שלוש שנים אחרי הטבח והקרבות בקיבוץ עלומים,ערן ברברמן ,מספר  לבני טיטלבוים בכאן מורשת ,על החזרה ההדרגתית של הקהילה, השינויים בכיתת הכוננות והתחושה הביטחונית: ״כל עוד חמאס נמצא שם, אנחנו צריכים להיות הרבה יותר ערניים״

שלוש שנים לאחר 7 באוקטובר, קיבוץ עלומים ממשיך בתהליך החזרה לשגרה, לצד זיכרון האירועים הקשים שעברו על הקהילה. ערן ברברמן, יו״ר צח״י עלומים – צוות חירום יישובי – סיפר על החזרה לקיבוץ ועל ההתמודדות עם זיכרון הנופלים והנרצחים.

לדבריו, השנה הוחלט להוסיף שינוי משמעותי באירועי שמחת תורה בקיבוץ. ״ההקפה השישית הפכה להיות הקפה שקטה – הקפה שיותר שרו בה את כל השירים היותר שקטים, 'תפילה לאני' ודברים כאלה״, סיפר.

לדבריו, ההקפה השקטה משכה גם אנשים שלא השתתפו בכל ההקפות. ״זה די עצוב, כי הכול עולה בזמן הזה. אתה חושב בראש על מה היה, על הנופלים שנפלו לנו, הנרצחים. אבל במקביל חגגנו״.

ברברמן סיפר כי רוב תושבי עלומים כבר חזרו לקיבוץ. לדבריו, רוב הקהילה חזרה כבר באוגוסט 2024, ובהמשך שבו משפחות נוספות. כיום נותרו שתי משפחות שעדיין מתקשות להתאושש מהטראומה.

הוא הזכיר את הקרבות הקשים שהתחוללו באזור הקיבוץ ב-7 באוקטובר. לדבריו, עשרות מחבלים חדרו לשטח עלומים, אך לא הצליחו להגיע לטבעת הבתים, בין היתר בזכות פעילות כיתת הכוננות. במהלך האירועים נרצחו 22 עובדים זרים, ובאותו יום נפלו גם שני בני משק – ניתאי, קצין בעוגדה, ושחף ברגשטיין, שנרצח בכפר עזה. בהמשך נהרג בן משק נוסף, אורי אמאש, בקרבות בעזה.

בהתייחסו לוויכוח סביב קיום ההקפות השניות באתר הנובה, אמר ברברמן כי אינו מביע עמדה חד-משמעית. ״אני מבין שיש משפחות רואות ככה, משפחות ככה. אני לא חושב שיש לי איזושהי סיבה או יתרון על כל דרך אחרת לחשוב על מה שקורה שם״.

גם בית ההערכה בקיבוץ, סיפר, המשיך לפעול לאורך שנות המלחמה, בעיקר עבור חיילי צה״ל. כיום הוא פועל במתכונת מצומצמת יותר, בין היתר בעקבות השינויים שעבר הקיבוץ והעובדה שאין בו עוד חדר אוכל משותף.

באשר למצב הביטחוני, ברברמן אומר כי עדיין נדרשת דריכות. ״יש ויש, כמובן שיש מקומות לשיפור״, אמר בהתייחסו לפעילות צה״ל. לדבריו, כל עוד חמאס נמצא ברצועה, על תושבי האזור להיות ערניים יותר ולהמשיך להתאמן.

במקביל, חל שינוי משמעותי במוכנות של כיתת הכוננות. לדבריו, בניגוד למצב ב-7 באוקטובר, שבו נאלצו חברים להגיע לנשקייה כדי לקבל את כלי הנשק, כיום כלי הנשק נמצאים אצל חברי כיתת הכוננות, והקיבוץ קיבל גם אמצעי לחימה נוספים.

״מבחינה הזאת, המצב שלנו היום הרבה יותר טוב״, אמר ברברמן.

עורך איתי סופרין

מפיקה אירה וקסלר