כאן מורשת

אודי טנא 

המשנה ליועמ״ש לשעבר טוען כי סוגיית כהונת שרים היא “ליבת הפוליטיקה”, מזהיר מפני פגיעה באמון הציבור במערכת המשפט, ותוקף גם את אופן טיפול הממשלה בעילת הסבירות

ברקע העתירות לבג״ץ בנוגע לכהונתו של השר איתמר בן גביר, התייחס עו״ד רז נזרי לשאלת הסמכות והגבולות של בית המשפט העליון.

לדבריו, בראיון עם בני טיטלבוים בכאן מורשת, מבחינה פורמלית לבג״ץ קיימת סמכות רחבה:
“סעיף 15 לחוק יסוד השפיטה מאפשר לבג״ץ לתת צו בכל עניין לשם עשיית צדק”, הסביר. “אבל השאלה האמיתית איננה פורמלית – אלא מהותית”.

“בן גביר לא ראוי – אבל זה לא עניין לבג״ץ”

נזרי הבהיר כי מבחינה ציבורית הוא סבור שבן גביר אינו מתאים לתפקיד השר לביטחון לאומי:
“הוא מנסה ליצור תדמית של משטרה לא ממלכתית, עם מניעים פוליטיים – וזה מסוכן לדמוקרטיה”.

עם זאת, הדגיש כי ההכרעה אינה צריכה להגיע מהמערכת המשפטית:
“מי שאמור להחליט אם לפטר שר זה ראש הממשלה – לא בג״ץ. זו ליבת הפוליטיקה, ובית המשפט לא צריך להתערב בה”.

חשש מהידרדרות לשדה הפוליטי

נזרי הזהיר מפני הרחבת ההתערבות השיפוטית לנושאים פוליטיים מובהקים:
“כשבג״ץ נכנס לשדות פוליטיים – הוא מאבד מהאמון הציבורי. משפטנים לא יכולים לחשוב שכל בעיה ציבורית נפתרת בפסק דין”.

לדבריו, גם אם קיימת אפשרות תיאורטית להתערבות רחבה מאוד – בפועל יש להציב גבולות ברורים:
“יש סוגיות שבג״ץ צריך לסיים כבר על הסף ולא לדון בהן כלל”.

ועדת חקירה: גם כאן – אחריות הממשלה

בנוגע להקמת ועדת חקירה לאירועי 7 באוקטובר, ציין נזרי כי אמנם היה מקום לפתוח בחקירה מזמן, אך גם כאן האחריות היא של הממשלה:
“החוק נותן לממשלה את הסמכות. בג״ץ לא צריך לכפות עליה כיצד לפעול”.

עם זאת, מתח ביקורת על התנהלות הממשלה:
“ההתמהמהות פוגעת באינטרס הציבורי ובמשפחות השכולות”.

ביקורת גם על הממשלה: “הלכה רחוק מדי בעילת הסבירות”

נזרי התייחס גם לרפורמה המשפטית ולניסיון לבטל את עילת הסבירות:
“היה נכון לצמצם את העילה – אבל הממשלה הלכה רחוק מדי וניסתה לבטל אותה לחלוטין. כשאתה הולך עם הראש בקיר – הראש נשבר, לא הקיר”.

עורך: איתי סופרין

מפיקה:  אירה וקסלר 

קרדיט תמונה: מרים אלשטר פלאש 90 

המשנה ליועמ״ש לשעבר טוען כי סוגיית כהונת שרים היא &ldquo;ליבת הפוליטיקה&rdquo;, מזהיר מפני פגיעה באמון הציבור במערכת המשפט, ותוקף גם את אופן טיפול הממשלה בעילת הסבירות
ברקע העתירות לבג״ץ בנוגע לכהונתו של השר איתמר בן גביר, התייחס עו״ד רז נזרי לשאלת הסמכות והגבולות של בית המשפט העליון.
לדבריו, בראיון עם בני טיטלבוים בכאן מורשת, מבחינה פורמלית לבג״ץ קיימת סמכות רחבה: &ldquo;סעיף 15 לחוק יסוד השפיטה מאפשר לבג״ץ לתת צו בכל עניין לשם עשיית צדק&rdquo;, הסביר. &ldquo;אבל השאלה האמיתית איננה פורמלית &ndash; אלא מהותית&rdquo;.
&ldquo;בן גביר לא ראוי &ndash; אבל זה לא עניין לבג״ץ&rdquo;
נזרי הבהיר כי מבחינה ציבורית הוא סבור שבן גביר אינו מתאים לתפקיד השר לביטחון לאומי: &ldquo;הוא מנסה ליצור תדמית של משטרה לא ממלכתית, עם מניעים פוליטיים &ndash; וזה מסוכן לדמוקרטיה&rdquo;.
עם זאת, הדגיש כי ההכרעה אינה צריכה להגיע מהמערכת המשפטית: &ldquo;מי שאמור להחליט אם לפטר שר זה ראש הממשלה &ndash; לא בג״ץ. זו ליבת הפוליטיקה, ובית המשפט לא צריך להתערב בה&rdquo;.
חשש מהידרדרות לשדה הפוליטי
נזרי הזהיר מפני הרחבת ההתערבות השיפוטית לנושאים פוליטיים מובהקים: &ldquo;כשבג״ץ נכנס לשדות פוליטיים &ndash; הוא מאבד מהאמון הציבורי. משפטנים לא יכולים לחשוב שכל בעיה ציבורית נפתרת בפסק דין&rdquo;.
לדבריו, גם אם קיימת אפשרות תיאורטית להתערבות רחבה מאוד &ndash; בפועל יש להציב גבולות ברורים: &ldquo;יש סוגיות שבג״ץ צריך לסיים כבר על הסף ולא לדון בהן כלל&rdquo;.
ועדת חקירה: גם כאן &ndash; אחריות הממשלה
בנוגע להקמת ועדת חקירה לאירועי 7 באוקטובר, ציין נזרי כי אמנם היה מקום לפתוח בחקירה מזמן, אך גם כאן האחריות היא של הממשלה: &ldquo;החוק נותן לממשלה את הסמכות. בג״ץ לא צריך לכפות עליה כיצד לפעול&rdquo;.
עם זאת, מתח ביקורת על התנהלות הממשלה: &ldquo;ההתמהמהות פוגעת באינטרס הציבורי ובמשפחות השכולות&rdquo;.
ביקורת גם על הממשלה: &ldquo;הלכה רחוק מדי בעילת הסבירות&rdquo;
נזרי התייחס גם לרפורמה המשפטית ולניסיון לבטל את עילת הסבירות: &ldquo;היה נכון לצמצם את העילה &ndash; אבל הממשלה הלכה רחוק מדי וניסתה לבטל אותה לחלוטין. כשאתה הולך עם הראש בקיר &ndash; הראש נשבר, לא הקיר&rdquo;.
עורך: איתי סופרין
מפיקה:&nbsp; אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה: מרים אלשטר פלאש 90&nbsp;

 רז נזרי: לבג״ץ יש סמכות פורמלית – אך אסור לו להתערב בהדחת בן גביר

המומחה ד"ר ז'קי זבולון מתאר מציאות כלכלית קשה שמערערת את היציבות, אך מדגיש: תהליך נפילת משטר אינו מיידי – והדיכוי והלאומיות עדיין מחזיקים אותו

המצב באיראן ממשיך להידרדר כלכלית, אך שאלת יציבות המשטר נותרת מורכבת. עורך הדין וד"ר ג'קי זבולון, מומחה למדעי המדינה ופרשן לענייני איראן, מציג תמונה דו-ערכית: מצד אחד לחץ כלכלי כבד, ומצד שני חוסן פנימי שמאפשר למשטר להמשיך להתקיים.

לדבריו,  אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת, החנק הכלכלי מורגש היטב בשטח: המטבע המקומי צנח בכ-40% בתקופה האחרונה, קיים מחסור חמור במוצרי יסוד, ויש דיווחים על מצוקת מזון והחרפה בתנאי החיים. במקביל, מתגברות מחאות אזרחיות בערים שונות – אך אלו נתקלות בדיכוי חריף מצד המשטר.

זבולון מציין כי משמרות המהפכה ממשיכות לפעול ביד קשה, ואף מדווחים מקרים של הרג אזרחים לאור יום. לצד זאת, השלטון פועל גם בזירה התודעתית: מנסה לאחד את הציבור סביב נרטיב של איום חיצוני – בעיקר מצד ארה"ב וישראל – כדי לשמר תמיכה פנימית.

בתוך ההנהגה עצמה מתנהל מאבק כוחות, בין היתר בין הפרלמנט לבין משמרות המהפכה, במה שנראה כ"קרב ירושה" עתידי. עם זאת, זבולון מדגיש כי גם לחץ כלכלי כבד אינו מוביל בהכרח לקריסה מיידית:
"התערערות משטר היא תהליך – עוד סדק ועוד סדק – עד שמגיעים לנקודת מפנה".

האזרחים, לדבריו, הם הנפגעים העיקריים מהמצב. מעבר ליוקר המחיה ולמחסור, ישנם דיווחים על קריסת שירותים בסיסיים: במקרים מסוימים אמבולנסים אינם מגיעים לזירות תאונה, ובבתי כלא נרשמו שביתות בשל מחסור במזון לאסירים.

בעיה נוספת שמחריפה היא משבר המים. גם גשמים עונתיים אינם פותרים את המחסור, וההערכות הן כי הקיץ הקרוב – עם עליית טמפרטורות נוספת – עלול להעמיק את המשבר ולהקשות עוד יותר על האוכלוסייה.

למרות כל אלה, זבולון מזהיר מהסקת מסקנות חפוזות לגבי קריסת המשטר. הוא מזכיר את ההיסטוריה האיראנית, ובפרט את מלחמת איראן–עיראק, שבה חרף אבדות כבדות הצליחה ההנהגה לשמר יציבות תודעתית ולאומית.

גם כיום, מסרים רשמיים ממשיכים לשדר נחישות: נכונות להקרבה ואף להמשך עימות, לצד תמיכה בארגונים כמו חיזבאללה.

עורך: איתי סופרין 

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה : שאטרסטוק 

המומחה ד"ר ז'קי זבולון מתאר מציאות כלכלית קשה שמערערת את היציבות, אך מדגיש: תהליך נפילת משטר אינו מיידי &ndash; והדיכוי והלאומיות עדיין מחזיקים אותו
המצב באיראן ממשיך להידרדר כלכלית, אך שאלת יציבות המשטר נותרת מורכבת. עורך הדין וד"ר ג'קי זבולון, מומחה למדעי המדינה ופרשן לענייני איראן, מציג תמונה דו-ערכית: מצד אחד לחץ כלכלי כבד, ומצד שני חוסן פנימי שמאפשר למשטר להמשיך להתקיים.
לדבריו,&nbsp; אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת, החנק הכלכלי מורגש היטב בשטח: המטבע המקומי צנח בכ-40% בתקופה האחרונה, קיים מחסור חמור במוצרי יסוד, ויש דיווחים על מצוקת מזון והחרפה בתנאי החיים. במקביל, מתגברות מחאות אזרחיות בערים שונות &ndash; אך אלו נתקלות בדיכוי חריף מצד המשטר.
זבולון מציין כי משמרות המהפכה ממשיכות לפעול ביד קשה, ואף מדווחים מקרים של הרג אזרחים לאור יום. לצד זאת, השלטון פועל גם בזירה התודעתית: מנסה לאחד את הציבור סביב נרטיב של איום חיצוני &ndash; בעיקר מצד ארה"ב וישראל &ndash; כדי לשמר תמיכה פנימית.
בתוך ההנהגה עצמה מתנהל מאבק כוחות, בין היתר בין הפרלמנט לבין משמרות המהפכה, במה שנראה כ"קרב ירושה" עתידי. עם זאת, זבולון מדגיש כי גם לחץ כלכלי כבד אינו מוביל בהכרח לקריסה מיידית: "התערערות משטר היא תהליך &ndash; עוד סדק ועוד סדק &ndash; עד שמגיעים לנקודת מפנה".
האזרחים, לדבריו, הם הנפגעים העיקריים מהמצב. מעבר ליוקר המחיה ולמחסור, ישנם דיווחים על קריסת שירותים בסיסיים: במקרים מסוימים אמבולנסים אינם מגיעים לזירות תאונה, ובבתי כלא נרשמו שביתות בשל מחסור במזון לאסירים.
בעיה נוספת שמחריפה היא משבר המים. גם גשמים עונתיים אינם פותרים את המחסור, וההערכות הן כי הקיץ הקרוב &ndash; עם עליית טמפרטורות נוספת &ndash; עלול להעמיק את המשבר ולהקשות עוד יותר על האוכלוסייה.
למרות כל אלה, זבולון מזהיר מהסקת מסקנות חפוזות לגבי קריסת המשטר. הוא מזכיר את ההיסטוריה האיראנית, ובפרט את מלחמת איראן&ndash;עיראק, שבה חרף אבדות כבדות הצליחה ההנהגה לשמר יציבות תודעתית ולאומית.
גם כיום, מסרים רשמיים ממשיכים לשדר נחישות: נכונות להקרבה ואף להמשך עימות, לצד תמיכה בארגונים כמו חיזבאללה.
עורך: איתי סופרין&nbsp;
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה : שאטרסטוק&nbsp;

 איראן תחת לחץ: קריסת מטבע, מחסור במזון ודיכוי מחאות – אך המשטר עדיין שורד

מירי מנשה, תושבת מטולה , מספרת על חזרה זהירה לחיים בצפון לצד רעשי המלחמה – ומביעה תסכול מהחלטות מדיניות שמתקבלות מחוץ לישראל

בזמן שהצפון מנסה לחזור לשגרה תחת הפסקת אש שברירית, מירי מנשה, תושבת מטולה ובעלת בית הקפה "קפה בלה", מתארת מציאות מורכבת של תקווה לצד דריכות מתמדת.

"אנחנו בית הקפה הכי צפוני במדינת ישראל", היא מספרת לבני טיטלבוים בכאן מורשת. העסק נפתח לראשונה ארבעה חודשים בלבד לפני ה־7 באוקטובר, וחזר לפעילות מלאה בדצמבר 2025. למרות התנאים המאתגרים, היא מדגישה כי יש ניסיון לשמור על שגרה: "ברמת העיקרון – העסקים פתוחים. אנחנו, הפיצרייה והסופר, לא סגרנו לרגע לאורך כל המבצע".

לדבריה, בשבוע האחרון מורגשת תנועה מחודשת של מבקרים: "לזכות עם ישראל ייאמר שברגע האמת יודעים לפרגן. אנשים מגיעים, גם כדי לתמוך וגם כדי לטייל. הגליל יפה עכשיו – זו עונה מצוינת לצאת החוצה".

עם זאת, המציאות רחוקה מלהיות רגועה באמת. "אין אזעקות בשבוע וחצי האחרונים, אבל שומעים היטב את רעשי המלחמה. שקט – זה עדיין לא", היא מבהירה.

מנשה מתייחסת גם לשינוי בתחושת הביטחון בגבול: "לפני ה־7 באוקטובר היו פרובוקציות יומיומיות מעבר לגדר. היום אין התקרבות מהצד השני, וזה שינוי משמעותי. עדיין, בעיניי, העבודה לא הסתיימה".

אך מעבר לאיום הביטחוני, היא מצביעה על תחושת תסכול עמוקה יותר – כלפי מקבלי ההחלטות. "אנחנו צמאים לשקט, אבל גם מבינים את המציאות. הקושי שלי הוא שהעתיד שלנו נקבע מחוץ למדינה. עם כל הכבוד לנשיא ארצות הברית – החלטות על ישראל צריכות להתקבל כאן".

בסיום דבריה היא פונה ישירות לראש הממשלה, בנימין נתניהו:
"אני רוצה ראש ממשלה ישראלי, שההחלטות לגבי החיים שלנו יתקבלו בירושלים ולא בוושינגטון. הגיע הזמן לדאוג לאזרחים כאן – קודם כל לנו".

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה: איל מרגולין פלאש 90 

מירי מנשה, תושבת מטולה , מספרת על חזרה זהירה לחיים בצפון לצד רעשי המלחמה &ndash; ומביעה תסכול מהחלטות מדיניות שמתקבלות מחוץ לישראל
בזמן שהצפון מנסה לחזור לשגרה תחת הפסקת אש שברירית, מירי מנשה, תושבת מטולה ובעלת בית הקפה "קפה בלה", מתארת מציאות מורכבת של תקווה לצד דריכות מתמדת.
"אנחנו בית הקפה הכי צפוני במדינת ישראל", היא מספרת לבני טיטלבוים בכאן מורשת. העסק נפתח לראשונה ארבעה חודשים בלבד לפני ה־7 באוקטובר, וחזר לפעילות מלאה בדצמבר 2025. למרות התנאים המאתגרים, היא מדגישה כי יש ניסיון לשמור על שגרה: "ברמת העיקרון &ndash; העסקים פתוחים. אנחנו, הפיצרייה והסופר, לא סגרנו לרגע לאורך כל המבצע".
לדבריה, בשבוע האחרון מורגשת תנועה מחודשת של מבקרים: "לזכות עם ישראל ייאמר שברגע האמת יודעים לפרגן. אנשים מגיעים, גם כדי לתמוך וגם כדי לטייל. הגליל יפה עכשיו &ndash; זו עונה מצוינת לצאת החוצה".
עם זאת, המציאות רחוקה מלהיות רגועה באמת. "אין אזעקות בשבוע וחצי האחרונים, אבל שומעים היטב את רעשי המלחמה. שקט &ndash; זה עדיין לא", היא מבהירה.
מנשה מתייחסת גם לשינוי בתחושת הביטחון בגבול: "לפני ה־7 באוקטובר היו פרובוקציות יומיומיות מעבר לגדר. היום אין התקרבות מהצד השני, וזה שינוי משמעותי. עדיין, בעיניי, העבודה לא הסתיימה".
אך מעבר לאיום הביטחוני, היא מצביעה על תחושת תסכול עמוקה יותר &ndash; כלפי מקבלי ההחלטות. "אנחנו צמאים לשקט, אבל גם מבינים את המציאות. הקושי שלי הוא שהעתיד שלנו נקבע מחוץ למדינה. עם כל הכבוד לנשיא ארצות הברית &ndash; החלטות על ישראל צריכות להתקבל כאן".
בסיום דבריה היא פונה ישירות לראש הממשלה, בנימין נתניהו: "אני רוצה ראש ממשלה ישראלי, שההחלטות לגבי החיים שלנו יתקבלו בירושלים ולא בוושינגטון. הגיע הזמן לדאוג לאזרחים כאן &ndash; קודם כל לנו".
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה: איל מרגולין פלאש 90&nbsp;

אודי טנא

כאן מורשת

.css-3t6ycf{display:block;-webkit-flex:none;-ms-flex:none;flex:none;height:0.7rem;}Recent clips

Recent clips