בפרק זה חותמים שמואל שאול ושי אביבי את הטרילוגיה העוסקת במסעות שמאניים, כשהפעם המיקוד הוא בחיבור שבין המרחבים האינסופיים של התודעה לבין הקיום המקומי והיומיומי.

הם דנים במתח שבין הצורך האנושי לצאת למסעות רחוקים לבין היכולת להישאר נוכחים ומחוברים לכאן ולעכשיו. שמואל מסביר כיצד הכלים השמאניים מאפשרים לאדם להביא את הידע והריפוי שנמצאו במרחבים ה"רחוקים" אל תוך המציאות הביתית והמוכרת, ובכך להפוך את חיי היום-יום למקודשים יותר. שי משתף בפרספקטיבה שלו על הניסיון למצוא את האיזון בין הסקרנות לחקור עולמות נסתרים לבין האחריות והחיבור לשורשים, למשפחה ולמקום הפיזי בו אנו חיים.