מירי מנשה, תושבת מטולה , מספרת על חזרה זהירה לחיים בצפון לצד רעשי המלחמה – ומביעה תסכול מהחלטות מדיניות שמתקבלות מחוץ לישראל

בזמן שהצפון מנסה לחזור לשגרה תחת הפסקת אש שברירית, מירי מנשה, תושבת מטולה ובעלת בית הקפה "קפה בלה", מתארת מציאות מורכבת של תקווה לצד דריכות מתמדת.

"אנחנו בית הקפה הכי צפוני במדינת ישראל", היא מספרת לבני טיטלבוים בכאן מורשת. העסק נפתח לראשונה ארבעה חודשים בלבד לפני ה־7 באוקטובר, וחזר לפעילות מלאה בדצמבר 2025. למרות התנאים המאתגרים, היא מדגישה כי יש ניסיון לשמור על שגרה: "ברמת העיקרון – העסקים פתוחים. אנחנו, הפיצרייה והסופר, לא סגרנו לרגע לאורך כל המבצע".

לדבריה, בשבוע האחרון מורגשת תנועה מחודשת של מבקרים: "לזכות עם ישראל ייאמר שברגע האמת יודעים לפרגן. אנשים מגיעים, גם כדי לתמוך וגם כדי לטייל. הגליל יפה עכשיו – זו עונה מצוינת לצאת החוצה".

עם זאת, המציאות רחוקה מלהיות רגועה באמת. "אין אזעקות בשבוע וחצי האחרונים, אבל שומעים היטב את רעשי המלחמה. שקט – זה עדיין לא", היא מבהירה.

מנשה מתייחסת גם לשינוי בתחושת הביטחון בגבול: "לפני ה־7 באוקטובר היו פרובוקציות יומיומיות מעבר לגדר. היום אין התקרבות מהצד השני, וזה שינוי משמעותי. עדיין, בעיניי, העבודה לא הסתיימה".

אך מעבר לאיום הביטחוני, היא מצביעה על תחושת תסכול עמוקה יותר – כלפי מקבלי ההחלטות. "אנחנו צמאים לשקט, אבל גם מבינים את המציאות. הקושי שלי הוא שהעתיד שלנו נקבע מחוץ למדינה. עם כל הכבוד לנשיא ארצות הברית – החלטות על ישראל צריכות להתקבל כאן".

בסיום דבריה היא פונה ישירות לראש הממשלה, בנימין נתניהו:
"אני רוצה ראש ממשלה ישראלי, שההחלטות לגבי החיים שלנו יתקבלו בירושלים ולא בוושינגטון. הגיע הזמן לדאוג לאזרחים כאן – קודם כל לנו".

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה: איל מרגולין פלאש 90