היינו צריכים שנה של צמצום אפשרויות, שבה נפגשנו רק עם מי שאנחנו חייבים או רוצים לפגוש עד כדי הסתכנות בקנס. שנה שבה לא קיבלנו הזמנות לשום דבר, שנה שבה יצאנו רק אם אין ברירה, כדי להבין עד כמה החיים שלנו מתנהלים תחת הרעש שמייצרים ה-FOMO וה-FOBO, חרדת ההחמצה וחרֻדת הפספוס. 

בפרק 2 של העונה השנייה של "25 שעות ביממה", אנחנו משרטטים קווים לדמותן של החרדות הללו, אנחנו מראים שהן חרדות לכל דבר ולא סתם מלים טרנדיות שנחמד להגיד על מסיבה שלא הלכנו עליה, ושהן מופיעות בכל מקום - מבחירת בני זוג, דרך החלטות על לימודים ועבודה, ועד קניות יומיומיות.