כל עולם העצות עסוק בעצם בדבר אחד: בלגרום לאנשים לפעול, לגרות אותם לשנות את מצבם. מי במסלולי לימוד או אימון מפרכים, ומי במשפטי עידוד הרוח, שמנסים לנסח איזה אמת חיים והופכים להיות מנטרות פופולריות.

אבל מה באמת עובד? מה גורם לאנשים לקום בבוקר ולעשות משהו שממש לא בא להם לעשות לטובת איזה מטרה עתידית? מה המנגנון שגורם למי שאנחנו בהווה לעשות משהו לטובת מי שנהיה בעתיד? זה משהו חיצוני? כשרון או מיומנות שצריך לפתח? או מצבו הטבעי של האדם ששואף לשפר את מצבו? ואיזה חיים נגזרים על מי שאין לו מוטיבציה? האם דווקא רעים?

פרק 6 בעונה 3 של 25 שעות ביממה מוקדש למוטיבציה בחיי היום יום - עם פרופ' איילת פישבך מאוניברסיטת שיקגו חידדתי מה הדברים הכי אפקטיביים שמאפשרים לנו להשתנות? מה הטעות שאנחנו עושים כשאנחנו מודדים הצלחה בכסף, אבל איך מצד שני מודדים מטרות פנימיות כמו אושר? למה לדבר לעצמנו זה מאד אפקטיבי, ומתי עוזר דווקא להסתכל על חצי כוס הריקה?

עם דוקטור אורן טנא ממערך הנפש של איכילוב ביררתי מה מצבו הטבעי של האדם כשזה נוגע למוטיבציה - אולי יש לנו בדיוק מספיק ממנה ולא צריך יותר? וד"ר נעמה אושרי, תלמידה ומורה לבודהיזם ותורות מזרחיות, קיבלתי שיעור פיוטי על האפשרות לחיות גם כבול עץ חסר רצון שמונח לו כך סתם לצד הדרך. מה יש לו שלנו לעולם לא יהיה? התשובה (אני כבר מגלה): הכל.