אודיה קורן ונתן דטנר בטלים בשישינזכרנו בערגה בימים של ליבידו ורגליים קרות
זכרונות והתפלספות לעת חורף, האם יש לנו סימן היכר? נתן חלם להיות מורה דרך, בזמן שנתניהו חיכה שביידן יתקשר, אודיה נזכרה בכל הפעמים בהן היא חיכתה לטלפון, המציאות המדומה כבר כאן ואולי אודיה בכל זאת אוהבת אקפלה...
