אבינועם הרש בפינתו אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת על אותנטיות, נפילות, תשוקה להשתפר – וגם על בחירת המלחמות החינוכיות בעידן המסכים

בשבועות הקרובים יעמדו אלפי תלמידים בפני ראיונות ומבחני קבלה לישיבות התיכוניות. הורים ומורים שואלים שוב ושוב: איך אפשר לעזור לילדים לעבור את זה בצורה הטובה ביותר?

מניסיוני – גם כמחנך וגם כבוחן – התשובה מתחילה במילה אחת: אותנטיות.

לא מדובר בהצגה. אין צורך לייצר מצג שווא נוצץ או “תלמידי AI”. המחפשים בישיבה מחפשים בני אדם – עם חוזקות, עם התמודדויות, עם נפילות.

כפי שאמר הרב שניאור אשכנזי: “אם הקב״ה היה רוצה עולם של מלאכים – היה כתוב ‘ויהי בוקר’. העובדה שכתוב גם ‘ויהי ערב’ מלמדת שהערפל, הקושי והנפילה הם חלק מהסיפור האנושי.” זה נכון לחיים, וזה נכון גם לראיונות קבלה.

לא מזמן פגשתי נער שאמר בכנות: “יש פעמים שאני לא מצליח לכוון בתפילה”. עניתי לו: גם לי יש כאלה פעמים. השאלה אינה אם נופלים – אלא אם יודעים לקום. הרצון להשתפר, התשוקה להתקדם והיכולת להיות כלי קיבול חשובים הרבה יותר מציונים מושלמים.

תלמיד שמספר על אכפתיות, על קשר עם המשפחה או על מחווה קטנה כמו שיחת טלפון לסבא וסבתא – משדר שהוא לא עסוק רק בעצמו. זה נער שהייתי שמח לראות בישיבה. אין צורך להמציא התנדבויות או סיפורים; בוחנים מנוסים מזהים חוסר אותנטיות מרחוק.

ובנושא חינוך חכם: לאחרונה הייתי במשחק של הפועל ירושלים והופתעתי מכמות חובשי הכיפות ביציעים. האם אידיאלי שכל אותם נערים היו יושבים באותו רגע בבית מדרש? אולי. אבל בחינוך צריך לבחור מלחמות. מול התמכרות למסכים ולמשחקים דיגיטליים – לעיתים עדיף שעתיים וחצי של ספורט, קהילה ותנועה, מאשר עוד ערב מול המסך.

הורים שלא מכירים את עולם המסכים – חייבים להכיר. סרט כמו “מלכודת העשן” בנטפליקס הוא צפיית חובה לכל הורה ומחנך. ההבנה היא חצי מההתמודדות.

השורה התחתונה:
תהיו אתם. אל תמציאו. תראו רצון לגדול. תהיו בני אדם – לא מלאכים. עם זה, מגיעים הכי רחוק.

עורך:איתי סופרין

מפיקה: עדי שטרנליכט