"אוי, מעניין מי שוב השאיר את החלב הריק במקרר..."
"כל הכבוד לך שכבר חזרת לעבודה, אני לא הייתי מסוגלת להשאיר את הילד שלי לבד בבית".

מכירות את העקיצות האלה? את הרגעים שבהם מישהו זורק הערה שמקטינה אתכן, וחלילה אם תגידי שזה לא סבבה בעינייך- כי אז את מיד תהיי "הכבדה", זאת ש"אי אפשר לצחוק איתה", זאת ש"נו, מה את כזו רגישה!". איזה מעצבן שעושים לנו את זה, אבל אם נהיה כנות אנחנו עושות את זה גם לא מעט.

הפעם באינטומי, אנחנו נוגעות באחד המנגנונים הכי חמקמקים ומכאיבים: פאסיב-אגרסיב.
נבין למה אנחנו בוחרות בסרקזם ובציניות במקום בכנות, איך הריצוי הופך לרעל פנימי שיוצא דרך דחיינות, שתיקות ותגובות קצרות, איך הרשתות החברתיות תורמות לנו לתקשורת מסרים הלא ישירה הזו, ואיך אפשר להפסיק להעניש את הסביבה (ואת עצמנו) ולהתחיל לדבר את האמת שלנו, גם כשהיא לא נעימה.
אז ליחצי פליי ובואי להאזין לפרק שישים סוף לאמירות של "הכל בסדר", כדי שבאמת- הכל יהיה בסדר.

ורק אל תשכחי לדרג, לשתף ולהשאיר פידבק חיובי, כדי שלא אצטרך להיות עוקצנית בנושא :)