לירון דמרי מספר על ההחלטה לחבור למחאה נגד הרפורמה המשפטית ולהפוך למזוהה עם מחאת ההייטק. הוא מביע ברמה האישית חרטה על קריאות לסרבנות שנשמעו במחאה, אבל סבור שהפולטיקאים מנסים בכל הזדמנות לתקוע סכין בין הישראלים ליהודים. בנוסף מבקר דמרי את אנשי ההייטק שהפקירו את הזירה החברתית ומדגיש את החשיבות של המחאה, למרות שלדעתו היא צריכה להמציא את עצמה מחדש מחוץ לקפלן.