שי ונקרט, אביו של עומר, מספר לצופית ליבמן במסגרת הפודקאסט לב שבוי על בנו עומר, בן 23, שנחטף לעזה מפסטיבל הנובה ב-7 באוקטובר, ועל ההתמודדות האישית והמשפחתית מאז.

שי ונקרט, אביו של עומר, מספר לצופית ליבמן במסגרת הפודקאסט לב שבוי על בנו עומר, בן 23, שנחטף לעזה מפסטיבל הנובה ב-7 באוקטובר, ועל ההתמודדות האישית והמשפחתית מאז.

צופית ליבמן היא גיסתו של אליקים ליבמן ז"ל, שהיה מאבטח במסיבת הנובה ברעים. אליקים הוגדר כחטוף במשך 210 ימים, עד שהתברר שנרצח בשטח המסיבה בזמן שבחר להישאר בשטח לסייע לפצועים, ושרידי גופתו נקברו בטעות בקבר של נרצחת אחרת. 

בפודקאסט "לב שבוי" מבית מקור ראשון, היא משוחחת עם בני משפחה של חטופים. בכל פרק הם ידברו על חטוף אחר, במטרה להכיר לעומק אותו ואת מה שעובר על משפחתו, ולשמוע על היומיום, הקושי, הכאב וגם התקווה.

צופית ליבמן היא גיסתו של אליקים ליבמן ז"ל, שהיה מאבטח במסיבת הנובה ברעים. אליקים הוגדר כחטוף במשך 210 ימים, עד שהתברר שנרצח בשטח המסיבה בזמן שבחר להישאר בשטח לסייע לפצועים, ושרידי גופתו נקברו בטעות בקבר של נרצחת אחרת. 
בפודקאסט "לב שבוי" מבית מקור ראשון, היא משוחחת עם בני משפחה של חטופים. בכל פרק הם ידברו על חטוף אחר, במטרה להכיר לעומק אותו ואת מה שעובר על משפחתו, ולשמוע על היומיום, הקושי, הכאב וגם התקווה.

לב שבוי

יהדות וישראליות

לב שבוי - פרק 13: שי ונקרט, אביו של עומר ונקרט

עמית אלגרט, אחיינו של איציק אלגרט החטוף בעזה, שוחח עם צופית ליבמן בפודקאסט לב שבוי על דמותו של דודו שגדל והשתרש בקיבוץ ניר עוז והיווה עבורו דמות אב משלימה בילדותו ועל הקושי המורכב ששני ילדיו, שחיים בדנמרק, צריכים להתמודד עימו - אב חטוף בעזה כשהם בקושי מדברים עברית או מעורים בהוויה הישראלית.

"איציק גדל בניר עוז. משפחת אלגרט הם 'חמולה' בניר עוז, בין המייסדים וחיו הרבה מבני המשפחה", מספר עמית וממשיך: "בצעירותו איציק הכיר מתנדבת דנית שהגיעה לקיבוץ והם התאהבו והפכו לבני זוג. הוא עבר לחיות איתה בדנמרק, נולדו להם שם שני ילדים, רוני ומקס. מאוחר יותר הם התגרשו ואיציק חזר לארץ לחיות בניר עוז. הוא המשיך להיות בקשר הדוק עם ילדיו, הם היו מגיעים לבקר בארץ, בניר עוז, והוא היה נוסע אליהם לדנמרק".

דני, אחיו של איציק ואביו של עמית, עבר מניר עוז לאשדוד ושם עמית גדל. "אבא שלי הוא איש כוחות הביטחון, הקדיש את כל חייו למדינה. בגלל עבודתו האינטנסיבית והחשובה ראינו אותו בעיקר בסופי שבוע. איציק היווה עבורי סוג של דמות אב משלימה, הוא אפילו לא יודע את זה, אבל ככה הרגשתי. בגלל שעבד כל כך הרבה, אבא היה צמא לזמן משפחתי וכמעט בכל סופ"ש וחג היינו נוסעים לניר עוז להיות עם המשפחה. איציק הוא האח הצמוד של אבא, הם קרובים מאוד".

עמית נזכר בחוויות משפחתיות רבות יחד עם איציק בתקופות החופש הגדול, כשהיו מגיעים לשבוע או יותר לקיבוץ שם ישן בדירתו של איציק. הוא מספר על היותו של איציק אהוב ומוערך מאוד על ידי רבים, "איציק היה אהוב מאוד. הוא היה סוג של אבא או דוד של כולם בקיבוץ".

"אני מרגיש שחטפו חלק ממני, איבר מהגוף שלי. אין לי דוד שהוא קרוב אליי יותר מאיציק. הוא איש העולם הגדול,  חולה  כדורגל, מאוד אוהב לטייל בעולם, לחקור תרבויות. לא הרבה לפני השבעה באוקטובר הוא טס לבקר את הילדים שלו בדנמרק וגם עשה טיול בנורווגיה, וזה מנחם במעט הידיעה שלפחות הוא הספיק לעשות משהו שכל כך אהב ולפגוש את ילדיו לפני שנחטף. הדבר שהכי קשה לי לחשוב עליו כל הזמן זה שאיציק הוא איש של חופש. ולקחו לו את החופש".

עמית מספר על יום החטיפה. ב-6:30 בבוקר התחילו להבין שקורה משהו חריג ולאורך כל הבוקר עד שנחטף עמית ואביו היו בקשר עם איציק. הוא הסתתר בממ"ד בזמן שמחבלים פשטו על כל קיבוץ ניר עוז, בשלב מסוים הוא נפצע, מחבלים ירו על דלת הממד, איציק חשב שהוא נפצע מהידית של הדלת עוד לא הבין שזה פצע ירי ובשיחה האחרונה שלו עם דני אחיו, דני ניסה להנחות אותו איך לעשות חוסם עורקים שמתאים לפציעה ביד. המילים האחרונות שנשמעות בטלפון היו שאיציק אומר: "זה הסוף, זה הסוף", ולא שומעים ממנו יותר. "למשך שבוע שלם לא ידענו שום דבר על איציק, אחרי שבוע הגיעו אלינו מהצבא ואמרו שיתכן שהוא נחטף. ואז לא הייתה שום אינדיקציה ממנו עד שחזרו בעסק החטופים אחרי 54 ימים נשים מהשבי שאמרו שראו אותו במנהרות בעזה. הייתה שמחה שהחזיקה בדיוק ל-24 שעות ומאז אנחנו שוב נמצאים באפלה ולא יודעים כלום".

עמית משתף על המורכבות שהגדולה של הילדים של איציק. "מקס ורוני, ילדיו של איציק, חווים קושי מורכב במיוחד. הם לא ישראלים, בקושי יודעים עברית, הם לא מכירים או חיים את התרבות הישראלית. כשהם היו באים לבקר בארץ הבית שלהם היה ניר עוז. עכשיו אין להם בית להגיע אליו. אנחנו מנסים להיות שם בשבילם, לכבד את האופן שבו הם פועלים, ללוות אותם במאבק להשיב את אביהם בצורה ובמידה שהם מרגישים שמתאים להם ולא ללחוץ עליהם בשום צורה. אנחנו מנסים לתמוך בהם ולהיות שם בשבילם תוך כדי שאנחנו מנהלים מאבק עיקש להשיב אותו וכואבים מאוד את המצב הכל כך מורכב. הילדים של איציק לא גדלו כאן, הם לא יודעים מה זה להתמודד עם הלחצים האדירים שיש כאן בארץ. עבורם, כל הסיטואציה הזו עוד יותר לא נתפסת".

עמית אלגרט, אחיינו של איציק אלגרט החטוף בעזה, שוחח עם צופית ליבמן בפודקאסט לב שבוי על דמותו של דודו שגדל והשתרש בקיבוץ ניר עוז והיווה עבורו דמות אב משלימה בילדותו ועל הקושי המורכב ששני ילדיו, שחיים בדנמרק, צריכים להתמודד עימו - אב חטוף בעזה כשהם בקושי מדברים עברית או מעורים בהוויה הישראלית.
"איציק גדל בניר עוז. משפחת אלגרט הם 'חמולה' בניר עוז, בין המייסדים וחיו הרבה מבני המשפחה", מספר עמית וממשיך: "בצעירותו איציק הכיר מתנדבת דנית שהגיעה לקיבוץ והם התאהבו והפכו לבני זוג. הוא עבר לחיות איתה בדנמרק, נולדו להם שם שני ילדים, רוני ומקס. מאוחר יותר הם התגרשו ואיציק חזר לארץ לחיות בניר עוז. הוא המשיך להיות בקשר הדוק עם ילדיו, הם היו מגיעים לבקר בארץ, בניר עוז, והוא היה נוסע אליהם לדנמרק".
דני, אחיו של איציק ואביו של עמית, עבר מניר עוז לאשדוד ושם עמית גדל. "אבא שלי הוא איש כוחות הביטחון, הקדיש את כל חייו למדינה. בגלל עבודתו האינטנסיבית והחשובה ראינו אותו בעיקר בסופי שבוע. איציק היווה עבורי סוג של דמות אב משלימה, הוא אפילו לא יודע את זה, אבל ככה הרגשתי. בגלל שעבד כל כך הרבה, אבא היה צמא לזמן משפחתי וכמעט בכל סופ"ש וחג היינו נוסעים לניר עוז להיות עם המשפחה. איציק הוא האח הצמוד של אבא, הם קרובים מאוד".
עמית נזכר בחוויות משפחתיות רבות יחד עם איציק בתקופות החופש הגדול, כשהיו מגיעים לשבוע או יותר לקיבוץ שם ישן בדירתו של איציק. הוא מספר על היותו של איציק אהוב ומוערך מאוד על ידי רבים, "איציק היה אהוב מאוד. הוא היה סוג של אבא או דוד של כולם בקיבוץ".
"אני מרגיש שחטפו חלק ממני, איבר מהגוף שלי. אין לי דוד שהוא קרוב אליי יותר מאיציק. הוא איש העולם הגדול, &nbsp;חולה &nbsp;כדורגל, מאוד אוהב לטייל בעולם, לחקור תרבויות. לא הרבה לפני השבעה באוקטובר הוא טס לבקר את הילדים שלו בדנמרק וגם עשה טיול בנורווגיה, וזה מנחם במעט הידיעה שלפחות הוא הספיק לעשות משהו שכל כך אהב ולפגוש את ילדיו לפני שנחטף. הדבר שהכי קשה לי לחשוב עליו כל הזמן זה שאיציק הוא איש של חופש. ולקחו לו את החופש".
עמית מספר על יום החטיפה. ב-6:30 בבוקר התחילו להבין שקורה משהו חריג ולאורך כל הבוקר עד שנחטף עמית ואביו היו בקשר עם איציק. הוא הסתתר בממ"ד בזמן שמחבלים פשטו על כל קיבוץ ניר עוז, בשלב מסוים הוא נפצע, מחבלים ירו על דלת הממד, איציק חשב שהוא נפצע מהידית של הדלת עוד לא הבין שזה פצע ירי ובשיחה האחרונה שלו עם דני אחיו, דני ניסה להנחות אותו איך לעשות חוסם עורקים שמתאים לפציעה ביד. המילים האחרונות שנשמעות בטלפון היו שאיציק אומר: "זה הסוף, זה הסוף", ולא שומעים ממנו יותר. "למשך שבוע שלם לא ידענו שום דבר על איציק, אחרי שבוע הגיעו אלינו מהצבא ואמרו שיתכן שהוא נחטף. ואז לא הייתה שום אינדיקציה ממנו עד שחזרו בעסק החטופים אחרי 54 ימים נשים מהשבי שאמרו שראו אותו במנהרות בעזה. הייתה שמחה שהחזיקה בדיוק ל-24 שעות ומאז אנחנו שוב נמצאים באפלה ולא יודעים כלום".
עמית משתף על המורכבות שהגדולה של הילדים של איציק. "מקס ורוני, ילדיו של איציק, חווים קושי מורכב במיוחד. הם לא ישראלים, בקושי יודעים עברית, הם לא מכירים או חיים את התרבות הישראלית. כשהם היו באים לבקר בארץ הבית שלהם היה ניר עוז. עכשיו אין להם בית להגיע אליו. אנחנו מנסים להיות שם בשבילם, לכבד את האופן שבו הם פועלים, ללוות אותם במאבק להשיב את אביהם בצורה ובמידה שהם מרגישים שמתאים להם ולא ללחוץ עליהם בשום צורה. אנחנו מנסים לתמוך בהם ולהיות שם בשבילם תוך כדי שאנחנו מנהלים מאבק עיקש להשיב אותו וכואבים מאוד את המצב הכל כך מורכב. הילדים של איציק לא גדלו כאן, הם לא יודעים מה זה להתמודד עם הלחצים האדירים שיש כאן בארץ. עבורם, כל הסיטואציה הזו עוד יותר לא נתפסת".

לב שבוי - פרק 14: עמית אלגרט, אחיינו של איציק אלגרט

בפרק 15 של ההסכת "קריאת כיוון" משוחח הרב בני לאו עם ד"ר שרה עברון, אילן גאלדור - מנכ"ל גשר וצחי מגנאג'י - מנכ"ל בני עקיבא העולמית, על יהדות התפוצות והקשר איתה.

מראשית ימי הציונות, הציבור הציוני־דתי נרתם להשתתף באופן משמעותי בפרויקט החשוב ביותר של העם היהודי בדורות האחרונים - הקמת מדינת ישראל, חיזוקה וביסוסה, ואחד היעדים המרכזיים ביחס ליהודי התפוצות היה עידוד העלייה לארץ ישראל ויישובה. המירוץ לביסוסה של המדינה וחיזוק העלייה אליה, כחזון מרכזי של התנועה הציונית־דתית, הביא להתעלמות מסוגיות רבות המאתגרות את יהודי התפוצות, ולהתעלמות מתרבות וערכים שפותחו בקרבם ולא מצאו את מקומם בחברה הישראלית.

מתקפת הטרור הרצחנית בשמחת תורה זעזעה לא רק את העם היושב בציון אלא גם בעולם. העם היהודי כולו עבר טלטלה גדולה, ונראה שהערבות ההדדית אחרי שנים של "הירדמות" חזרה לחיים בעוצמות אדירות. גילויי התמיכה והסולידריות הביאו לחיפוש שורשים וחיבור ליהדות ולישראל, ולהזדמנות היסטורית לחידוש ברית הגורל והייעוד של העם היהודי. מתוך חובה דתית ערכית, הציונות הדתית חייבת להיות חלק משמעותי בתהליך חידוש הברית החשובה לעתידו והמשכיותו של העם היהודי. אנו רואים בכל יהודי באשר הוא, בלי קשר למיקומו הגאוגרפי, חלק מכלל ישראל, ומוטלת עלינו אחריות משותפת לחיזוק העם היהודי בכל מקומות מושבו, מבחינה רוחנית ומבחינה פיזית, ואחריות משותפת להמשכיותו של העם היהודי.

כציבור ציוני־דתי אנו רואים במדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, את מקומו הטבעי של העם היהודי. אולם מתוך ראייה רחבה המכבדת גם את מי שלא קבעו את מושבם בישראל, מוטלת עלינו משימה עליונה לחבר את כל יהודי התפוצות למדינת ישראל ולהפוך אותה למרכיב מרכזי בזהות היהודית. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי כולו ומתוך כך יש לנו אחריות כלפי כל יהודי בעולם.

כל המערכות בישראל - חינוך, שלטון, חברה ועוד – צריכות להכיר את יהודי העולם, להיפגש עימם ולהתחבר אליהם. הכוונה היא לכל יהודי, כולל כל הזרמים והזהויות וגם ישראלים לשעבר, שגרים בתפוצות. אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני העם היהודי הוא ההתבוללות, הניתוק מהזהות היהודית, ונישואי התערובת. על פי הנתונים הקיימים, זהו אסון שהולך וגדל. עלינו להירתם למשימה של חיזוק הזהות היהודית ומאבק בהתבוללות, נושא שכיום אינו בליבת העשייה הציונית־דתית; עלינו לפעול לשינוי המגמה והבאת ישראל כמרכיב מרכזי עבור אחינו בתפוצות, ולהביא למרכז הבמה את החיבור שבין ציונות ומסורת כגורם מחבר ורלוונטי.

מתוך עקרונות אלה אנו קוראים לפעולה בשדות הבאים:

חיזוק הקשרים ההדדיים בין יהודי התפוצות למדינת בישראל: פיתוח תוכניות המעודדות שיח והיכרות בין יהודי התפוצות לבין העם היושב בציון, תוך שימת דגש על לימוד משותף ושיח הדדי מפרה, תוך הכרה בתרומת כל צד להמשכיות הזהות היהודית ופיתוחה. רק באמצעות דיאלוג מתמיד, כבוד הדדי ושיתוף פעולה נוכל להתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו כאומה.

חינוך בישראל לחיבור לתפוצות: יש להעמיד כנושא מרכזי במערכת החינוך בישראל, הפורמלי והבלתי פורמלי, היכרות עם יהודי התפוצות ומפגשים עימם. הדבר צריך להיות במודעות של כל ישראלי שיש לו בני משפחה וקרובים שאינם חיים בישראל והם חלק מאיתנו. עולם השליחות: חיזוק ופיתוח עולם השליחות והפיכתו ליעד הגשמה מרכזי של החינוך הציוני־דתי. עידוד ערך השליחות יביא לפיתוח רשת של שליחים המחויבת לתורת ישראל, לעם ישראל ולמדינת ישראל, שתפעל לחיזוק הזהות היהודית בקרב יהודי התפוצות, למאבק בהתבוללות ולביסוס הקשר החי והמשמעותי עם מדינת ישראל.

עידוד עלייה וקליטת עולים: יש לפעול ליצירת פלטפורמות שונות שמטרתן עידוד עלייה מתוך בחירה, ואף לדאוג לפיתוח מסגרות המקלות על קליטת העלייה, תוך שימת דגש על האתגרים החינוכיים, הכלכליים והפיזיים העומדים בפני העולים.

מאבק בהתבוללות ונישואי תערובת: המאבק בהתבוללות הוא משימה לאומית וחובתנו להביאו לקדמת הבמה של השיח היהודי בארץ ובעולם. יש לפעול בקרב הזוגות המעורבים על מנת לקרב את בני הזוג שאינם יהודים לעבור גיור ולדאוג לצאצאים היהודים לבל יתנתקו משרשרת הדורות של העם היהודי. לסיכום, יש לנו אחריות לאומית להיות בקשר עם כל יהודי. אסור לנו להחמיץ את השעה לחידוש ברית הגורל והייעוד עם אחינו בעולם, וכיוסף בזמנו אנו מחויבים בקריאה "את אחיי אנוכי מבקש" - את כל אחיי, בכל מקום שהם, למען שלמות העם ולבל יידח ממנו נידח.

Music by GP-Music from Pixabay

בפרק 15 של ההסכת "קריאת כיוון" משוחח הרב בני לאו עם ד"ר שרה עברון, אילן גאלדור - מנכ"ל גשר וצחי מגנאג'י - מנכ"ל בני עקיבא העולמית, על יהדות התפוצות והקשר איתה.
מראשית ימי הציונות, הציבור הציוני־דתי נרתם להשתתף באופן משמעותי בפרויקט החשוב ביותר של העם היהודי בדורות האחרונים - הקמת מדינת ישראל, חיזוקה וביסוסה, ואחד היעדים המרכזיים ביחס ליהודי התפוצות היה עידוד העלייה לארץ ישראל ויישובה. המירוץ לביסוסה של המדינה וחיזוק העלייה אליה, כחזון מרכזי של התנועה הציונית־דתית, הביא להתעלמות מסוגיות רבות המאתגרות את יהודי התפוצות, ולהתעלמות מתרבות וערכים שפותחו בקרבם ולא מצאו את מקומם בחברה הישראלית.
מתקפת הטרור הרצחנית בשמחת תורה זעזעה לא רק את העם היושב בציון אלא גם בעולם. העם היהודי כולו עבר טלטלה גדולה, ונראה שהערבות ההדדית אחרי שנים של "הירדמות" חזרה לחיים בעוצמות אדירות. גילויי התמיכה והסולידריות הביאו לחיפוש שורשים וחיבור ליהדות ולישראל, ולהזדמנות היסטורית לחידוש ברית הגורל והייעוד של העם היהודי. מתוך חובה דתית ערכית, הציונות הדתית חייבת להיות חלק משמעותי בתהליך חידוש הברית החשובה לעתידו והמשכיותו של העם היהודי. אנו רואים בכל יהודי באשר הוא, בלי קשר למיקומו הגאוגרפי, חלק מכלל ישראל, ומוטלת עלינו אחריות משותפת לחיזוק העם היהודי בכל מקומות מושבו, מבחינה רוחנית ומבחינה פיזית, ואחריות משותפת להמשכיותו של העם היהודי.
כציבור ציוני־דתי אנו רואים במדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, את מקומו הטבעי של העם היהודי. אולם מתוך ראייה רחבה המכבדת גם את מי שלא קבעו את מושבם בישראל, מוטלת עלינו משימה עליונה לחבר את כל יהודי התפוצות למדינת ישראל ולהפוך אותה למרכיב מרכזי בזהות היהודית. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי כולו ומתוך כך יש לנו אחריות כלפי כל יהודי בעולם.
כל המערכות בישראל - חינוך, שלטון, חברה ועוד – צריכות להכיר את יהודי העולם, להיפגש עימם ולהתחבר אליהם. הכוונה היא לכל יהודי, כולל כל הזרמים והזהויות וגם ישראלים לשעבר, שגרים בתפוצות. אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני העם היהודי הוא ההתבוללות, הניתוק מהזהות היהודית, ונישואי התערובת. על פי הנתונים הקיימים, זהו אסון שהולך וגדל. עלינו להירתם למשימה של חיזוק הזהות היהודית ומאבק בהתבוללות, נושא שכיום אינו בליבת העשייה הציונית־דתית; עלינו לפעול לשינוי המגמה והבאת ישראל כמרכיב מרכזי עבור אחינו בתפוצות, ולהביא למרכז הבמה את החיבור שבין ציונות ומסורת כגורם מחבר ורלוונטי.
מתוך עקרונות אלה אנו קוראים לפעולה בשדות הבאים:
חיזוק הקשרים ההדדיים בין יהודי התפוצות למדינת בישראל: פיתוח תוכניות המעודדות שיח והיכרות בין יהודי התפוצות לבין העם היושב בציון, תוך שימת דגש על לימוד משותף ושיח הדדי מפרה, תוך הכרה בתרומת כל צד להמשכיות הזהות היהודית ופיתוחה. רק באמצעות דיאלוג מתמיד, כבוד הדדי ושיתוף פעולה נוכל להתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו כאומה.
חינוך בישראל לחיבור לתפוצות: יש להעמיד כנושא מרכזי במערכת החינוך בישראל, הפורמלי והבלתי פורמלי, היכרות עם יהודי התפוצות ומפגשים עימם. הדבר צריך להיות במודעות של כל ישראלי שיש לו בני משפחה וקרובים שאינם חיים בישראל והם חלק מאיתנו. עולם השליחות: חיזוק ופיתוח עולם השליחות והפיכתו ליעד הגשמה מרכזי של החינוך הציוני־דתי. עידוד ערך השליחות יביא לפיתוח רשת של שליחים המחויבת לתורת ישראל, לעם ישראל ולמדינת ישראל, שתפעל לחיזוק הזהות היהודית בקרב יהודי התפוצות, למאבק בהתבוללות ולביסוס הקשר החי והמשמעותי עם מדינת ישראל.
עידוד עלייה וקליטת עולים: יש לפעול ליצירת פלטפורמות שונות שמטרתן עידוד עלייה מתוך בחירה, ואף לדאוג לפיתוח מסגרות המקלות על קליטת העלייה, תוך שימת דגש על האתגרים החינוכיים, הכלכליים והפיזיים העומדים בפני העולים.
מאבק בהתבוללות ונישואי תערובת: המאבק בהתבוללות הוא משימה לאומית וחובתנו להביאו לקדמת הבמה של השיח היהודי בארץ ובעולם. יש לפעול בקרב הזוגות המעורבים על מנת לקרב את בני הזוג שאינם יהודים לעבור גיור ולדאוג לצאצאים היהודים לבל יתנתקו משרשרת הדורות של העם היהודי. לסיכום, יש לנו אחריות לאומית להיות בקשר עם כל יהודי. אסור לנו להחמיץ את השעה לחידוש ברית הגורל והייעוד עם אחינו בעולם, וכיוסף בזמנו אנו מחויבים בקריאה "את אחיי אנוכי מבקש" - את כל אחיי, בכל מקום שהם, למען שלמות העם ולבל יידח ממנו נידח.
Music by <a href="https://pixabay.com/users/gp-music-20199743/?utm_source=link-attribution&amp;utm_medium=referral&amp;utm_campaign=music&amp;utm_content=203268">GP-Music</a> from <a href="https://pixabay.com/music/?utm_source=link-attribution&amp;utm_medium=referral&amp;utm_campaign=music&amp;utm_content=203268">Pixabay</a>

קריאת כיוון -פרק 15: אנחנו לא לבד בעולם

הרב בני לאו, ד"ר שרה עברון, הרבנית דבורה עברון והרב יצחק בן דוד משוחחים בפרק 14 של ההסכת "קריאת כיוון" בתפקיד הרבנות בימינו. לאורך הדורות תפקיד הרב פשט ולבש צורות רבות. עם השיבה לארץ, וביתר שאת עם קום המדינה, התעצבה הרבנות הראשית בארץ ישראל כגוף ממלכתי האמון הן על מערכת בתי הדין הרבניים הן על כלל שירותי הדת במדינת ישראל. חזון מקימיה אף שאף לכך שהרבנות הראשית תתפוס מקום של כבוד במערך ההנהגה הלאומית של מדינת ישראל. לצערנו, חזון זה רחוק ממימוש. הרבנות הראשית כיום סובלת מהתערבות פוליטית ומפלגתית, ומבעיות מבניות המביאות לערעור על מעמדה. בעיות אלו הובילו למרבה הצער לאובדן אמון של חלקים רחבים בציבור ברבנות הראשית. עם זאת, על פי מחקרים שנערכו לאחרונה, רוב גדול בציבור הישראלי מעוניין בקיומה של רבנות ראשית, אך כזו שתעבור תהליכים מהותיים של תיקון והתחדשות. מעבר לסנטימנט ציבורי זה, אנו מאמינים כי כשם שהכנסת מממשת את היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית (עקרון שלטון העם), וכשם שבג"ץ מממש את היותה של מדינת ישראל מדינה ליברלית (זכויות האדם וזכויות המיעוט), כך יש לרבנות הראשית תפקיד חשוב במימוש היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית המחוברת לשורשים ההיסטוריים של הקיום היהודי.

הדברים הבאים מציעים כיוון לדמותה של הרבנות הממלכתית במדינת ישראל, באופן שיש בו כדי לשפר את אמון הציבור במוסד הרבנות, את הרלוונטיות שלה לציבור הרחב בישראל, ואת האיזון בין רבנות ממלכתית מרכזית לבין מתן מקום לאופי הייחודי של הקהילות, היישובים והערים במדינת ישראל.

זהות הרבנים והליך הבחירה: אנו מציעים שכלל הרבנים המכהנים במשרות הרבנות הממלכתית במדינת ישראל, יכהנו מכוח השילוב בין שני עקרונות: הרבנות והציבור והסמכה מקצועית ממלכתית. עיקרון הרבנות והציבור: כשם שחברי קהילה כיום בוחרים את רבניהם, כך אנו מציעים שרבני ערים ייבחרו ישירות על ידי תושבי העיר (אחת לעשר שנים), או לחלופין בידי כלל נציגי הציבור המקומיים, חברי מועצת העיר או הרשות. הרבנים הראשיים ומועצת הרבנות הראשית ייבחרו על ידי גוף שמורכב בעיקרו מהרבנים המקומיים שבחר הציבור. כמו כן, אנו מציעים שלפחות בחלק מדיוני מועצת הרבנות הראשית ישתתפו גם נציגי ונציגות ציבור מגוונים, וזאת בהתאם לנושאים ולשאלות שבהם עוסק הדיון.

עקרון ההסמכה המקצועית הממלכתית: רבנים יוכלו להיבחר לתפקידיהם רק על בסיס תעודת כושר מתאימה שהוענקה להם על ידי הרבנות הראשית, המבוססת על תהליך ההכשרה שלהם כרבנים. ככלל, יוכל להיבחר לתפקיד רבני רשמי במדינת ישראל רק מי ששירת בשירות צבאי או לאומי. היה ותחליט בעתיד מועצת הרבנות הראשית, שנבחרה בדרך שתוארה לעיל, שגם נשים תוכלנה לכהן בתפקידים של רבניות או מנהיגות רוחניות – היא תוכל להסמיכן לתפקידים אלה. אנו קוראים לקידומו של תהליך זה ברבנות הראשית.

הרכב הגוף הבוחר: נשים בכלל ונשים בעלות השכלה תורנית, כדוגמת מורות הלכה, בפרט, תהיינה שותפות בתהליך בחירת הרבנים, ובאופן שיוכל להיות מקובל גם על מועצת הרבנות הראשית הנוכחית (למשל שהגוף הבוחר לרבנות הראשית יהיה מורכב גם מכלל הנשים העומדות בראש מוסדות להשכלה גבוהה בישראל - מדרשות, אוניברסיטאות ומכללות - או לחלופין כאלו שמכהנות כחברות סגל באותם מוסדות, ושנבחרו על ידי ראשיהם).

תפקיד הרבנות: תפקידו העיקרי של רב הוא בהנהגה תורנית, הלכתית ורוחנית של הקהילה. כמו כן, רב אמור להיות אמון על כל עניין הקשור בתמיכה ובליווי של האנשים החלשים ביותר בקהילה ובחברה.

רב העיר יעמוד בקשר קבוע עם ראש העיר, מועצת העיר וראשי האגפים בעירייה, יכיר דרכם את הצרכים השונים בעיר ויהיה כתובת בעבורם להתייעצות, הן בשאלות הלכתיות הן בשאלות ערכיות וציבוריות. כמו כן עליו להיות בקשר הדוק עם רבני הקהילות והשכונות, ולהוות בעבורם דמות מנהיגותית.

כדי למלא תפקיד זה בצורה המיטבית, אנו ממליצים להמיר את המבנה של מועצות דתיות במבנה חלופי שבו מחלקת שירותי דת או הרבנות היא אחת המחלקות של העירייה הפועלת בהובלתו של רב העיר, תוך סנכרון ושיתוף עם המחלקות הנוספות בעירייה.

ברור שרב עיר כזה צריך להיות תלמיד חכם המעורב בדעת עם הציבור - כל הציבור, מהעולם החרדי ועד החילוני, ואולי אף לא יהודי - בעיר.

אנו מאמינים שקידום תהליכי חקיקה שיממשו עקרונות אלה יכול להביא לתהליך הדרגתי אך יציב ומעמיק שעשוי להבריא את הרבנות הממלכתית בישראל, ולהתאימה לצביונה ולאתגריה של מדינת ישראל של היום. על יסוד תהליכי תיקון אלו נוכל בעזרת השם אף לשוב אט אט אל החזון המקורי, שעל פיו הרבנות הממלכתית בישראל לוקחת חלק חשוב במכלול המנהיגותי והרוחני של מדינת ישראל כולה.

Music by GP-Music from Pixabay

הרב בני לאו, ד"ר שרה עברון, הרבנית דבורה עברון והרב יצחק בן דוד משוחחים בפרק 14 של ההסכת "קריאת כיוון" בתפקיד הרבנות בימינו. לאורך הדורות תפקיד הרב פשט ולבש צורות רבות. עם השיבה לארץ, וביתר שאת עם קום המדינה, התעצבה הרבנות הראשית בארץ ישראל כגוף ממלכתי האמון הן על מערכת בתי הדין הרבניים הן על כלל שירותי הדת במדינת ישראל. חזון מקימיה אף שאף לכך שהרבנות הראשית תתפוס מקום של כבוד במערך ההנהגה הלאומית של מדינת ישראל. לצערנו, חזון זה רחוק ממימוש. הרבנות הראשית כיום סובלת מהתערבות פוליטית ומפלגתית, ומבעיות מבניות המביאות לערעור על מעמדה. בעיות אלו הובילו למרבה הצער לאובדן אמון של חלקים רחבים בציבור ברבנות הראשית. עם זאת, על פי מחקרים שנערכו לאחרונה, רוב גדול בציבור הישראלי מעוניין בקיומה של רבנות ראשית, אך כזו שתעבור תהליכים מהותיים של תיקון והתחדשות. מעבר לסנטימנט ציבורי זה, אנו מאמינים כי כשם שהכנסת מממשת את היותה של מדינת ישראל מדינה דמוקרטית (עקרון שלטון העם), וכשם שבג"ץ מממש את היותה של מדינת ישראל מדינה ליברלית (זכויות האדם וזכויות המיעוט), כך יש לרבנות הראשית תפקיד חשוב במימוש היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית המחוברת לשורשים ההיסטוריים של הקיום היהודי.
הדברים הבאים מציעים כיוון לדמותה של הרבנות הממלכתית במדינת ישראל, באופן שיש בו כדי לשפר את אמון הציבור במוסד הרבנות, את הרלוונטיות שלה לציבור הרחב בישראל, ואת האיזון בין רבנות ממלכתית מרכזית לבין מתן מקום לאופי הייחודי של הקהילות, היישובים והערים במדינת ישראל.
זהות הרבנים והליך הבחירה: אנו מציעים שכלל הרבנים המכהנים במשרות הרבנות הממלכתית במדינת ישראל, יכהנו מכוח השילוב בין שני עקרונות: הרבנות והציבור והסמכה מקצועית ממלכתית. עיקרון הרבנות והציבור: כשם שחברי קהילה כיום בוחרים את רבניהם, כך אנו מציעים שרבני ערים ייבחרו ישירות על ידי תושבי העיר (אחת לעשר שנים), או לחלופין בידי כלל נציגי הציבור המקומיים, חברי מועצת העיר או הרשות. הרבנים הראשיים ומועצת הרבנות הראשית ייבחרו על ידי גוף שמורכב בעיקרו מהרבנים המקומיים שבחר הציבור. כמו כן, אנו מציעים שלפחות בחלק מדיוני מועצת הרבנות הראשית ישתתפו גם נציגי ונציגות ציבור מגוונים, וזאת בהתאם לנושאים ולשאלות שבהם עוסק הדיון.
עקרון ההסמכה המקצועית הממלכתית: רבנים יוכלו להיבחר לתפקידיהם רק על בסיס תעודת כושר מתאימה שהוענקה להם על ידי הרבנות הראשית, המבוססת על תהליך ההכשרה שלהם כרבנים. ככלל, יוכל להיבחר לתפקיד רבני רשמי במדינת ישראל רק מי ששירת בשירות צבאי או לאומי. היה ותחליט בעתיד מועצת הרבנות הראשית, שנבחרה בדרך שתוארה לעיל, שגם נשים תוכלנה לכהן בתפקידים של רבניות או מנהיגות רוחניות – היא תוכל להסמיכן לתפקידים אלה. אנו קוראים לקידומו של תהליך זה ברבנות הראשית.
הרכב הגוף הבוחר: נשים בכלל ונשים בעלות השכלה תורנית, כדוגמת מורות הלכה, בפרט, תהיינה שותפות בתהליך בחירת הרבנים, ובאופן שיוכל להיות מקובל גם על מועצת הרבנות הראשית הנוכחית (למשל שהגוף הבוחר לרבנות הראשית יהיה מורכב גם מכלל הנשים העומדות בראש מוסדות להשכלה גבוהה בישראל - מדרשות, אוניברסיטאות ומכללות - או לחלופין כאלו שמכהנות כחברות סגל באותם מוסדות, ושנבחרו על ידי ראשיהם).
תפקיד הרבנות: תפקידו העיקרי של רב הוא בהנהגה תורנית, הלכתית ורוחנית של הקהילה. כמו כן, רב אמור להיות אמון על כל עניין הקשור בתמיכה ובליווי של האנשים החלשים ביותר בקהילה ובחברה.
רב העיר יעמוד בקשר קבוע עם ראש העיר, מועצת העיר וראשי האגפים בעירייה, יכיר דרכם את הצרכים השונים בעיר ויהיה כתובת בעבורם להתייעצות, הן בשאלות הלכתיות הן בשאלות ערכיות וציבוריות. כמו כן עליו להיות בקשר הדוק עם רבני הקהילות והשכונות, ולהוות בעבורם דמות מנהיגותית.
כדי למלא תפקיד זה בצורה המיטבית, אנו ממליצים להמיר את המבנה של מועצות דתיות במבנה חלופי שבו מחלקת שירותי דת או הרבנות היא אחת המחלקות של העירייה הפועלת בהובלתו של רב העיר, תוך סנכרון ושיתוף עם המחלקות הנוספות בעירייה.
ברור שרב עיר כזה צריך להיות תלמיד חכם המעורב בדעת עם הציבור - כל הציבור, מהעולם החרדי ועד החילוני, ואולי אף לא יהודי - בעיר.
אנו מאמינים שקידום תהליכי חקיקה שיממשו עקרונות אלה יכול להביא לתהליך הדרגתי אך יציב ומעמיק שעשוי להבריא את הרבנות הממלכתית בישראל, ולהתאימה לצביונה ולאתגריה של מדינת ישראל של היום. על יסוד תהליכי תיקון אלו נוכל בעזרת השם אף לשוב אט אט אל החזון המקורי, שעל פיו הרבנות הממלכתית בישראל לוקחת חלק חשוב במכלול המנהיגותי והרוחני של מדינת ישראל כולה.
Music by <a href="https://pixabay.com/users/gp-music-20199743/?utm_source=link-attribution&amp;utm_medium=referral&amp;utm_campaign=music&amp;utm_content=203268">GP-Music</a> from <a href="https://pixabay.com/music/?utm_source=link-attribution&amp;utm_medium=referral&amp;utm_campaign=music&amp;utm_content=203268">Pixabay</a>

לב שבוי - פרק 13: שי ונקרט, אביו של עומר ונקרט

In 1 playlist(s)

יהדות וישראליות

Recent clips