"מדעי הארץ" הוא פודקאסט מדעי חדש בהגשת נטע אחיטוב ובשיתוף האוניברסיטה העברית בירושלים:

ב-1874 יצר כימאי אוסטרי בשם אוטמר זיידלר חומר מהפכני. כשהחלו להשתמש בחומר הזה, בשנות הארבעים של המאה הקודמת, הוא נחשב לכזה שיציל את העולם מרעב, שיחסל מחלות ויצעיד את האנושות קדימה - אל עתיד טוב יותר.

משוכנעים שהכניעו את כוחות הטבע, בני האדם החלו לפזר אותו בכל מקום. ריססו אותו בשדות, ברחובות ובבתים. על אנשים, נשים וילדים, על מקורות מים ועל כל דבר שאפשר היה לרסס.

הרווחים של יצרניות הכימיקל הפלאי, די-די-טי שמו, הרקיעו שחקים ומהשחקים גם פיזרו אותו. מטוסי ריסוס עמוסים בחומר יצאו לגיחות רבות בשמי ארצות הברית, מפזרים אותו על מי שרצה, וגם על מי שלא.

ב-1957 עברה אחת הגיחות מעל מקלט ציפורים שבבעלות אולגה האקינס ובעלה. הם נחרדו לגלות שתוצאות הריסוס, שנועד במקור להדביר יתושים, היה קטלניות בהרבה. האקינס החליטה לפנות לידידה ותיקה שלה - רייצ'ל קארסון.

קארסון היתה ביולוגית ימית, שוחרת טבע וסביבה שהקדישה את חייה לתיעוד הטבע וכתיבה עליו. המכתב הזה הוליד את אחת התנועות החברתיות הכי חשובות בתולדות האנושות ואם יש לנו סיכוי לשמור על כדור הארץ, זה כנראה לא מעט בזכות המכתב הזה.

בפרק השישי, והאחרון לעונה זו של "מדעי הארץ", אנחנו חוזרים אל סיפורה של רייצ'ל קארסון, האשה שרתמה את המדע כדי לנצח את הכוחות החזקים ביותר ולהוכיח לעולם שבני האדם הורסים את כדור הארץ.