בפרק העשרים ושמונה של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית הסופר ואיש התקשורת שי גולדן. אדם אשר כל חייו הנם היוולדות מחדש מעת לעת. זהות המחפשת אדם. שי פתח בפנינו בנדיבות, צוהר אל עולמו הפנימי שם טיילנו יחד ברוגע, במרחבים בהם הכתיבה היא זירת התרחשות של מאבק פנימי בשביל לשרוד בעולם שמחוץ לעצמו. בין לגימה ללגימה שוחחנו על הדחף הבלתי נוח להגיד אמת גם כשאין בה שום יתרון תדמיתי. מעט בגילופין ובישירות חדה נענו מספר לספר, שמונה תחנות חיים, תיעוד של תודעה משתנה, כל ספר תוצר של תקופה. שם הוא פירק את עצמו מול הטקסט והרכיב מחדש חזק יותר. בלי לייפות ובלי לבקש סליחה. בין אבחנות של איש זר בעולם להומור עצמי של אדם השייך לכל אחד, בין הדמות הציבורית לאדם הפרטי, בין הסופר שהוא המשקל הסוגלי של הווייתו לבין איש התקשורת שהפך להיות. מילדות ותחושת זרות, דרך עיתונות, רדיו, טלוויזיה ופוליטיקה, ועד הכתיבה הספרותית כמקום שבו כבר אי אפשר יותר להתחמק מעצמך. בפער הבלתי פתיר בין הדמות הציבורית המושכת אש לבין דוקטורט בספרות, הוראה ואדם שמעדיף שקט, סדר ומילים מדויקות. נדמה שכתיבתו על אף שמונת ספריו הנה רק בשלב החימום, עתה כל הנקודות העיוורות מוארות בתבונה של עשור שישי. בשלוות נפש - הכתיבה כבר אינה בעיה מתמשכת של ילד מגמגם, וגם לא פתרון של רוקסטאר בועט - היא הוא והוא היא. לפני הכול ואחרי הכול