עד לא מזמן, הוויכוח על ההתיישבות ועל פינוי יישובים היה שמור רק לשאלת יהודה ושומרון, אבל כשישראלים רבים גולים בתוך ארצם, הוא ניצת מחדש. מה נותר היום מערך ההתיישבות? האם צריך לדבוק ביישובים בכל מחיר, ומתי נכון להתפנות? והאם צריך לחזור ולהתיישב ברצועת עזה?  הרב ד"ר שרגא בר-און ממכון הרטמן ואורלי גולדקלנג מ"מקור ראשון" מתווכחים: האם הביטחון אמור לשרת את ההתיישבות, או שההתיישבות נועדה לשרת את הביטחון?

Music by Oleksii Kaplunskyi from Pixabay

עד לא מזמן, הוויכוח על ההתיישבות ועל פינוי יישובים היה שמור רק לשאלת יהודה ושומרון, אבל כשישראלים רבים גולים בתוך ארצם, הוא ניצת מחדש. מה נותר היום מערך ההתיישבות? האם צריך לדבוק ביישובים בכל מחיר, ומתי נכון להתפנות? והאם צריך לחזור ולהתיישב ברצועת עזה?  הרב ד"ר שרגא בר-און ממכון הרטמן ואורלי גולדקלנג מ"מקור ראשון" מתווכחים: האם הביטחון אמור לשרת את ההתיישבות, או שההתיישבות נועדה לשרת את הביטחון?
Music by Oleksii Kaplunskyi from Pixabay

בשלהי אוגוסט התכנס בבאזל הקונגרס הציוני הראשון בהובלת בנימין זאב הרצל. שם, על אדמת שוויץ, הוקמה ההסתדרות הציונית העולמית, ובכך חתמה על תעודת הלידה הרשמית של המפעל הציוני. מטרתה הראשית של הציונות הוגדרה כמעט מיד: חידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל, כלומר – הקמת מדינה יהודית. לאחר שזו הוקמה, התעדכנה מטרה זו לכדי – תמיכה בישראל, הבטחת קיומה וחיזוקה.

בהסכת "ציונות עכשיו", יעסקו אורלי גולדקלנג, סגנית עורך מקור ראשון, והרב ד"ר שרגא בר און, ראש מרכז המחקר להגות עכשווית במכון הרטמן, להבין לעומק את המושג ציונות והשלכותיו המעשיות בעת הזו, אבל גם לקרוא בקול ברור: ציונות, עכשיו!

בשלהי אוגוסט התכנס בבאזל הקונגרס הציוני הראשון בהובלת בנימין זאב הרצל. שם, על אדמת שוויץ, הוקמה ההסתדרות הציונית העולמית, ובכך חתמה על תעודת הלידה הרשמית של המפעל הציוני. מטרתה הראשית של הציונות הוגדרה כמעט מיד: חידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל, כלומר – הקמת מדינה יהודית. לאחר שזו הוקמה, התעדכנה מטרה זו לכדי – תמיכה בישראל, הבטחת קיומה וחיזוקה.
בהסכת "ציונות עכשיו", יעסקו אורלי גולדקלנג, סגנית עורך מקור ראשון, והרב ד"ר שרגא בר און, ראש מרכז המחקר להגות עכשווית במכון הרטמן, להבין לעומק את המושג ציונות והשלכותיו המעשיות בעת הזו, אבל גם לקרוא בקול ברור: ציונות, עכשיו!

ציונות עכשיו

יהדות וישראליות

ציונות עכשיו - פרק 6: לא לוותר על אף שעל? זאת עדיין השאלה

הסכסוך הישראלי פלסטיני מלווה את הציונות כעננה מעיקה ועקובה מדם. לאורך השנים ניסינו להתעלם מהסוגייה, לנהל אותה או לפתור אותה - אבל היא לא מרפה. האם נחיה כאן לעד על חרבנו? האם בכלל קיים פיתרון לבעיה? ומה הסיכוי שיבוא שלום מוקדם מהצפוי?

הסכסוך הישראלי פלסטיני מלווה את הציונות כעננה מעיקה ועקובה מדם. לאורך השנים ניסינו להתעלם מהסוגייה, לנהל אותה או לפתור אותה - אבל היא לא מרפה. האם נחיה כאן לעד על חרבנו? האם בכלל קיים פיתרון לבעיה? ומה הסיכוי שיבוא שלום מוקדם מהצפוי?

ציונות עכשיו - פרק 11: האם הסכסוך יסתיים?

במסגרת הפודקאסט "לב שבוי" התיישבה המגישה צופית ליבמן עם דיצה אור, אמו של החטוף אבינתן אור בן ה31, לשיחה על האמונה הגדולה בקב"ה שנותנת לה את הכוח, על הגעגוע הגדול לאבינתן ועל ההתמודדות עם מציאות בלתי נתפסת של בן משפחה חטוף.

"קשה לי אפילו להגיד את המילה חטוף," אומרת דיצה, "זו מציאות שהיא לא הגיונית, לא ידועה, כל כך לא קשורה לכל מציאות שהאדם מכיר."

היא מספרת על רגע ההודעה על חטיפתו. את החג היא חגגה בביתה של אימה בירושלים. אימה, שמאז נפטרה, היתה חולה ומוגבלת מלהגיע פיזית למקלט ועל כן כשהתחילו הטילים בשבת בבוקר הן נשארו יחד בדירה. אחרי התעוררות מהאזעקות, המידע הראשוני הגיע אליהם דרך העובד הזר של אמא של דיצה שראה סרטונים בטלפון של מחבלים באופקים ודיצה הבינה שמדובר במערכה יותר גדולה מירי טילים בלבד. בצהריים היא הלכה לנוח ושמעה צעדים מתחת לחלון. היתה לה תחושה לא טובה עם שמיעת הצעדים, אחר כך היא שמעה דפיקה בדלת הבית וחשה רצון עז לא לפתוח. לבסוף מישהו אחר מבני המשפחה פתח את הדלת והם ניגשו לדלת חדרה של דיצה ודפקו עליו להעירה. גם מהדפיקה הזאת דיצה ניסתה להתעלם, משהו בה חש שמעברו מחכים לה בשורות שהיא לא רוצה לשמוע. לבסוף פתחו והיא ראתה בפתח הדלת את ילדיה שלא חגגו את החג בעיר יחד עם פסיכולוג המועצת האזורית בנימין ושם היא הבינה באופן וודאי שמשהו רע קרה.

אבינתן נחטף ממסיבת הנובה ברעים, יחד עם בת זוגו, נועה ארגמני שנחלצה ב8.5.23 מהשבי במבצע חילוץ ההירואי "מבצע ארנון". את המידע על חטיפתם גילו המשפחה מסרטון שפרסם חמאס באותו זמן.

"אנחנו יודעים היום," אומרת דיצה, " שהיו לו המון רגעים שבו יכול היה לברוח במהלך החטיפה. אבינתן גבר חזק וחסון. אבל הוא לא עזב את נועה ואין מצב שהיה מסוגל לעשות אחרת, היה לו חשוב להשאר איתה ולשמור עליה."

צופית מבקשת ממנה לשתף בסיפור על אבינתן שמתאר לנו את אופיו המיוחד. דיצה מספרת על מאורע מתקופת מגפת הקורונה. אמא של דיצה ודיצה חלו בקורונה והסתגרו יחד בדירה בה דיצה טיפלה באימה תוך כדי שהיא עם 40 מעלות חום וחשה רע מאוד בעצמה. באותה תקופה מאוד חששו מאוד מהידבקות ואף אחד לאה העיז להגיע לדירה ולעזור. "ואז יום אחד פתאום דפיקה בדלת," היא מתארת, "אבינתן הגיע. פשוט הגיע ונכנס, בלי לתאם מראש או משהו, והתחיל לסדר את הבית, ולבשל לנו, הלך לקניות. כשהוא נכנס פשוט כרסתי לו לתוך הידיים. הוא איפשר לי פתאום לנשום. הוא בא ופתר הכל. יש אנשים שבאים ויודעים לעשות משהו אחד, משהו יבוא לבשל או יבוא לסדר את החשמל או יבוא לעשות קניות, אבל לא אבינתן, הוא בא ועשה הכל. וזה הוא."

מה שנותן לדיצה את הכוח ומלווה את כל חייה ואת ההתמודדות שלה עם המצב הנוכחי זו האמונה בקב"ה והידיעה העמוקה שהכל מנוהל על ידו ולא על ידי אפ אחד אחר. "אנחנו מחוייבים לעשות כל שביכולתנו בעולם הזה ואני נאבקת ועושה הכל, אבל היום שאבינתן יחזור כבר כתוב וידוע, כשזה יקרה זה יקרה, וזה יכול לקרות ברגע ובזה אני מאמינה ועל זה אני מתפללת."

כשאבינתן נחטף, היא אומרת ניסו ילדיה "לנחם" אותה ואמרו לה-לפחות יש לנו אינדיקציה שהוא בחיים ושהוא לא פצוע, מהסרטון שראו, יש גם אנשים שנעעדרים שאף אד לא יודע מה עלה בגורלם. וזה לא ניחם אותה, היא ענתה להם, " איך אנחנו יודעים אבל מה קרה רגע אחרי הסרטון? איך אפשר להתנחם מכך כשיודעים שהוא בידיים של היצורים האלו, אפילו בני אדם אי אפשר לקרוא להם." ואז הבת שלה אמרה לה "הוא ידי ה'



אחרי ההודעה על החטיפה, דיצה מספרת, הילדים שלה ניסו להרים את רוחה. "אז הם אמרו, תראי, אנחנו לפחות רואים מסרטון החטיפה שהוא הולך על הרגליים והוא בריא, הוא לא פצוע. אמרתי להם שזה בכלל לא מעודד אותי, אנחנו יודעים שזה מה שקרה עכשיו בדיוק בתוך הסרטון, מה שקרה שנייה אחר כך אנחנו לא יודעים כלל. אז הם אמרו, לפחות אנחנו יודעים שהוא חטוף, יש אנשים שנעלמו לחלוטין, התאדו מהעולם, אז עוד לא הבנו עד כמה החיפוש אחר אותם אנשים הולך להיות קשה ונורא. וגם אז עניתי, מה מעודד בזה שאני יודעת שהוא בידיים של היצורים הנוראיים האלו? ואז הבת שלי בגאונותה אמרה, אבינתן לא בידיים של החמאס, הוא בידיים של ה'. וזה בשנייה הרגיע אותי. איפס אותי."

"עכשיו, מה הכוונה הרגיע?" היא מוסיפה, "אני עדיין דואגת וכואבת ובלי גבול, אבל זה נכון, זה אמת. הוא נמצא בידיים של ה' והוא יחזור ברגע המדויק שהוא צריך לחזור על פי תכנית גדולה מאיתנו. זה כל כך נכון ומזוקק, אבל צריך להזכיר לעצמנו את זה כל הזמן."

במסגרת הפודקאסט "לב שבוי" התיישבה המגישה צופית ליבמן עם דיצה אור, אמו של החטוף אבינתן אור בן ה31, לשיחה על האמונה הגדולה בקב"ה שנותנת לה את הכוח, על הגעגוע הגדול לאבינתן ועל ההתמודדות עם מציאות בלתי נתפסת של בן משפחה חטוף.
"קשה לי אפילו להגיד את המילה חטוף," אומרת דיצה, "זו מציאות שהיא לא הגיונית, לא ידועה, כל כך לא קשורה לכל מציאות שהאדם מכיר."
היא מספרת על רגע ההודעה על חטיפתו. את החג היא חגגה בביתה של אימה בירושלים. אימה, שמאז נפטרה, היתה חולה ומוגבלת מלהגיע פיזית למקלט ועל כן כשהתחילו הטילים בשבת בבוקר הן נשארו יחד בדירה. אחרי התעוררות מהאזעקות, המידע הראשוני הגיע אליהם דרך העובד הזר של אמא של דיצה שראה סרטונים בטלפון של מחבלים באופקים ודיצה הבינה שמדובר במערכה יותר גדולה מירי טילים בלבד. בצהריים היא הלכה לנוח ושמעה צעדים מתחת לחלון. היתה לה תחושה לא טובה עם שמיעת הצעדים, אחר כך היא שמעה דפיקה בדלת הבית וחשה רצון עז לא לפתוח. לבסוף מישהו אחר מבני המשפחה פתח את הדלת והם ניגשו לדלת חדרה של דיצה ודפקו עליו להעירה. גם מהדפיקה הזאת דיצה ניסתה להתעלם, משהו בה חש שמעברו מחכים לה בשורות שהיא לא רוצה לשמוע. לבסוף פתחו והיא ראתה בפתח הדלת את ילדיה שלא חגגו את החג בעיר יחד עם פסיכולוג המועצת האזורית בנימין ושם היא הבינה באופן וודאי שמשהו רע קרה.
אבינתן נחטף ממסיבת הנובה ברעים, יחד עם בת זוגו, נועה ארגמני שנחלצה ב8.5.23 מהשבי במבצע חילוץ ההירואי "מבצע ארנון". את המידע על חטיפתם גילו המשפחה מסרטון שפרסם חמאס באותו זמן.
"אנחנו יודעים היום," אומרת דיצה, " שהיו לו המון רגעים שבו יכול היה לברוח במהלך החטיפה. אבינתן גבר חזק וחסון. אבל הוא לא עזב את נועה ואין מצב שהיה מסוגל לעשות אחרת, היה לו חשוב להשאר איתה ולשמור עליה."
צופית מבקשת ממנה לשתף בסיפור על אבינתן שמתאר לנו את אופיו המיוחד. דיצה מספרת על מאורע מתקופת מגפת הקורונה. אמא של דיצה ודיצה חלו בקורונה והסתגרו יחד בדירה בה דיצה טיפלה באימה תוך כדי שהיא עם 40 מעלות חום וחשה רע מאוד בעצמה. באותה תקופה מאוד חששו מאוד מהידבקות ואף אחד לאה העיז להגיע לדירה ולעזור. "ואז יום אחד פתאום דפיקה בדלת," היא מתארת, "אבינתן הגיע. פשוט הגיע ונכנס, בלי לתאם מראש או משהו, והתחיל לסדר את הבית, ולבשל לנו, הלך לקניות. כשהוא נכנס פשוט כרסתי לו לתוך הידיים. הוא איפשר לי פתאום לנשום. הוא בא ופתר הכל. יש אנשים שבאים ויודעים לעשות משהו אחד, משהו יבוא לבשל או יבוא לסדר את החשמל או יבוא לעשות קניות, אבל לא אבינתן, הוא בא ועשה הכל. וזה הוא."
מה שנותן לדיצה את הכוח ומלווה את כל חייה ואת ההתמודדות שלה עם המצב הנוכחי זו האמונה בקב"ה והידיעה העמוקה שהכל מנוהל על ידו ולא על ידי אפ אחד אחר. "אנחנו מחוייבים לעשות כל שביכולתנו בעולם הזה ואני נאבקת ועושה הכל, אבל היום שאבינתן יחזור כבר כתוב וידוע, כשזה יקרה זה יקרה, וזה יכול לקרות ברגע ובזה אני מאמינה ועל זה אני מתפללת."
כשאבינתן נחטף, היא אומרת ניסו ילדיה "לנחם" אותה ואמרו לה-לפחות יש לנו אינדיקציה שהוא בחיים ושהוא לא פצוע, מהסרטון שראו, יש גם אנשים שנעעדרים שאף אד לא יודע מה עלה בגורלם. וזה לא ניחם אותה, היא ענתה להם, " איך אנחנו יודעים אבל מה קרה רגע אחרי הסרטון? איך אפשר להתנחם מכך כשיודעים שהוא בידיים של היצורים האלו, אפילו בני אדם אי אפשר לקרוא להם." ואז הבת שלה אמרה לה "הוא ידי ה'
 
אחרי ההודעה על החטיפה, דיצה מספרת, הילדים שלה ניסו להרים את רוחה. "אז הם אמרו, תראי, אנחנו לפחות רואים מסרטון החטיפה שהוא הולך על הרגליים והוא בריא, הוא לא פצוע. אמרתי להם שזה בכלל לא מעודד אותי, אנחנו יודעים שזה מה שקרה עכשיו בדיוק בתוך הסרטון, מה שקרה שנייה אחר כך אנחנו לא יודעים כלל. אז הם אמרו, לפחות אנחנו יודעים שהוא חטוף, יש אנשים שנעלמו לחלוטין, התאדו מהעולם, אז עוד לא הבנו עד כמה החיפוש אחר אותם אנשים הולך להיות קשה ונורא. וגם אז עניתי, מה מעודד בזה שאני יודעת שהוא בידיים של היצורים הנוראיים האלו? ואז הבת שלי בגאונותה אמרה, אבינתן לא בידיים של החמאס, הוא בידיים של ה'. וזה בשנייה הרגיע אותי. איפס אותי."
"עכשיו, מה הכוונה הרגיע?" היא מוסיפה, "אני עדיין דואגת וכואבת ובלי גבול, אבל זה נכון, זה אמת. הוא נמצא בידיים של ה' והוא יחזור ברגע המדויק שהוא צריך לחזור על פי תכנית גדולה מאיתנו. זה כל כך נכון ומזוקק, אבל צריך להזכיר לעצמנו את זה כל הזמן."

לב שבוי - פרק 11: דיצה אור, אימו של אבינתן אור

היא אולי לא צעירה - כבר בת 150 – ובוודאי שעם השנים היא השתנתה לא מעט, אבל אם הייתם שואלים את הציונות מי היא רוצה להיות – טראמפ או האריס, מה לדעתכם היא הייתה עונה?

שני המתמודדים לנשיאות ארצות הברית מייצגים תפיסות לאומיות שונות, גישות כלכליות הפוכות וסולם ערכים אחר לחלוטין. וכמוהם, נדמה שמדינות העולם הולכות ומתחלקות למחנות, קבוצות וצירים. 

אז מהו המסלול הנכון עבור הציונות? אילו בחירות היא צריכה לעשות עכשיו? ומה צריך להוביל אותה בכך?

אתם על "ציונות עכשיו" – ההסכת שבו – דווקא עכשיו, בלב המשבר – נחזור יחד אל יסודות הציונות, נתמודד עם השאלות הקשות ונחדש את הברית הציונית.

שלום, אני שרגא בר און, ראש מרכז המחקר במכון הרטמן ואיתי אורלי גולדקלנג, סנגית עורך מקור ראשון. יחד, נבקש להבין לעומק את הרלוונטיות של הציונות, ונקרא בקול ברור – ציונות, עכשיו!

היא אולי לא צעירה - כבר בת 150 – ובוודאי שעם השנים היא השתנתה לא מעט, אבל אם הייתם שואלים את הציונות מי היא רוצה להיות – טראמפ או האריס, מה לדעתכם היא הייתה עונה?
שני המתמודדים לנשיאות ארצות הברית מייצגים תפיסות לאומיות שונות, גישות כלכליות הפוכות וסולם ערכים אחר לחלוטין. וכמוהם, נדמה שמדינות העולם הולכות ומתחלקות למחנות, קבוצות וצירים. 
אז מהו המסלול הנכון עבור הציונות? אילו בחירות היא צריכה לעשות עכשיו? ומה צריך להוביל אותה בכך?
אתם על "ציונות עכשיו" – ההסכת שבו – דווקא עכשיו, בלב המשבר – נחזור יחד אל יסודות הציונות, נתמודד עם השאלות הקשות ונחדש את הברית הציונית.
שלום, אני שרגא בר און, ראש מרכז המחקר במכון הרטמן ואיתי אורלי גולדקלנג, סנגית עורך מקור ראשון. יחד, נבקש להבין לעומק את הרלוונטיות של הציונות, ונקרא בקול ברור – ציונות, עכשיו!

ציונות עכשיו - פרק 6: לא לוותר על אף שעל? זאת עדיין השאלה

In 1 playlist(s)

יהדות וישראליות

Recent clips