ישנה אמירה שאף אומרת שאם פגשת אדם עם תשוקה גדולה ליהדות, יתכן ופגשת ניצוץ מעשרת השבטים. אמרה זו מבלה אותנו רבות, מאחר וישנן עדויות רבות המעידות על כך שעשרת השבטים הגיעו למזרח, כמו ההוכחה על בני המנשה, שנמצאו כאן בהודו. לכן, כשעל פתח דלתנו הופיע זוג הודים שביקשו להצטרף לסעודת השבת, כבר לא הייתי מופתע.

מדי שבוע מגיעים הודים שונים, לרוב מתוך הזמנה של המטיילים הישראלים שביקשו להגיע לסעודה עם חבריהם ההודים, אך גם מהשכונה ומהסביבה, עם המון סקרנות, נהנים מהאווירה, האוכל והאנרגיה החיובית שיוצרת חבורה ישראלית שמחה וצוהלת. אנחנו מקבלים אותם בברכה ובלב פתוח, מזמינים אותם להצטרף אלינו, ואפילו יש פינה קבועה לאחר הסעודה שבה אנחנו אוספים את כל הזרים שאינם דוברי עברית (כן, מגיעים אלינו מכל מיני תרבויות), מספרים להם על הטקסים השונים שהם פגשו, וכמובן עושים להם הסברה ישראלית חשובה!

אלא שהפעם, הזוג הספציפי הזה הצליח להשאיר אותנו ללא מילים. ישר מההתחלה משהו בהם היה שונה. הדרך שבה הם הסתכלו עלינו. חרדת הקודש בה הם ניגשו לכל שלב בסעודת השבת. זה היה מעבר לכבוד, השראה או עניין. זה היה ממש חיבור. מאוד רצינו לשמוע את הסיפור שלהם, והוא אכן לא אכזב, הלסת נפלה רק מלהיות נוכח בשיחה איתם.

מסתבר ששמה של האישה הוא רות. כן, בדיוק כמו של רות המואביה. בת למשפחה נוצרית, שאמה בחרה לקרוא לילדיה בשמות יהודיים, כדי לברך אותם שיהיו קרובים ליהדות. רות ואחיה יהונתן, למדו יהדות מגיל צעיר בבית, מתוך השקפה נוצרית פרוטסטנטית, על חשיבות היהדות והיהודים בהתפתחות הנצרות. אך לרות זה לא הספיק. היא רצתה ללמוד עוד ועוד.

אוסף המטיילים שהתכנס סביבנו בזמן השיחה הזו הלך וגדל, רבים מהם מחפשים חיבור לבורא, ומסתבכים בתוך עצמם עם שאלות מורכבות, והנה באה רות, לא המואביה, ההודית, ומלמדת אותם ואותנו שיעור בחיבור פשוט וכנה אל הבורא.

קרדיט לאות הפתיחה: Music by ShidenBeatsMusic from Pixabay