ושוב אנחנו בתוך מלחמה, היה נדמה ששנתיים וחצי יבנו לנו חוסן, אבל נדמה שזה בדיוק ההיפך. אנחנו מתעייפות מלשמור על חיוך בתוך החרדה, ונאלצות להתמודד שוב עם איום אמיתי, חוסר שינה וחרדה קיומית. אז היי, החלטתי להקליט פרק במיוחד בשבילכן, שיענה על כל השאלות, התחושות והרגשות שמלחמת "שאגת הארי" מביאה איתה, מהתמודדות עם חוסר וודאות, דרך החרדה, האכילה הרגשית, הפומו, העשייה של האחרים, מיניות וחרמנות, אל הבדידות, הניתוק הרגשי והחזרה לגור אצל ההורים, ולמה לפעמים נעדיף מקלט שכונתי על פני ממ"ד בטוח רק שלא יהיו טריגרים מהילדות? 
איך נאזן ונשמור על חיוביות, נפיג את הבדידות ונמצא חמלה? ליחצי פליי ובואי להאזין לפרק המלא, כי זה ממש הצעד הראשון בדרך לשם.