ח״כ  לשעבר  פרופ' שיין, מסביר מדוע החיבוקים הפומביים בין וושינגטון לירושלים אינם מבטיחים הכרעה בעזה — ומתריע מפני התחזקות חמאס ומול האתגרים מול איראן, קטאר וטורקיה.

בפתח הראיון עם בני טיטלבוים בכאן מורשת, מתייחס פרופ’ יוסי שיין — מאוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת ג’ורג’טאון, ולשעבר חבר כנסת מטעם „ישראל ביתנו” — לדינמיקה הפוליטית בישראל, ומדגיש עד כמה הזיכרון הציבורי קצר. לדבריו, „אפשר להגיד הכול בכל רגע… לפעמים רמת חוסר האמינות פשוט מפתיעה”.

אבל עיקר דבריו עסק בביקור ראש הממשלה בנימין נתניהו בארצות הברית. שיין מגדיר את הביקור „מוצלח” מבחינת נתניהו, בעיקר בשל הגיבוי הפומבי והניסיון לתאם עמדות עם האמריקאים. עם זאת, הוא מדגיש: המבחן האמיתי נמצא בשטח — לא ברטוריקה.

לדבריו, סביב עזה מתקיים פער משמעותי: מטרת המלחמה — מיגור חמאס ופירוקו מנשק — עדיין לא הושגה, בעוד שהממשל האמריקאי כבר מתבונן קדימה לשיקום הרצועה. „החמאס מתעצם… 700 משאיות נכנסות ביום, וחמאס גוזר קופון”, אומר שיין, ומתריע כי רק ישראל יכולה לפרק את חמאס, אך לא ברור אם תקבל „רישיון” לכך.

גם הזירה האיראנית מטרידה. טראמפ, שהציג עצמו כאיש שלום המבקש לסגור מערכות, אינו שואף להיגרר למערכה נוספת. ישראל, מנגד, מודאגת מהגרעין ומהאיום הבליסטי. „יש כאן שאלות על חופש הפעולה הישראלי”, אומר שיין.

לדבריו, לצד החיבוקים המטפוריים לישראל, טראמפ מחזק גם את יחסיו עם טורקיה וקטאר — מה שיוצר פרדוקסים מדיניים ומרחב של פיחות אסטרטגי אפשרי עבור ישראל: „לא צריך לזלזל בתהליכים האלה”.

בסיום הוא מסכם: יש הרבה מילים חמות, אבל האתגרים בשטח — בעזה, באיראן ובמערכת היחסים האזורית — רחוקים מפתרון מהיר.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: עדי שטרנליכט 

צילום: פלאש 90