אחת התופעות הפחות מדוברות בעולם העבודה היא ה"קאברינג" - ההסוואה - החשש של אדם להנכיח עמדות, העדפות, צרכים אישיים, מחשש שהרוב, או בעלי הכוח, ידביקו לו בעל כורחו סטיגמה או סטריאוטיפ. קאברינג זה למשל, כשהמועמדת עם השם הרוסי משנה את השם שלה על הגשת מועמדות לעבודה כדי שלא ידביקו לה מיד את כל הסטיגמות שיש על העדה שלה; קאברינג למשל זה לסתום את הפה כשכולם בארוחת צהרים מקטרים על ביבי, ואולי אפילו תוסיף איזה השמצה קטנה משלך למדורה, כדי שרק לא יחשדו בך שאתה ביביסט בחברה של שמאלנים; קאברינג זה כשאת מסתירה לגמרי שיש לך ילדים קטנים כדי שחס וחלילה לא יפתחו עליך פה כשאת יוצאת מוקדם לאסוף מהגן.

וכמה שחברות היום חורטות על דגלן היום הכלה וגיוון, הקאברינג לגמרי כאן, מוסתר בעצמו, כי כדי לפתוח אותו לדיון צריך קודם כל לצאת מהארון, כל אחד משלו כמובן.

וכשכל כך הרבה אנשים בארון, בכל כך הרבה ארונות, מה המחיר שהפרט משלם? מה המחיר שהארגון משלם? מה המחיר שאנחנו כחברה משלמים?

פרק 5 בעונה 3 של "25 שעות ביממה" עוסק בהסוואת זהויות ובמחיר שלהן. תחנות השיחה עוברות דרך לנה רוסובסקי, מנהלת ויזמת, בתחום העסקי והחברתי, ומקימה הקהילה "רוסיות בלי חוש הומור"; ומהקאברינג העדתי, המדובר למדי, דווקא להסוואה הכי נפוצה והפחות מדוברת של אמהות בעולם העבודה; אחרי העדויות הקשות, נשאל את חן כהן, מומחית של ממש להכלה וגיוון, למה הסיסמאות היפות האלה לא מיושמות ואיך בכל זאת?; ולסיום נתעכב, בעזרת פרופ' שחר אייל חוקר בעל שם עולמי בתחום של רמיה, שקרים וחוסר מוסריות, על המחיר שכולנו משלמים כחברה שיש בה כל כך הרבה אנשים שלא מרגישים נוח "לצאת מהארון".

פודקאסטים נוספים של הארץ:

🎧 גיא לרר: אני יודע שזה לא "עיתונאי", אבל אני חייב לבחור צד

🎧 גורבצ'וב לא התכוון לעשות את מה שעשה, פוטין לא סולח עד היום