בנאום הפתיחה שלה למשרד התחבורה, הכריזה השרה מירי רגב על מלחמה בנתיבי התחבורה הציבורית: "השקענו משאבים בנת"צים, ואתם בדיוק כמוני נוסעים על כביש 1 ותקועים בפקק, בנתיבי איילון - תקועים בפקק, במישור החוף - פקק. אנחנו עומדים בפקקים ויש נת"צים ריקים". מאז היא כבר הספיקה להתקפל חלקית, ולהבהיר שכוונתה היא שצריך שיהיו הרבה יותר אוטובוסים בנת"צים.

המלחמה של מירי רגב בנת"צים לא הגיע משום מקום. שכן הנת"צים, באופן טבעי, מעוררים את חמתם של אזרחים רבים. אלא שהמקביל לכך, יש להם תרומה לא מעטה להורדת הצפיפות בכבישים, ובאופן אבסורדי מי שייפגעו מביטולי הנת"צים הם תושבי הפריפריה, שדווקא את פתרונות התחבורה הציבורית שלהם רגב מעוניינת לקדם. 

ואולי הדבר החשוב ביותר: למרות האנרגיות הגדולות שאותם נתיבים לוקחים מציבור הנוסעים, מדובר באחת הבעיות הקטנות של התחבורה הציבורית בישראל. הפעם ננסה להבין בעזרת איתי חיים מייסד ארגון 'תחבורה בדרך שלנו', כיצד הגיעו הנת"צים לעולם, מדוע השרה רגב מנסה לבטלם, ומה באמת יכול לעזור לנו לעמוד פחות בפקקים.

האזינו לנו בספוטיפיי ובגוגל פודקאסט.

האזנה נעימה.