מסופוטמיה היא האזור המשתרע בין נהרות הפרת והחידקל - הסהר הפורה, כלומר דרום איראן של ימינו, עיראק, חלקים מתורכיה וסוריה של היום. נלמד על תרבות מסופוטמיה הקדומה. נתחיל מהשפות המדוברות ומכתב היתדות.  

חוקר אורח: פרופסור נתן וסרמן
תחקיר: יובל אונגר
ביצוע טכני: אלון מקלר
הביאה לשידור: ירדן מרציאנו
עורכת ומגישה: גיל מרקוביץ

מסתורי מסופוטמיה / נתן וסרמן

פרק 1

גיל מרקוביץ: אנחנו במעבדה - תוכנית שבה נצא למסע בעקבות שאלה. מכיוון שכל שאלה היא עולם ומלואו וכל שאלה חושפת עוד הרבה שאלות המשך נייחד כמה פרקים לכל מסע. חוקרות וחוקרים ישבו איתי, גיל מרקוביץ, באולפן, ויחד נצעד בדרך המחקרית; מרגע הניצוץ והבעת העניין אל רגעיי הבלבול וריבוי השאלות, עד למה שאולי - אולי, לא הובטח - בסופו של דבר, נוכל לכנות תשובה.

הפעם אני יוצאת אל המסע עם פרופסור נתן וסרמן, אשורולוג, מומחה לספרות המזרח הקדום במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים.

שלום נתן

נתן וסרמן: שלום רב

ג.מ: אני מאוד שמחה שהגעת לאולפן, אנחנו נדבר על נושא שממש לא יצא לי לעסוק בו וזה כבר משמח וזה עוד פעם מדהים אותי כמה האקדמיה מסוגלת לעסוק בכל, שזה נחמד, ואני רוצה לשאול אותך איפה התחיל העניין שלך במה שיהיה במוקד השיחות שלנו וזה מסופוטמיה

נ.ו: האמת שזה התחיל אצלי די מוקדם, אפילו מאוד מוקדם. אני זוכר שהייתה שיחה בבית בסלון כשאני ממש קטן, שואלים אותי מה אני רוצה להיות כשאני אהיה גדול וזה היה ארכיאולוג. אז לא הגעתי להיות ארכיאולוג אף על פי שאני אוהב לחקור באמת

ג.מ: לחקור פיזית אתה מתכוון

נ.ו: כן אני אוהב, כמעט כל עונה אני נוסע לחקור בשביל הכיף, אבל בסוף אני חופר בטקסטים ולפעמים גם חופר לתלמידים שלי

ג.מ: אז מה זה אומר? איך ידעת שכל כך מוקדם זה מה שתהיה?

נ.ו: אני מניח שזה מהבית, אבא ידע לטינית, אבל זה לא היה בית שהוליך אותי ביוגרפית אל הכיוון הזה, מאוד אהבתי את זה מהתחלה. למדתי גם היסטוריה כללית, בעצם יכולתי להיות גם היסטוריון של המאה ה-17 אחרי הספירה אבל בחרתי להיות היסטוריון של המאה ה17 לפני הספירה.

ג.מ: יש תחומים באקדמיה שלומדים אותם ואחר כך יש להם איזושהי מעין תחנה ברורה בעולם המעשי, בעולם של המקצועות מה שנקרא. בתחום שלך מה קורה?

נ.ו: זו תשובה מתעתעת, כי מצד אחד אין קוהורטות של אשורולוגים שצריך אותם לא יודע מה, בצבא או בתעשיה, זה ברור שלא, מצד שני זה מקצוע מאוד מעשי. במובן הזה שאתה לומד craft, אתה לומד יכולת לקרוא טקסטים והם טקסטים קשים, ואם אתה לא יודע אתה לא שם. מבחינה זו נדרשת מיומנות מעשית גבוהה מאוד. אבל זה נכון שאין לזה קיום מחוץ לאקדמיה ובמידה מסוימת במוזיאונים.

ג.מ: נכון. שגם מציגים את עולם המחקר באיזשהו מובן. 

נ.ו: נכון אבל שם ברוב המקרים זה אנשים שעוסקים באובייקטים ולא בטקסטים עצמם, בקריאה. כך שזה נכון, זה אקדמי בצורה מובהקת. 

ג.מ: כן זאת אומרת שהבחירה שלך חייבה אותך גם להישאר בין כתלי האקדמיה

נ.ו: פעם המורה שלי אמר שתמימות היא גם כוח. הייתי תמים הלכתי אל תוך היער, ויצאתי בשלום

ג.מ: כן בשלום מוחלט. אתה עדיין נראה מלא תשוקה כלפי המקצוע שלך

נ.ו: אני מלא תשוקה לגמרי. זה נכון

ג.מ: אז כשאתה אומר טקסטים זה אומר שצריך ללמוד שפות, ממש לרכוש את הידע בשפות קדומות שאני מניחה שלא משתמשים בהן היום

נ.ו: כן זה מקצוע שהוא במובהק עם נטייה לשונית. לומדים שפות, לומדים שתי שפות עיקריות באשורולוגיה, שזו שומרית ואכדית. השומרית היא לא שפה שמית ואכדית היא כן שפה שמית, היא השפה השמית הקדומה ביותר, כך שטוב לדעת גם עברית, ערבית, ארמית וכו', וצריך להיות מסוגל לעשות קפיצות אל סוגי כתב שהם לא אלפביתיים כי שתי השפות האלה נכתבות בכתב היתדות. אם מישהו לא אוהב את העניין של הכתב ושל המשחקים לתוך הקפיצה לתוך הים של המילים אז זה לא בשבילו או בשבילה.

ג.מ: כן. יפה אנחנו עוד נבין מהו בדיוק כתב יתדות בהמשך של הפרק הזה. אנחנו נתחיל לדבר על מסופוטמיה ולהבין מה זו בדיוק המילה הזאת, מה היא אומרת, כי היא יכולה להיות בעצם גם תיאור של איזור וגם תיאור של תקופה.

נ.ו: יותר איזור. מסופוטמיה זה מונח יווני של בין הנהרות, דרך אגב הם המשיכו במובן הזה מונחים קדומים שהיו כבר קיימים אפילו באכדית וגם בארמית, המונח עצמו מתייחס בגדול היום למה שאנחנו מכירים כעיראק וסוריה, אבל הוא מונח שיש לו גבולות נזילים. לצורך כל דבר ועניין - היום זה סוריה ועיראק עם חפיפה קלה לכיוון מערב איראן. שגם שם יש תרבות של כתב יתדות, הייתה. וגם כמובן לכיוון אנטוליה שזה מזרח תורכיה. זה התחום הגיאוגרפי שבו אנחנו עוסקים. כל האיזור שבו בעצם כתבו כתב יתדות. כל מיני הערות שוליים חשובות כמו למשל בלמרנה במצרים מצאו גם ארכיון של כתיבה בכתב יתדות והיא לא במסופוטמיה.

ג.מ: כן. וכשאנחנו מדברים על זמנים איפה נכון למקם אותנו על ציר הזמן? מתי השתמשו בכתב היתדות?

נ.ו: זה בעצם הכתב הקדום ביותר שקיים, מתועד לנו. אם כל הזמן מירוץ כתף אל כתף עם המצרית העתיקה, שזה מעניין הם שני סוגי כתב שונים לגמרי שהתפתחו במקביל, כנראה בלי השפעה, אחת לא הושפעה מהשניה. אנחנו נמצאים בעצם ב-3200-3100 לפני הספירה, מתחיל הכתב שאנחנו מכנים אותו כתב היתדות. במסופוטמיה, בדרום מסופוטמיה, באיזור שאפשר לומר שאנחנו יודעים למקם את המקום שבו הוא יצא, זה בעיר אורוק, דרום עיראק, שם באיזשהו שלב התרבות שהייתה כבר קיימת אלפי שנים קודם לכן התחילה לכתוב. זה קצת כמו הילד הזה שכל החיים לא דיבר ופתאום אומר "תנו לי מלח". מה? למה לא אמרת עד עכשיו? הכל היה בסדר. פתאום החליטו להתחיל לכתוב. זה מתחיל במעין בום כזה

ג.מ: אז לא ברורה לנו בדיוק הסיבה או איזשהו תמריץ

נ.ו: התמריץ, אנחנו לא יכולים להוכיח את זה, אבל לפי כל הסימנים התמריץ הוא כלכלי אדמיניסטרטיבי. במובן הזה שאם עוד 5000 שנה יחקרו אותנו, התמריץ להכנת הטקסטים במחשב וכל העולם המחשובי הוא יהיה לכיוון של נאס"א ומחשבי מס הכנסה ולא לכתוב בלוגים או שירים. זה נכון שמהר מאוד אנחנו מתחילים גם לכתוב בלוגים ושירים וצ'אטים וכל מיני דברים במחשב, אבל בעיקרון גם אז גם היום, החידושים האלה הם חידושים שיש להם יתרון עצום מבחינת הניהוליות של החברה. ואנחנו רואים באמת הטקסטים הראשונים הם מאוד, אפשר להגיד פשוטים

ג.מ: יבשים?

נ.ו: הם עוסקים כולם באדמיניסטרציה. בניהול של חלוקת מנות אוכל לפועלים או לאפילו לעבדים, דברים שמגיעים למקדש, חלוקה של סחורות, מהר מאוד גם מצטרף דברים נוספים. המנונות, לחשים. אבל זה דבר בשלב שני

ג.מ: כן. אז מי עושה שימוש בכתב הזה? מי בעצם המשתמשים? מי נמצא במסופוטמיה?

נ.ו: נתחיל מהשאלה מי עושה שימוש בכתב. אנחנו לא יודעים. התשובה הפשוטה, אנחנו באמת נמצאים בעולם הכי קדום שיש לנו בכלל תיעוד היסטורי לגביו. אבל אם אנחנו מפעילים את השכל בצורה, אנחנו מקווים ישרה, אז ההנחה היא שמי שהשתמש בכתב קודם כל היו אנשי האדמיניסטרציה. זאת אומרת הפקידות, של בראש ובראשונה המקדשים, בשלב יותר מאוחר הארמונות. זאת אומרת אנשים שישבו ואגרו את כל עודפי הייצור ואת ניהול כוח האדם. עכשיו מי היו האנשים האלה זו שאלה מצוינת. איך אני קורא לאנשים האלה. התשובה האמיתית היא שלמשל מי כתב את הכתבים הראשונים 3100 לפני הספירה, אני לא יודע. אנחנו נוטים לקרוא להם שומרים. כיוון שעוד מעט באמת יהיו לי הוכחות יותר טובות שאכן אלו שומרים. אז ההנחה היא שגם קודם ישבו שם שומרים. זה בכלל לא בטוח. יש חוקרים שחולקים על האופציה הזו מכל מיני סיבות לשוניות. והתשובה היא הכתב הזה הוא כתב שבשלב הקדום מאוד הוא איקוני. אם אני רוצה לייצג פרה, שור או כד שמן, אני במידה רבה מאוד מייצג אותו באופן ציורי אחד לאחד על הטקסט. על המדיום שהוא מדיום של טין. אז אם אני רואה פרה על הטקסט אני לא יודע באיזו שפה ביטאו אותה. זה יכול להיות cow, זה יכול להיות פרה, זה יכול קארובה ברוסית. אנחנו לא יודעים בעצם, מהכתב קשה מאוד לחלץ את השפה שבה הכתב נהגה. יותר מאוחר, טיפה יותר מאוחר, ב2500 כבר לפני הספירה יש לנו כבר עדויות שמדובר אכן בשפה השומרית שהיא שפה יחידאית. אין לה אחיות בשום שפה מוכרת היום בעולם. 

ג.מ: אז היא לא שייכת לאיזו משפחה של שפות?

נ.ו: לא היא לא שייכת. אפשר למלא את האולפן הזה במאמרים וספרים שמנסים לעשות את המאמץ  הזה. אני עוד לא ראיתי. יש כיוונים שהם הגיוניים יותר ויש כיוונים שמוצעים שהם הגיוניים פחות. אבל אין הוכחה חד משמעית, והתשובה היא לא כיוון שהיא הייתה באמת יחידאית, אלא מכיוון שהיא השפה היחידה מאחיותיה שתפסה את רכבת הכתב. כל השפות האחרות שהיו דומות לשומרית

ג.מ: נשארו בעל פה בלבד?

נ.ו: נשארו בעל פה ונעלמו. זאת אומרת זה לא שהיא נולדה בת יחידה, היא נוצרה, היא בדיעבד הפכה להיות בת יחידה. מהר מאוד מצטרפת אליה האכדית, והאכדית היא שפה שמית. אין בכלל לחלוטין, המילה בית היא ביתום, והמילה - טוב כאן אנחנו כבר צריכים

ג.מ: ספר, בקבוק, אולפן. איזה אולפן, לא היה שם אולפן...

נ.ו: אולפן לא יהיה לנו כן. השורש הוא א.ל.פ. בוא ניקח את המילה שקשורה לזה. אלפום זה שור. כמו אלוף בעברית. עכשיו יש, זה לא תמיד הולך אחד לאחד דומה לעברית, כי אדם יקרא טקסט באכדית, הוא באמת לא יבין אף על פי שזו שפה שמית. כי המילה, למשל, למלך היא שרום, שהמקבילה בעברית היא המילה שר. כיסא זה כוסום, אבל שולחן זה פשורום. זה לא אחד לאחד עברית, אבל קרוב מאוד בהרבה מאוד מהאטימונים, שורשי המילים, והמבנה של השפה הוא שמי, יפה מאוד, מסודר מאוד. יש לנו בניינים, בניין קל, בניין פיעל, בניין הפעיל. אנחנו קוראים להם קצת אחרת בלשון של הדקדוק האכדי. אדם שיודע שפות שמיות באופן טוב הוא נכנס אל האכדית בקלות רבה יותר מאשר לולא ידע את השפות השמיות

ג.מ: ואתה מציין את האכדית משום שאפשר לראות שהיא

נ.ו: משום שרוב הטקסטים שיש לנו ממסופוטמיה העתיקה, כמותית הם כתובים באכדית. זו גם השפה שאני אישית עוסק בה. היא פוענחה בצורה, זה קשה… אני תמיד חוזר לאותה שאלה, היא מוטחת בפני. האם אתה יודע באמת מה כתוב בטקסטים הללו? התשובה היא חד משמעית כן, ואני אומר את זה גם אם מרימים לי להנחתה אז אני מרים בעצמי לכיוון השני שאנחנו לא בטוח שאנחנו יודעים עברית מקראית יותר טוב ממה שאנחנו יודעים אכדית. כי לתחושתי אנחנו הרבה פעמים טועים ואנחנו מרגישים שאנחנו יודעים עברית מקראית יותר טוב, מהסיבה שיש לנו מסורת פרשנית עם העברית שהיא מסורת רציפה. בעוד שבאמת באכדית אין לנו מסורת רציפה. באיזשהו שלב האכדית ניתקה ומתה. אין דוברי אכדית היום מלידה. אין דבר כזה. אבל כמות המילים שאני יודע מה פירושן באכדית היא בערך. אני אשאל אותך שאלה. אוקיי - כמה מילים בעברית מקראית את חושבת שיש? מילים שונות, לא לספור את המילים...

ג.מ: חושבת שיש?

נ.ו: כמה מילים? מה גודל הלקסיקון של עברית מקראית?

ג.מ: מה נראה לי שהיא די מכובדת

נ.ו: תזרקי מילה. תזרקי מספר

ג.מ: קשה לי אבל אפילו לנחש כמה מילים יש בעברית יומיומית

נ.ו: נגיע לזה.

ג.מ: לזרוק מספר...

נ.ו: עברית יומיומית, זה כמה עשרות אלפי מילים

ג.מ: אז זה מה שרציתי להגיד על המקראית. 10,000?

נ.ו: בסופו של דבר נחתת בכיוון הנכון. זה פחות מ-10,000. בעברית מודרנית יש בערך 50,000. זה קשה מאוד להחליט כי האם המילה hard disc היא מילה בעברית או לא? אני מקסימליסט, אני מכניס אותה בהחלט

ג.מ: אה. אז אתה מכניס גם את סבבה?

נ.ו: חד משמעית! בכלל בלי ספק. לטעמים בוודאי. 

ג.מ: באסה? כל מה שאנחנו גוזלים ולוקחים אל השפה שלנו

נ.ו: כל מה שאדם שמגדיר את עצמו דובר את השפה שלנו... לגמרי! גם דרך אגב, גם השימוש שאני לא כל כך אוהב אותו במילה לגמרי, כאכן אני מסכים איתך, גם זה שימוש שכבר זה.. שימוש שקצת בעוד עשר שנים יישמע מצחיק, יישמע מיושן. כי עכשיו הוא מאוד עדכני. אבל הגישה שלי היא מכלילה. אז אם ניקח ככה, אבל בכל זאת בעברית המקראית אתה יכול לספור את הקורפוס המקראי אתה מגיע לפחות מ-10000 מילים. באכדית המילונים שלנו מכילים בין 16,000-20,000 מילים. שאנחנו יודעים ברוב המקרים במידה רבה מאוד את פירושן. זאת אומרת אנחנו יודעים אכדית יותר משאנחנו יודעים עברית מקראית. אם אנחנו ממשיכים באותו כיוון, מה הייתה החיה הכי נפוצה בירושלים בימי דוד המלך?

ג.מ: אני אלך על איזה טורף

נ.ו: חוץ מהכלב

ג.מ: כן בטח איזה טורף

נ.ו: כן, טורף. קוראים לו חתול. 

ג.מ: אההה.

נ.ו: כן. החתול הזה לא נמצא במקרא. אין

ג.מ: אה בכלל אין את המילה? היא לא מופיעה?

נ.ו: היא לא מופיעה

ג.מ: ולא סביר שלא התייחסו אליו בכלל?

נ.ו: מה זאת אומרת? היא פשוט לא הצליחה להיכנס. כי אף אחד, יש לנו כל מיני חיות, בהמות, לוויתן, ראם וכל מיני חיות מפחידות, וזמרי, כל מיני חיות שאנחנו לא יודעות מה הן. חתול לא נכנס. ומה היה העץ אולי הכי נפוץ בירושלים באותה תקופה? אני מניח חרוב. אין חרוב במקרא

ג.מ: מה?

נ.ו: אין חרוב במקרא. למילים האלה את צריכה להגיע כבר לעולם המשנה. מה זה אומר? שהמקרא מצלם תמונה לשונית מאוד דומה לאיזשהו לוויין שמצלם מלמעלה, עושה קליק, ומצלם איזשהו משהו שנכנס לתוך הפריים שלו, הלשוני. אבל האכדית היא לא טקסט, היא לא קורפוס ערוך עם איזשהן מגמות ספרותיות. אכדית יש לנו הכל. ולכן יש לנו כמות הרבה יותר גדולה של מילים. ועכשיו אני אשאל אותך את השאלה השנייה. כמה טקסטים את חושבת שיש באכדית? 

ג.מ: או-או עוד אתגר

נ.ו: אוקיי. במוזיאונים כן? אז אני אחסוך לך את ההתלבטות

ג.מ: רגע אני אנחש. אבל כן, גם עשרות אלפים. מאות אלפים?

נ.ו: יש לנו משהו שמתקרב היום, בחישוב, מה שנקרא על מעטפה במסעדה כשאתה יושב ומחשב ככה תוך כדי לגימת יין, יש לנו משהו שמתקרב לחצי מיליון טקסטים. כמות המילים היא - אין לי מילה אחרת - מופרעת.

ג.מ: וואו, מדהים

נ.ו: ולכן תמיד כשאומרים לי שאתה עושה משהו שהוא לא מעשי, ושאין בו צורך, השאלה מה זה צורך. כי אני יכול לעסוק עשרה סיבובי חיים בטקסטים שלי ולא להגיע אפילו לחלק קטן ממה שהקורפוס הקיים מאפשר. ולולא הייתה מלחמה איומה בסוריה ובעיראק קודם, כל מיני סדרה של מלחמות, הארכיאולוגים היו יכולים לחפור בצורה מסודרת יותר, והכמות הייתה גדלה. רוב הטקסטים הם מהמאה ה-19 וראשית המאה ה-20

ג.מ: נמצאו 

נ.ו: כן נמצאו. כן. במוזיאון הבריטי יש בערך 250 אלף טקסטים. אף אחד לא ספר אחד לאחד, אבל לפי מספרים קטלוגיים אנחנו מגיעים למספרים כאלה. הם כתבו הכל! וזו תרבות כותבת. זה מה שאנשים היום קצת מתקשים להאמין. תרבות מאוד אדמיניסטרטיבית, מאוד ביורוקרטית, עם רצפים שונים היסטוריים, כלומר לא מה שהיה 3100 לפני הספירה זה מה שהיה 600 לפני הספירה, זה טווח זמן עצום ברור שיש שינויים. אבל הנטיה לכתוב והנטיה לתעד כל דבר בכתב היא ב-DNA התרבותי של התרבות הזאת.

ג.מ: כן. כשאנחנו אומרים טקסטים אנחנו חוזרים על המילה הזאת הרבה, אז הדמיון הראשון שעולה זה איזשהו קלף עם כתב. צריך להסביר רגע. כשאתם חופרים מה אתם מוצאים שם?

נ.ו: קודם כל לא אני חופר

ג.מ: כן, לא אתה

נ.ו: בארץ מצאו לוחות אבל לא הרבה. אנחנו מקווים שבחצור ימצאו, יש סיכוי טוב. זו שאלה מצוינת. רוב האנשים חושבים על קלף או על נייר. אז אוקיי - נייר מופיע במסופוטמיה מאוד מאוחר, בהשפעה מצרית. זו מילה שאנחנו מכירים אותה, ניירום. זו מילה שיש באכדית גם

ג.מ: ניירום? אני רואה שיש שם איזו סיומת אום.

נ.ו: אנחנו נדבר על זה עוד דקה כן. אני צריך להיזכר לומר על זה משהו באמת. אבל הטקסטים נכתבים על מדיום שהוא טין לח, מה שנקרא באנגלית clay. טין לח, והכתיבה היא על ידי השקעת קולמוס, זאת אומרת קנה עם איזושהי, איזשהו סוג של חיתוך בסופו שמשקיע בתוך הטין סימנים בצורת יתדות. הסימנים דומים ליתדות, ורוב רובם של הטקסטים לא נשרף אחר כך. זאת אומרת הם היו מתייבשים בשמש או בחדר, ואחרי איקס שעות, יום יומיים, טקסטים היו מוכנים והיו נשלחים. עכשיו זה דבר מדהים. היה לי תלמיד, האמת שיש לי עדיין, שבת הזוג שלו היא קרמיקאית והוא החליט לתת לי מתנה איזשהו טקסט קטן נחמד שהוא כתב על טין. ובת הזוג הקרמיקאית שלו הכינה את זה והייתי, אמרתי לו תודה רבה, ושמתי את זה על המדף ואחרי שבוע הטקסט התפרק. 

ג.מ: אוי

נ.ו: מכיוון שאנחנו לא יודעים - ומתחילים לחקור את זה בצורה יותר רצינית - איך בעצם היו עושים את הטין הזה.  יש לנו איזשהו רושם שהסופר היה מתכופף, מזיז את הסנדל, מרים חתיכת בוץ או איזשהו רגב של אדמה ועושה צ'יק צ'יק צ'יק בידיים ומתחיל לכתוב עליו. לא כך בכלל. הם ידעו לאסוף את הטין ממקומות ספציפיים, הם ידעו להבחין איזה טין הוא טוב, הם ידעו להכין את הלוח נכון

ג.מ: כך שיחזיק עד אלינו, הם תכננו את זה

נ.ו: יתרה מכך. הם היו ממחזרים טקסטים ישנים ואנחנו יודעים את זה בוודאות. הם היו ממחזרים טקסטים שהם לא חשובים. כל מיני חשבונות של חברת חשמל שאת קיבלת לפני שנתיים. אמנם סבא שלי היה שומר אותם עד סוף ימיו אבל רוב האנשים אומרים בסדר אחרי שנה שנתיים אפשר לזרוק. אותו דבר הם. את רוב הטקסטים הם היו ממחזרים. לכן כשאתה מגיע למקום יישוב במסופוטמיה כארכיאולוג אתה מוצא איזשהו יישוב, גודל ממוצע, לא מקום חשוב במיוחד. יש איזשהו מספר ממוצע של טקסטים שתמצא. בין 150-300 טקסטים בארכיון, מכיוון שזה הגודל של הארכיון. היו יותר טקסטים הם פשוט מוחזרו כל הזמן

ג.מ: זאת אומרת שהם השתמשו באותו לוח כמה פעמים?

נ.ו: לא. כל עוד הלוח היה חשוב להם הם שמרו אותו. היה לך נניח אתה אדם פרטי...

ג.מ: כן אם החשבון הזה כבר לא רלוונטי אני יכולה לכתוב חשבון חדש על הלוח?

נ.ו: כן. נניח אתה מכניס אותו למין כזה כד כזה, או מין חבית בעצם. שיש בו מים ואתה שם אותו ואחרי כמה שעות הטין מתמסמס והופך להיות שוב למין בוץ כזה.

ג.מ: חומר גלם שכזה

נ.ו: חומר גלם, ואז אתה לוקח אותו ומשתמש בו

ג.מ: ואז אפשר לראות את הסימנים של מה שפעם היה כתוב או שכבר בכלל לא?

נ.ו: לעתים נדירות כן

ג.מ: אז איך יודעים שזה בעצם מוחזר?

נ.ו: יש לנו עדויות עקיפות לכך אבל זה וודאי. אין לנו עדויות ישירות לכך. אתה גם מוצא למשל, כמות הטקסטים בארכיון ממוצע היא מאפיינת, מתאפיינת באיזושהי עקומת פעמון של כמות הדורות שיש בה. תמיד יש בערך שלושה דורות. זאת אומרת מעט מהדור הקודם, הרבה של הדור הנוכחי. אתה רואה על פי השימוש שהיה מיחזור של התעודות. וגם אומרים! הסופר הטוב צריך לדעת איפה לאסוף את הטין. הטקסטים עצמם אומרים את זה. כל העולם הזה הטקסטואלי העצום שיש לנו הוא נובע מהסיבה הפשוטה שהטין הזה הוא מדיום נפלא ונשמר, גם אם הוא נשרף הוא נשמר. וגם כשהוא מתייבש ונשבר השברים ניתנים לאיחוי. מה שאנחנו רואים כחיסרון שזה כבד וזה לא נוח, זו הסתכלות מאוד אני אומר קורא לה אלפא-ביתוצנטרית. כי מה שאנחנו רגילים לכתוב באלפאבית ועל מדיום של נייר או קלף

ג.מ: ועוד מעט גם זה ייעלם אל מדיום של מיילים

נ.ו: כן. מיילים כן

ג.מ: לא משהו פיזי בכלל

נ.ו: ניירות מחזיקים. אם אדם רוצה לעשות גיבוי טוב אני ממליץ לו עדיין לעשות על נייר

ג.מ: כן? מה אתה לא מאמין שהזיכרון של המחשב מספיק טוב?

נ.ו: אני מדבר על אנשים בספריות. בעיה קשה. את זוכרת שהיו floppy דיסקים כאלה?

ג.מ: כן

נ.ו: כאלה בגודל של 10 ס"מ יש לך חומר על זה וזו בעיה קשה. זה אחד היתרונות הגדולים של כתב היתדות שהוא מחייב רק שני מרכיבים. את המדיום, את המצע, את הטין, ואת הקנה. אין את המדיום המתווך באמצע של הדיו. א זה דבר נוסף שצריך להכין, ב' זה דבר נוסף שנמחק. המחשבה היא, והיא מחשבה אופיינית, שאנשים חושבים מסכנים המסופוטמים הללו, כל הזמן חיכו שיגיע איזשהי שיטת כתב חדשה ותגאל אותם מהייסורים של הכתיבה המסורבלת הזו. זו מחשבה שגויה לחלוטין. זה החזיק מעמד 3000 שנה

ג.מ: תקופה לא מבוטלת של זמן

נ.ו: לא יודע אם זה יותר מאשר.... יש לנו כתב אלפאביתי, ו-1000 שנה זה תיפקד מצוין במקביל לאלף- בית. עד היום בבוקר לדעתי יש מדינה בעולם שכמעט שולטת בעולם שלא כותבת באלף בית. קוראים למדינה הזו סין. הם לא חושבים לרגע לבטל את הכתב שלהם. הם כן משקיעים מאמץ לרוב האינטלקטואלים והפקידים הגבוהים שלהם שיידעו גם שפות אלפביתיות. אנגלית, מן הסתם רק אנגלית היום. וזה בערך היה המצב במסופוטמיה. 1000 לפני הספירה מתחיל האלף-בית עם כתיבה בארמית בדרך כלל או כתיבה אלפביתית אחרת. אכדית ממשיכה ברונו וגיל להמשיך להתקיים 

ג.מ: אני חוזרת שוב אל מי שמשתמשים בשפות הללו. אז אמרנו שאנחנו לא יודעים בדיוק אבל כן היו ממלכות שאנחנו יודעים ששלטו באיזור. אז בוא נדבר גם קצת עליהם כדי שנכיר את השחקנים

נ.ו: השחקנים בזירה מתחילים מדרום. קודם כל בתקופות הקדומות ביותר - ערים שומריות, אורוק, אור, לארסה, לגה, כל מיני שמות שנשמעים קצת מוזר כיוון שהם בשומרית. והאמת היא שהם גם לא בשומרית, רוב השמות הללו הם בשפה שאיננה שומרית. 

ג.מ: אז?

נ.ו: אנחנו לא יודעים. זאת אומרת שהשומרים הגיעו למקום, הם שאלו "שלום איפה אני נמצא?" אמרו לו "לגש". טוב אז אני בלגש. למילה לגש או למילה לארסה אין פירוש בשומרית. זה דבר מאוד מעניין. גם לשמות הנהרות שהם הפרת והחידקל

ג.מ: אז אנחנו לא יודעים אם יש לזה משמעות או לא. זה פשוט שם מבחינתנו.

נ.ו: כן אנחנו לא יודעים את פירוש המילה בורנונה שזה הפרת או אידיגלת שזה החידקל. אין לזה פירוש בשומרית. אנחנו, מבחינה זו זה דבר מעניין. אבל נחזור לשאלה מי היה שם. זו התקופה הקדומה, נאמר האלף השלישי לפני הספירה. ולקראת סוף האלף השלישי לפני הספירה עולה ממלכה ראשונה גדולה מאוד - אכד. שהיא כנראה היום חבויה תחת פרברי בגדד. אנחנו לא יודעים איפה היא, זה מצחיק אנחנו לא יודעים איפה התל הזה. יש השערה די טובה אבל כנראה מתחת לאחד מפרברי בגדד. והאכדים מייצרים בעצם את האימפריה הראשונה בעולם. הם משתלטים על כל דרום מסופוטמיה, צפון מסופוטמיה ומגיעים לאיזור מעלה החבור בסוריה, ולמשך חמישה שישה דורות הם שולטים ביד רמה בצורה מאוד מסודרת, עם אדמיניסטרציה מאוד קפדנית על כל מסופוטמיה. אחר כך היא נופלת ועולה ממלכה אחרת. אנחנו נמצאים פחות או יותר 2100-2000 לפנה"ס, ממלכת אור. וגם שם יש שליטה גדולה מאוד, הם כבר שולטים יותר לכיוון מזרח, משתלטים על עילם שנמצאת באיראן של היום. ואז עולות ממלכות שאנחנו מכירים אותן. בבל, ועוד ממלכות אחרות אבל החשובה ביותר בבל. אנחנו נמצאים פחות או יותר כבר 1,400 לפני הספירה, אז עולה גם אשור. ב-1000 הראשון לפני הספירה יש מאבק בין בבל ואשור. מי שיוצא בשלב הראשון וידו על העליונה אלו הם האשורים שיוצרים אימפריה גדולה מאוד וכמובן מגיעים גם לאיזור יהודה, מרחיבים את ממלכת ישראל, מגלים את הישראלים. מנסים לכבוש את יהודה עם סנחריב ולא מצליחים, לפי המקרא בצורה ניסית, ואז אשור נופלת. עולה ממלכת בבל המאוחרת, ממלכה במידה רבה מאוד ארמית. היא מרחיבה את ירושלים. ובסופו של אותו תהליך מגיעה ממלכת פרס, כובשת את ממלכת בבל, ואת ממלכת פרס כובש הכיבוש הגדול של אלכסנדר מוקדון. שם זה פחות או יותר נגמר. הטקסט האחרון בכתב יתדות

ג.מ: כל התקופה הזאת, למרות השינויים כותבים בכתב יתדות

נ.ו: לא רק. בוודאי שלא רק. אם אני מדבר על מלך בשם אשורבניפל נאמר במאה השביעית לפני הספירה באשור, מלך גדול שהיה, אני בטוח שרוב האנשים שדיברו באשור, בנינווה באותה תקופה דיברו ארמית. אבל הכתיבה המלכותית במידה רבה מאוד היא עדיין באכדית. הכתב האחרון, הטקסט האחרון בכתב יתדות שמתועד עם תאריך הוא שנה לאחר נפילת מצדה. זאת אומרת, אנחנו בכלל, בעמדה מסוימת זה קצת mind blowing, שבעולם הזה, עולם של יוונית, לטינית, מה קשור המסופוטמים הקדומים? עדיין יש בדרום מסופוטמיה משפחות של סופרים שכותבים בכתב יתדות

ג.מ: וואו זה מדהים. זה ממש ממש מדהים. אתם מוצאים עוד כל מיני שפות או כתובות שאתם לא תמיד יודעים לשייך, אבל יש שפה נוספת שדווקא בסוף קיבלה שם וזיהוי והיא השפה השומרית. נכון?

נ.ו: בעצם השומרית התגלתה מוקדם מאוד מבחינת המחקר. מאוד מקביל לאכדית. בהתחלה לא ידעו לקרוא אותה ולא הבינו, מכיוון שלא הבינו שזו שפה לא שמית. אנחנו הצלחנו לפענח אותה מכיוון שהמסופוטמים הקדומים היו עורכים מילונים. עוד תופעה פנומנלית שהיא לא רגילה. יש לנו עשרות אלפי שורות בטקסטים שונים של מילונים שומריים-אכדיים. עכשיו השאלה לצורך מה הם עשו את זה? הם עשו את זה מכיוון שככה למדו את כתב היתדות והם הקפידו ללמוד באופן הדו לשוני הזה

ג.מ: כמו שאנחנו. מה זאת אומרת? זה נשמע לי ממש הגיוני, אם לא מובן מאליו שהם עשו את זה, אבל זה הגיוני. אם רוצים ללמוד שפה, או להפיץ אותה, או לשמר אותה

נ.ו: אבל את לומדת עברית בעברית. הם דיברו ברובם... אנחנו נמצאים עכשיו בימי חמורבי בסדר? פחות או יותר 1800 לפנה"ס. בא תלמיד לבית הספר. האמת שהוא כנראה לא בא לבית הספר אלא פנה לחדר אחר בבית שאבא שלו ממילא היה סופר, והאבא לימד אותו ובן דוד ועוד מישהו מהשכונה, והוא מתחיל ללמוד לכתוב. הוא מתחיל ללמוד לכתוב לא בשפה שבה הוא מדבר. הוא מדבר אכדית. אבל הוא לומד אכדית דרך שומרית. זה דבר מעניין, זו שאלה למה הם עשו את זה. מכיוון שהשומרית היה לה מעמד חשוב. מקבילים את זה באופן לא לגמרי מדויק ללטינית בימי הביניים. ואז השומרית נכתבת ויש לנו הרבה מאוד טקסטים בשומרית. הרבה מאוד - אבל פחות מאכדית. רוב הטקסטים הם באכדית 

ג.מ: מדהים. אתה רצית להגיד משהו על הסיומת של ה... אום. נכון?

נ.ו: כן! טוב שהזכרת לי. אחד הדברים המעניינים באכדית וקצת קשים לתלמידים בישראל, זו שפה שיש בה יחסות. זאת אומרת כמו בגרמנית, שזה אחד הדברים האיומים מבחינת לומדי הגרמנית אם הם לא מכירים את זה, שיש ביטוי אחר לשפה על פי המעמד של התחביר במשפט. המלך זה שארום. אם אני הרגתי את המלך, זאת אומרת מושא ישיר, זה יהיה שרם. ואם הבית הוא של המלך זה יהיה בית שארים. היחסות האלה עומדות באכדית 1500 שנה, באיזשהו שלב הן מתחילות להיעלם ואני יכול לגלות לך שגם בעברית מקראית קדומה יש רמזים ליחסות כאלה וגם לנו היו אבל הן נעלמו, הן התחככו. באנגלית גם, שהיא שפה דומה לגרמנית, אין ב-king. את לא יודעת לפי המילה אם זה נושא במשפט, נשוא או מושא ישיר. אבל אם תסתכלי למשל על כינויי הגוף אז את אומרת him, his, את רואה פתאום שינוי בסיומת על פי המעמד התחבירי במשפט. 

ג.מ: של המילה כן במשפט. מעניין. אז רגע...

נ.ו: this is his book, but i love him

ג.מ: זה מלמד אותנו משהו על ההתפתחות או על רמה של ההתפתחות של השפה? זה היה ייחודי ביחס לשפות אחרות?

נ.ו: לשומרית אין בכלל, היא מבנה שונה לחלוטין. אם אני משווה את זה למה שהיה מסביב אז השומרית ממש אין בה יחסות. ויש בה מבנה אחר, הוא מה שנקרא מבנה דבקי, אגלוניטטיבי, קצת דומה לתורכית של היום. דרך אגב אין שם מינים. את רגילה למין זכר ומין נקבה בעברית. ויש שפות שיש להן שלושה מינים, זכר נקבה ונויטרום. באכדית יש שני מינים, זכר ונקבה כמו בשפות שמיות. בשומרית אין בכלל מינים. הכל אותו מין. זו שפה , אתה לא יודע בקבוק האם זה זכר או נקבה. אין לזה שום שינוי דקדוקי.

ג.מ: מעניין שיש שפות כאלה. חבל שלא...

נ.ו: genderless

ג.מ: כן לגמרי. אפשר אולי לאמץ ולהחזיר אותן אל השימוש היומיומי. יכול להיות שזה יפתור כל מיני בעיות בשפות אחרות

נ.ו: זה המצב

ג.מ: מדליק. מעניין אותי לדעת גם איך אתם יודעים אם אתם הוגים נכון את המילים. זה מאוד מוזר

נ.ו: שאלה מצוינת

ג.מ: מן הסתם אין הקלטות

נ.ו: אין הקלטות אבל יש סוג של הקלטות. למשל, איך אני יודע איך ביטאו את שמו של מלך אשור? אני לא יודע, כי אין לי הקלטות מחצר מלך אשור. אבל יש לי הקלטה של שמו של מלך אשור במקרא. אחד המלכים שרשומים במקרא נקרא אסרחדון. המילה, שמו של המלך, פירוש שמו באכדית, אשור-אחא-ידינא. האל אשור נתן אח. זאת אומרת, כשבא הסופר המקראי שיושב ביהודה, ישראל, לא משנה איפה, כוהנים, חוף הים התיכון, והוא שומע את שמו של מלך אשור. הוא שומע ס', הוא לא שומע ש'. המילה אשור בוטאה אסור. ובדיוק לכן אני נקרא באנגלית assyriologist, כן? זאת אומרת המילה assyria, שדרך היוונית הגיעה, כתבה ס'. כשאתה מסתכל על האות בעברית המילה היא אשור. יש לנו סוגים מסוימים, אפשר לקרוא לזה הקלטה. עכשיו האמת היא שאני לא יודע איך הם ביטאו לחלוטין. אבל אני יכול לגלות לך שאת לא יודעת אם את תפגשי את ברוך בן נריה הסופר, את גם לא תביני, אני לא בטוח שתביני מה הוא אומר. או שעל כל פנים ייקח לך שבוע טוב, אם לא יותר בשביל להתחיל להבין מה הוא אומר. 

ג.מ: אז אנחנו מבינים את המשמעות אבל לא בטוח שההגייה ממש מדויקת. 

נ.ו: אני לא יודע בדיוק את הערך של הש' אבל אני יודע שש' לא בוטאה כפ'. אני לא יודע אם הם ביטאו את ו' כמו וואו, אבל הם בטח לא ביטאו את זה כמו ר'. זאת אומרת יש לנו משחק אבל בגדול המעמד הפונטי של ההגאים השונים הוא ברור לנו. 

ג.מ: כן אני רגע קופצת קדימה אלינו, אל התרבות הנוכחית שהיא גם מגוונת אבל בוא נגיד התרבות, מהמודרנה עד היום. אנחנו בעצם סופגים מושגים מתרבויות עתיקות, משתמשים בהם, כבר ציינו את היוונית ואמרת לטינית, אמרת הרבה דברים. אבל אני מניחה שיש דברים שהזדחלו אליהם גם ממסופוטמיה

נ.ו: ועוד איך

ג.מ: ואני אשמח קצת לשמוע על איך אנחנו משמרים באיזשהו מובן רחוק את המילים או את התרבות העתיקה הזאת.

נ.ו: קודם כל נלך לכיוון היותר כללי, לא רק העברית וישראל. התרומה הגדולה של מסופוטמיה המאוחרת שהיא כבר גלשה לכיוון ההלניזם ותרבויות המערב זה האסטרונומיה. חד משמעית, האסטרונומיה ואלו חלק מהחישובים המתמטיים. זה תרבות שהיה לה, הייתה לה פסינציה, הם נגנבו לגמרי מכל עולם הכוכבים. יש עשרות אלפי שנים... כל המזלות שאנחנו רואים היום בשמיים, מי שעוסק במזלות, אני אישית לא. אני לא קובע את גורלי לפי המזלות אבל אני יודע שהם קיימים, מזל אריה, מזל תאומים. אלו מזלות שלא כולם אחד לאחד, אבל בגדול זו מסורת מסופוטמית שהגיעה למערב. הרבה מאוד מהיכולת החישובית של ליקויי חמה, ליקויי ירח באופן חלקי, בעיקר ליקויי ירח, היא מסופוטמית. אנחנו חוזרים לעברית אז כל חודשי השנה שלנו היום, העבריים כן? אלול, תשרי, חשוון, כסלו, טבת, תמוז. כל אלו מילים שהביאו איתם גולי בבל כשהם חזרו לארץ עם סיום הגלות בבבל. זאת אומרת מילים יש להן מקור משותף. יש לנו מילים אפילו בשומרית. למשל המילה טפסר, שזה איכשהו קיבל בישראל המודרנית תואר של מכבי אש, או מה שנקרא היום לוחמי אש, נדמה לי טפסרים. זו המילה טופשרום באכדית שהיא המילה סופר. המילה אברך זו המילה אברכום. המילה מלאך היא מילה שומרית.

ג.מ: אז למה נדמה לי, ותתקן אותי אם אני טועה, שבכל זאת יש מעמד לא כל כך מוכר לשאריות האלה שאנחנו עדיין משתמשות ומשתמשים בהם ביומיום. למה התרבות הזאת לא פופולרית, כן בנראטיב, או אפילו באגדות שלנו, בתרבות שלנו, בסיפורים, כמו למשל מצרים העתיקה שנראה לי ששמענו עליה יותר ולא רק בישראל

נ.ו: התשובה היא את צודקת. קצת קשה לדעת, קשה מאוד להעריך מה פופולרי ומה לא, אבל אני נוטה להסכים איתך. אם אתה סופר את מספרי הסרטים בהוליווד שיש בהם רקע מצרי וכמה סרטים יש להם רקע מסופוטמי אז ניצחון מובהק לכיוון המצרי. טום קרוז במומיה עכשיו היה איזה סרט, הוא תמיד נוסע למצרים

ג.מ: כאילו שם קרה הכל

נ.ו: זאת לא הטענה, אבל הדימוי של המזרח הקדום הוא יותר מצרי מאשר מסופוטמי. האמת יש לזה סיבה טובה, מכיוון שאנחנו נוסעים למצרים ואנחנו רואים מקדשים עומדים, ואנחנו רואים את הכתבים היפים האלה, של כתב ההירוגליפי על הקיר. הדברים עומדים מול עינינו. הקברים המדהימים האלה של תות ענח אמון ואחרים

ג.מ: רעמסס השישי

נ.ו: עכשיו כשאתה נוסע למסופוטמיה, אתה רואה באמת, זה מצער לומר, ערמות של בוץ. מכיוון שכל העולם המסופוטמי היה מבוסס על טין, גם הבנייה הייתה בניית לבנים, ודברים לא נשתמרו. בדרום מסופוטמיה פשוט אין אבן. הדברים נשתמרו מאוד באופן עלוב, והתרבות המסופוטמית ניתקה, היא נשכחה. בעוד שהתרבות המצרית, מכיוון שהרומאים שלטו כן - קליאופטרה ומארק אנת'וני ישבו במצרים - והתרבות הלטינית, ובעקבותיה כל התרבות המערבית זכרה את הגדולה של המצרים. יש לנו דימוי חזק מאוד של העולם הקדום כעולם מצרי. אני חושב שזה כן, כאשורולוג אני יכול להצר על זה אבל אני לגמרי מבין את זה לחלוטין

ג.מ: ולא היו איזשהם תמריצים או הסברים אחרים לסיבה שגם הייתה איזשהי העדפה למצרים או לתרבויות שהן אחרות מהתרבות המסופוטמית?

נ.ו: הייתה. שוב, זה דברים עדינים, אבל העולם המצרי גם מזמין ומרתק מכיוון שהוא היה זר מאוד. הזרות שלו איפשרה את ההידלקות עליו

ג.מ: כלומר אי אפשר לשייך אותו לקבוצה היום, שקיימת היום, היא ממש מנותקת

נ.ו: שוב, אני מדבר על המאה ה-19, כשיש מה שנקרא אגיפטומניה

ג.מ: אגיפטומניה. מצחיק לא שמעתי על זה אף פעם

נ.ו: זה ממש תחום, אני לא המצאתי אותו

ג.מ: אגיפטולוגיה ברור. 

נ.ו: אגיפטומניה זה המונח. מבעצם מסעו של נפוליאון למצרים יש התלהבות מטורפת באירופה מכל מה שנראה מצרי, תסרוקות לנשים, בגדים, רהיטים בסגנון מצרי או פסאודו-מצרי. אתה לא מוצא דבר כזה במסופוטמיה. קצת. אתה מוצא, אחד הדברים המעניינים למשל, אני מזמין אותך למלון המלך דוד בירושלים שנבנה בשנות ה30, וזו בדיוק התקופה שישנה התחלה של הידלקות לכיוון של עיצוב בדומה לכיוון האשורי, או מה שהם חשבו שהוא כמו אשורי, בעקבות גילויים של מצרים בעיראק ובסוריה. זאת אומרת, ישנם מקומות שבהם אתה כן מוצא, אבל אני שואל אותך כמה מבנים בעולם הם בצורה של פירמידה. המון! מהפירמידה של הלובר, הפירמידה, האובליסק היו דימויים הרבה יותר חזקים. הם היו זרים, הם היו מושכים, והעולם המסופוטמי הציע בעין הרבה פחות. הוא הציע הרבה יותר בכתב, ושמה יש בעיה כי פתאום זה מתחיל להתחכך בדבר המרכזי של התרבות המערבית וזה המקרא. וכמו שזה אומר לתמוך בתפיסות מקראיות, גם יש לו סכנה של ערעור על תפיסות מקראיות. ושם זה גורם נוסף שגורם לכך שההתלהבות

ג.מ: פחות נוחה. פחות נעימה, פחות נוחה. אז אולי נעמיק בזה מעט בתחילתו של הפרק השני ואז גם נראה כל מיני נקודות דמיון מעניינות בין סיפור הבריאה שמוכר לנו וסיפור הבריאה שמוכר לך מטקסטים ממסופוטמיה. נסכם את הפרק? 

נ.ו: נסכם.

ג.מ: מסופוטמיה היא האיזור המשתרע בין נהרות הפרת והחידקל, ששמותיהם באכדית הם פורתום ואידיגלת. זהו הסהר הפורה, כלומר דרום איראן של ימינו, עיראק, חלקים מתורכיה וסוריה של היום. במילים תרבות מסופוטמיה העתיקה הכוונה היא לרוב לתרבות ממלכות אשור ובבל. דיברנו הרבה על השפה האכדית, שפה ששייכת למשפחת השפות השמיות וכתובה בכתב יתדות. כלומר, הטבעה וחריטה על גבי לוח שעשוי מטין לח. בשפה האכדית יש בין 16,000-20,000 מילים ובערך חצי מיליון טקסטים שהשתמרו עד תקופתנו. רוב הטקסטים התגלו בתקופה שבין אמצע המאה ה-19 לאמצע המאה ה-20. כנראה שהתמריץ לכתוב היה תמריץ ביורוקרטי. הרצון לנהל את הניהול ולתעד קניין ועסקאות סחר. מרגע שקיימת האפשרות לכתוב הרי שהשתמשו בה גם כדי לשמר רעיונות ספרותיים. שירה, סיפורים, לחשים וגם טקסטים מדעיים וטכנולוגיים. קשה לדעת מה צורת ההגייה המדויקת של המילים, שהמחקר כן יודע לקרוא ולפרש. משום שאין דרך לשמוע כיצד נהגו בתקופה. אבל אפשר להשוות את השמות הכתובים לשמות שכתובים בשפות אחרות, למשל העברית המקראית, וכך להתחקות אחר ההגייה. תרבות מסופוטמיה הקדומה היא תרבות עשירה ומעניינת והכתב בה התפתח כמעט במקביל לכתב ההירוגליפים המצרי שמוכר גם הוא. אז העלינו את השאלה מדוע תרבות מסופוטמיה הקדומה מוזכרת פחות בתרבות הפופולרית של ימינו. התשובה קשורה כנראה בשני גורמים: 1) המבנים המצריים המרשימים השתמרו עד היום ומהווים מושא השראה, בעוד שהמבנים ממסופוטמיה שהיו עשויים לבני טין התפרקו, אז אין מודלים לחיקוי. הגורם השני הוא שטקסטים מצריים הם זרים, שונים מאוד מהתרבות העכשווית, ולכן מייצרים היקסמות, בעוד שטקסטים רבים ממסופוטמיה הקדומה הם ביורוקרטיים, מלהיבים פחות, ובחלקם קשורים למקרא, דבר שטומן בחובו פוטנציאל לערער על תפיסות מקראיות מסורתיות, תפיסות שעומדות בתשתית של התרבות המערבית, שברובה מבוססת עדיין על הדת הנוצרית. לכן פחות נעים ונוח לאמץ את הטקסטים המסופוטמיים.
זה הפרק הראשון, בפרק השני אנחנו נצלול אל עולם הבריאה בטקסטים. נכון?

נ.ו: כן. אני חושב שזה רעיון טוב.

ג.מ: סיפורי הבריאה, זה יהיה המוקד של הפרק השני. תודה רבה לך, פרופ' נתן וסרמן, אשורולוג, מומחה לספרות המזרח הקדום במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. תודה ליובל אונגר על התחקיר, לירדן מרציאנו שהביאה את התכנית לשידור, ולכם ולכן על ההאזנה. אפשר להמשיך להאזין לנו גם ביישומון כאן עוד, כאן OD, אתם יכולים להוריד אותו בחינם לטלפונים החכמים, ושם למצוא את כל פרקי המעבדה או תכנים אחרים של כאן תרבות ובכלל תחנות הרדיו של תאגיד השידור הישראלי. אנחנו נשתמע