תפיסת הביטחון הישראלית עוד מימי בן גוריון נשענה בעיקר על ההתרעה. האמונה לפיה אם אויבי ישראל מורתעים, חוששים מהמחיר הגבוה שישלמו במידה ויתקיפו אותנו, הם פשוט לא יתקפו. ובזמן הזה נוכל לשפר את מערכי ההגנה, התראה וסיכול מודיעני.

אבל החל מסוף שנות ה-80 התפשט הרעיון הג׳יהאדיסטי לפיו אין מחיר גבוה מדי. את פת"ח מצריים וירדן, החליפו הטרורסטטים השיעיים של איראן וחיזבאללה, והסוניים של חמאס ודעאש. החות׳ים גם שם ברשימה. 

בישראל, הממסד המדיני והביטחוני המשיכו לחזק את תפיסת שקט יענה בשקט, וכך אי נכונות לפעול מראש (שפגעה בנו גם במלחמת יום הכיפורים) וסשע הולך וגדל בתוך העם הישראלי, שחקו את ההרתעה והובילו את האויבים בציר ההתנגדות, בראשם יחיא סינוואר, מנהיג החמאס להבין ששעת הכושר לתקוף את ישראל היא כעת.

יחד עם רון בן ישי, הפרשן הביטחוני של ynet וידיעות אחרונות, חזרנו לפעם הקודמת שבה ההרתעה נכשלה, ב-1973, לסיבות שהביאו את אירועי 7 באוקטובר לצאת לפועל ואיך שורת פעולות מדיניות וצבאיות הצליחו להחזיר את ההתרעה ולהביא אותה לשיא כל הזמנים. וגם: מה יכול לשחוק את ההרתעה הישראלית בטווח הקרוב?

// מגישה: שרון כידון

// תחקיר, הפקה ועריכה: גיא סאלם ועדן דוידוב