייל במרחבי מחשבותיו, נבין את תפיסת עולמו, ננסה לפרק את היכולת להתבונן ולכתוב את ועל המציאות הנתפסת בחושים. נתרגש ונצחק בין כוחות של שקיעה וצמיחה, נעצור לנשום בין תחנות חיים ובין ספר לספר, עד לפרשנות הפרטית לאופק הספרותי במרחב בו אנו חיים.

שְׁכַר סוֹפְרִים

שְׁכַר סוֹפְרִים הוא דיאלוג מצולם, שיחות אותנטיות על ספרות ושירה. בכל שבוע יתארח בסלון הספרות של עברית ונוצה וקסת - סופר.ת, משורר.ת, עורכ.ת, חוקר.ת שפה וספרות ועוד, לשיחה (אולי מעט מבוסמת) על מסע חיים, תפיסת עולם ספרותית, כתיבה לצד החיים או ככלי להישארות בחיים, כניסה אל תוך התודעה. ננוע יחד במודע ובתת-מודע של האורח.ת, בין הטקסט לסאב-טקסט של המילים המדוברות בחופשיות, נקלף שכבות של חשיבות עצמית ונטייל במרחבי מחשבותיו, נבין את תפיסת עולמו, ננסה לפרק את היכולת להתבונן ולכתוב את ועל המציאות הנתפסת בחושים. נתרגש ונצחק בין כוחות של שקיעה וצמיחה, נעצור לנשום בין תחנות חיים ובין ספר לספר, עד לפרשנות הפרטית לאופק הספרותי במרחב בו אנו חיים.

 

שְׁכַר סוֹפְרִים הוא דיאלוג מצולם, שיחות אותנטיות על ספרות ושירה. בכל שבוע יתארח בסלון הספרות של עברית ונוצה וקסת - סופר.ת, משורר.ת, עורכ.ת, חוקר.ת שפה וספרות ועוד, לשיחה (אולי מעט מבוסמת) על מסע חיים, תפיסת עולם ספרותית, כתיבה לצד החיים או ככלי להישארות בחיים, כניסה אל תוך התודעה. ננוע יחד במודע ובתת-מודע של האורח.ת, בין הטקסט לסאב-טקסט של המילים המדוברות בחופשיות, נקלף שכבות של חשיבות עצמית ונטייל במרחבי מחשבותיו, נבין את תפיסת עולמו, ננסה לפרק את היכולת להתבונן ולכתוב את ועל המציאות הנתפסת בחושים. נתרגש ונצחק בין כוחות של שקיעה וצמיחה, נעצור לנשום בין תחנות חיים ובין ספר לספר, עד לפרשנות הפרטית לאופק הספרותי במרחב בו אנו חיים.
&nbsp;

שְׁכַר סוֹפְרִים

Social links:

Follow the podcast:

23 clip(s)