בפרק השלישי של עיר תשתית, אלחנן שפייזר מארח את דני גבעון, ראש חטיבת תכנון אסטרטגי ומודלים תחבורתיים.

בשיחה עוסקים השניים במודלים התחבורתיים שמנסים ליישם בעיר, בתשתיות העיר והקשר שלהן לכך, כיצד תיראה התחבורה הציבורית בעיר נוכח הפרויקטים המתהווים והניסיון לאפשר לאנשים אלטרנטיבות נוחות ולא ממונעות.

בפרק השלישי של עיר תשתית, אלחנן שפייזר מארח את דני גבעון, ראש חטיבת תכנון אסטרטגי ומודלים תחבורתיים.
בשיחה עוסקים השניים במודלים התחבורתיים שמנסים ליישם בעיר, בתשתיות העיר והקשר שלהן לכך, כיצד תיראה התחבורה הציבורית בעיר נוכח הפרויקטים המתהווים והניסיון לאפשר לאנשים אלטרנטיבות נוחות ולא ממונעות.

עיר תשתית היא סדרת הסכתים מיוחדת בת שלושה פרקים בשיתוף עיירית ירושלים, בה יתארחו מספר בעלי תפקידים מעיריית ירושלים כדי לנסות ולהסביר אילו מהלכים טמונים בעיר המשתנה במהירות, ומה עוד מתוכנן לעתיד הקרוב והרחוק.

עיר תשתית היא סדרת הסכתים מיוחדת בת שלושה פרקים בשיתוף עיירית ירושלים, בה יתארחו מספר בעלי תפקידים מעיריית ירושלים כדי לנסות ולהסביר אילו מהלכים טמונים בעיר המשתנה במהירות, ומה עוד מתוכנן לעתיד הקרוב והרחוק.

עיר תשתית

יהדות וישראליות

עיר תשתית - פרק 3: דני גבעון על התחבורה והתשתיות בירושלים

עמית אלגרט, אחיינו של איציק אלגרט החטוף בעזה, שוחח עם צופית ליבמן בפודקאסט לב שבוי על דמותו של דודו שגדל והשתרש בקיבוץ ניר עוז והיווה עבורו דמות אב משלימה בילדותו ועל הקושי המורכב ששני ילדיו, שחיים בדנמרק, צריכים להתמודד עימו - אב חטוף בעזה כשהם בקושי מדברים עברית או מעורים בהוויה הישראלית.

"איציק גדל בניר עוז. משפחת אלגרט הם 'חמולה' בניר עוז, בין המייסדים וחיו הרבה מבני המשפחה", מספר עמית וממשיך: "בצעירותו איציק הכיר מתנדבת דנית שהגיעה לקיבוץ והם התאהבו והפכו לבני זוג. הוא עבר לחיות איתה בדנמרק, נולדו להם שם שני ילדים, רוני ומקס. מאוחר יותר הם התגרשו ואיציק חזר לארץ לחיות בניר עוז. הוא המשיך להיות בקשר הדוק עם ילדיו, הם היו מגיעים לבקר בארץ, בניר עוז, והוא היה נוסע אליהם לדנמרק".

דני, אחיו של איציק ואביו של עמית, עבר מניר עוז לאשדוד ושם עמית גדל. "אבא שלי הוא איש כוחות הביטחון, הקדיש את כל חייו למדינה. בגלל עבודתו האינטנסיבית והחשובה ראינו אותו בעיקר בסופי שבוע. איציק היווה עבורי סוג של דמות אב משלימה, הוא אפילו לא יודע את זה, אבל ככה הרגשתי. בגלל שעבד כל כך הרבה, אבא היה צמא לזמן משפחתי וכמעט בכל סופ"ש וחג היינו נוסעים לניר עוז להיות עם המשפחה. איציק הוא האח הצמוד של אבא, הם קרובים מאוד".

עמית נזכר בחוויות משפחתיות רבות יחד עם איציק בתקופות החופש הגדול, כשהיו מגיעים לשבוע או יותר לקיבוץ שם ישן בדירתו של איציק. הוא מספר על היותו של איציק אהוב ומוערך מאוד על ידי רבים, "איציק היה אהוב מאוד. הוא היה סוג של אבא או דוד של כולם בקיבוץ".

"אני מרגיש שחטפו חלק ממני, איבר מהגוף שלי. אין לי דוד שהוא קרוב אליי יותר מאיציק. הוא איש העולם הגדול,  חולה  כדורגל, מאוד אוהב לטייל בעולם, לחקור תרבויות. לא הרבה לפני השבעה באוקטובר הוא טס לבקר את הילדים שלו בדנמרק וגם עשה טיול בנורווגיה, וזה מנחם במעט הידיעה שלפחות הוא הספיק לעשות משהו שכל כך אהב ולפגוש את ילדיו לפני שנחטף. הדבר שהכי קשה לי לחשוב עליו כל הזמן זה שאיציק הוא איש של חופש. ולקחו לו את החופש".

עמית מספר על יום החטיפה. ב-6:30 בבוקר התחילו להבין שקורה משהו חריג ולאורך כל הבוקר עד שנחטף עמית ואביו היו בקשר עם איציק. הוא הסתתר בממ"ד בזמן שמחבלים פשטו על כל קיבוץ ניר עוז, בשלב מסוים הוא נפצע, מחבלים ירו על דלת הממד, איציק חשב שהוא נפצע מהידית של הדלת עוד לא הבין שזה פצע ירי ובשיחה האחרונה שלו עם דני אחיו, דני ניסה להנחות אותו איך לעשות חוסם עורקים שמתאים לפציעה ביד. המילים האחרונות שנשמעות בטלפון היו שאיציק אומר: "זה הסוף, זה הסוף", ולא שומעים ממנו יותר. "למשך שבוע שלם לא ידענו שום דבר על איציק, אחרי שבוע הגיעו אלינו מהצבא ואמרו שיתכן שהוא נחטף. ואז לא הייתה שום אינדיקציה ממנו עד שחזרו בעסק החטופים אחרי 54 ימים נשים מהשבי שאמרו שראו אותו במנהרות בעזה. הייתה שמחה שהחזיקה בדיוק ל-24 שעות ומאז אנחנו שוב נמצאים באפלה ולא יודעים כלום".

עמית משתף על המורכבות שהגדולה של הילדים של איציק. "מקס ורוני, ילדיו של איציק, חווים קושי מורכב במיוחד. הם לא ישראלים, בקושי יודעים עברית, הם לא מכירים או חיים את התרבות הישראלית. כשהם היו באים לבקר בארץ הבית שלהם היה ניר עוז. עכשיו אין להם בית להגיע אליו. אנחנו מנסים להיות שם בשבילם, לכבד את האופן שבו הם פועלים, ללוות אותם במאבק להשיב את אביהם בצורה ובמידה שהם מרגישים שמתאים להם ולא ללחוץ עליהם בשום צורה. אנחנו מנסים לתמוך בהם ולהיות שם בשבילם תוך כדי שאנחנו מנהלים מאבק עיקש להשיב אותו וכואבים מאוד את המצב הכל כך מורכב. הילדים של איציק לא גדלו כאן, הם לא יודעים מה זה להתמודד עם הלחצים האדירים שיש כאן בארץ. עבורם, כל הסיטואציה הזו עוד יותר לא נתפסת".

עמית אלגרט, אחיינו של איציק אלגרט החטוף בעזה, שוחח עם צופית ליבמן בפודקאסט לב שבוי על דמותו של דודו שגדל והשתרש בקיבוץ ניר עוז והיווה עבורו דמות אב משלימה בילדותו ועל הקושי המורכב ששני ילדיו, שחיים בדנמרק, צריכים להתמודד עימו - אב חטוף בעזה כשהם בקושי מדברים עברית או מעורים בהוויה הישראלית.
"איציק גדל בניר עוז. משפחת אלגרט הם 'חמולה' בניר עוז, בין המייסדים וחיו הרבה מבני המשפחה", מספר עמית וממשיך: "בצעירותו איציק הכיר מתנדבת דנית שהגיעה לקיבוץ והם התאהבו והפכו לבני זוג. הוא עבר לחיות איתה בדנמרק, נולדו להם שם שני ילדים, רוני ומקס. מאוחר יותר הם התגרשו ואיציק חזר לארץ לחיות בניר עוז. הוא המשיך להיות בקשר הדוק עם ילדיו, הם היו מגיעים לבקר בארץ, בניר עוז, והוא היה נוסע אליהם לדנמרק".
דני, אחיו של איציק ואביו של עמית, עבר מניר עוז לאשדוד ושם עמית גדל. "אבא שלי הוא איש כוחות הביטחון, הקדיש את כל חייו למדינה. בגלל עבודתו האינטנסיבית והחשובה ראינו אותו בעיקר בסופי שבוע. איציק היווה עבורי סוג של דמות אב משלימה, הוא אפילו לא יודע את זה, אבל ככה הרגשתי. בגלל שעבד כל כך הרבה, אבא היה צמא לזמן משפחתי וכמעט בכל סופ"ש וחג היינו נוסעים לניר עוז להיות עם המשפחה. איציק הוא האח הצמוד של אבא, הם קרובים מאוד".
עמית נזכר בחוויות משפחתיות רבות יחד עם איציק בתקופות החופש הגדול, כשהיו מגיעים לשבוע או יותר לקיבוץ שם ישן בדירתו של איציק. הוא מספר על היותו של איציק אהוב ומוערך מאוד על ידי רבים, "איציק היה אהוב מאוד. הוא היה סוג של אבא או דוד של כולם בקיבוץ".
"אני מרגיש שחטפו חלק ממני, איבר מהגוף שלי. אין לי דוד שהוא קרוב אליי יותר מאיציק. הוא איש העולם הגדול, &nbsp;חולה &nbsp;כדורגל, מאוד אוהב לטייל בעולם, לחקור תרבויות. לא הרבה לפני השבעה באוקטובר הוא טס לבקר את הילדים שלו בדנמרק וגם עשה טיול בנורווגיה, וזה מנחם במעט הידיעה שלפחות הוא הספיק לעשות משהו שכל כך אהב ולפגוש את ילדיו לפני שנחטף. הדבר שהכי קשה לי לחשוב עליו כל הזמן זה שאיציק הוא איש של חופש. ולקחו לו את החופש".
עמית מספר על יום החטיפה. ב-6:30 בבוקר התחילו להבין שקורה משהו חריג ולאורך כל הבוקר עד שנחטף עמית ואביו היו בקשר עם איציק. הוא הסתתר בממ"ד בזמן שמחבלים פשטו על כל קיבוץ ניר עוז, בשלב מסוים הוא נפצע, מחבלים ירו על דלת הממד, איציק חשב שהוא נפצע מהידית של הדלת עוד לא הבין שזה פצע ירי ובשיחה האחרונה שלו עם דני אחיו, דני ניסה להנחות אותו איך לעשות חוסם עורקים שמתאים לפציעה ביד. המילים האחרונות שנשמעות בטלפון היו שאיציק אומר: "זה הסוף, זה הסוף", ולא שומעים ממנו יותר. "למשך שבוע שלם לא ידענו שום דבר על איציק, אחרי שבוע הגיעו אלינו מהצבא ואמרו שיתכן שהוא נחטף. ואז לא הייתה שום אינדיקציה ממנו עד שחזרו בעסק החטופים אחרי 54 ימים נשים מהשבי שאמרו שראו אותו במנהרות בעזה. הייתה שמחה שהחזיקה בדיוק ל-24 שעות ומאז אנחנו שוב נמצאים באפלה ולא יודעים כלום".
עמית משתף על המורכבות שהגדולה של הילדים של איציק. "מקס ורוני, ילדיו של איציק, חווים קושי מורכב במיוחד. הם לא ישראלים, בקושי יודעים עברית, הם לא מכירים או חיים את התרבות הישראלית. כשהם היו באים לבקר בארץ הבית שלהם היה ניר עוז. עכשיו אין להם בית להגיע אליו. אנחנו מנסים להיות שם בשבילם, לכבד את האופן שבו הם פועלים, ללוות אותם במאבק להשיב את אביהם בצורה ובמידה שהם מרגישים שמתאים להם ולא ללחוץ עליהם בשום צורה. אנחנו מנסים לתמוך בהם ולהיות שם בשבילם תוך כדי שאנחנו מנהלים מאבק עיקש להשיב אותו וכואבים מאוד את המצב הכל כך מורכב. הילדים של איציק לא גדלו כאן, הם לא יודעים מה זה להתמודד עם הלחצים האדירים שיש כאן בארץ. עבורם, כל הסיטואציה הזו עוד יותר לא נתפסת".

לב שבוי - פרק 14: עמית אלגרט, אחיינו של איציק אלגרט

שי ונקרט, אביו של עומר, מספר לצופית ליבמן במסגרת הפודקאסט לב שבוי על בנו עומר, בן 23, שנחטף לעזה מפסטיבל הנובה ב-7 באוקטובר, ועל ההתמודדות האישית והמשפחתית מאז.

שי ונקרט, אביו של עומר, מספר לצופית ליבמן במסגרת הפודקאסט לב שבוי על בנו עומר, בן 23, שנחטף לעזה מפסטיבל הנובה ב-7 באוקטובר, ועל ההתמודדות האישית והמשפחתית מאז.

לב שבוי - פרק 13: שי ונקרט, אביו של עומר ונקרט

בפרק 15 של ההסכת "קריאת כיוון" משוחח הרב בני לאו עם ד"ר שרה עברון, אילן גאלדור - מנכ"ל גשר וצחי מגנאג'י - מנכ"ל בני עקיבא העולמית, על יהדות התפוצות והקשר איתה.

מראשית ימי הציונות, הציבור הציוני־דתי נרתם להשתתף באופן משמעותי בפרויקט החשוב ביותר של העם היהודי בדורות האחרונים - הקמת מדינת ישראל, חיזוקה וביסוסה, ואחד היעדים המרכזיים ביחס ליהודי התפוצות היה עידוד העלייה לארץ ישראל ויישובה. המירוץ לביסוסה של המדינה וחיזוק העלייה אליה, כחזון מרכזי של התנועה הציונית־דתית, הביא להתעלמות מסוגיות רבות המאתגרות את יהודי התפוצות, ולהתעלמות מתרבות וערכים שפותחו בקרבם ולא מצאו את מקומם בחברה הישראלית.

מתקפת הטרור הרצחנית בשמחת תורה זעזעה לא רק את העם היושב בציון אלא גם בעולם. העם היהודי כולו עבר טלטלה גדולה, ונראה שהערבות ההדדית אחרי שנים של "הירדמות" חזרה לחיים בעוצמות אדירות. גילויי התמיכה והסולידריות הביאו לחיפוש שורשים וחיבור ליהדות ולישראל, ולהזדמנות היסטורית לחידוש ברית הגורל והייעוד של העם היהודי. מתוך חובה דתית ערכית, הציונות הדתית חייבת להיות חלק משמעותי בתהליך חידוש הברית החשובה לעתידו והמשכיותו של העם היהודי. אנו רואים בכל יהודי באשר הוא, בלי קשר למיקומו הגאוגרפי, חלק מכלל ישראל, ומוטלת עלינו אחריות משותפת לחיזוק העם היהודי בכל מקומות מושבו, מבחינה רוחנית ומבחינה פיזית, ואחריות משותפת להמשכיותו של העם היהודי.

כציבור ציוני־דתי אנו רואים במדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, את מקומו הטבעי של העם היהודי. אולם מתוך ראייה רחבה המכבדת גם את מי שלא קבעו את מושבם בישראל, מוטלת עלינו משימה עליונה לחבר את כל יהודי התפוצות למדינת ישראל ולהפוך אותה למרכיב מרכזי בזהות היהודית. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי כולו ומתוך כך יש לנו אחריות כלפי כל יהודי בעולם.

כל המערכות בישראל - חינוך, שלטון, חברה ועוד – צריכות להכיר את יהודי העולם, להיפגש עימם ולהתחבר אליהם. הכוונה היא לכל יהודי, כולל כל הזרמים והזהויות וגם ישראלים לשעבר, שגרים בתפוצות. אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני העם היהודי הוא ההתבוללות, הניתוק מהזהות היהודית, ונישואי התערובת. על פי הנתונים הקיימים, זהו אסון שהולך וגדל. עלינו להירתם למשימה של חיזוק הזהות היהודית ומאבק בהתבוללות, נושא שכיום אינו בליבת העשייה הציונית־דתית; עלינו לפעול לשינוי המגמה והבאת ישראל כמרכיב מרכזי עבור אחינו בתפוצות, ולהביא למרכז הבמה את החיבור שבין ציונות ומסורת כגורם מחבר ורלוונטי.

מתוך עקרונות אלה אנו קוראים לפעולה בשדות הבאים:

חיזוק הקשרים ההדדיים בין יהודי התפוצות למדינת בישראל: פיתוח תוכניות המעודדות שיח והיכרות בין יהודי התפוצות לבין העם היושב בציון, תוך שימת דגש על לימוד משותף ושיח הדדי מפרה, תוך הכרה בתרומת כל צד להמשכיות הזהות היהודית ופיתוחה. רק באמצעות דיאלוג מתמיד, כבוד הדדי ושיתוף פעולה נוכל להתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו כאומה.

חינוך בישראל לחיבור לתפוצות: יש להעמיד כנושא מרכזי במערכת החינוך בישראל, הפורמלי והבלתי פורמלי, היכרות עם יהודי התפוצות ומפגשים עימם. הדבר צריך להיות במודעות של כל ישראלי שיש לו בני משפחה וקרובים שאינם חיים בישראל והם חלק מאיתנו. עולם השליחות: חיזוק ופיתוח עולם השליחות והפיכתו ליעד הגשמה מרכזי של החינוך הציוני־דתי. עידוד ערך השליחות יביא לפיתוח רשת של שליחים המחויבת לתורת ישראל, לעם ישראל ולמדינת ישראל, שתפעל לחיזוק הזהות היהודית בקרב יהודי התפוצות, למאבק בהתבוללות ולביסוס הקשר החי והמשמעותי עם מדינת ישראל.

עידוד עלייה וקליטת עולים: יש לפעול ליצירת פלטפורמות שונות שמטרתן עידוד עלייה מתוך בחירה, ואף לדאוג לפיתוח מסגרות המקלות על קליטת העלייה, תוך שימת דגש על האתגרים החינוכיים, הכלכליים והפיזיים העומדים בפני העולים.

מאבק בהתבוללות ונישואי תערובת: המאבק בהתבוללות הוא משימה לאומית וחובתנו להביאו לקדמת הבמה של השיח היהודי בארץ ובעולם. יש לפעול בקרב הזוגות המעורבים על מנת לקרב את בני הזוג שאינם יהודים לעבור גיור ולדאוג לצאצאים היהודים לבל יתנתקו משרשרת הדורות של העם היהודי. לסיכום, יש לנו אחריות לאומית להיות בקשר עם כל יהודי. אסור לנו להחמיץ את השעה לחידוש ברית הגורל והייעוד עם אחינו בעולם, וכיוסף בזמנו אנו מחויבים בקריאה "את אחיי אנוכי מבקש" - את כל אחיי, בכל מקום שהם, למען שלמות העם ולבל יידח ממנו נידח.

Music by GP-Music from Pixabay

בפרק 15 של ההסכת "קריאת כיוון" משוחח הרב בני לאו עם ד"ר שרה עברון, אילן גאלדור - מנכ"ל גשר וצחי מגנאג'י - מנכ"ל בני עקיבא העולמית, על יהדות התפוצות והקשר איתה.
מראשית ימי הציונות, הציבור הציוני־דתי נרתם להשתתף באופן משמעותי בפרויקט החשוב ביותר של העם היהודי בדורות האחרונים - הקמת מדינת ישראל, חיזוקה וביסוסה, ואחד היעדים המרכזיים ביחס ליהודי התפוצות היה עידוד העלייה לארץ ישראל ויישובה. המירוץ לביסוסה של המדינה וחיזוק העלייה אליה, כחזון מרכזי של התנועה הציונית־דתית, הביא להתעלמות מסוגיות רבות המאתגרות את יהודי התפוצות, ולהתעלמות מתרבות וערכים שפותחו בקרבם ולא מצאו את מקומם בחברה הישראלית.
מתקפת הטרור הרצחנית בשמחת תורה זעזעה לא רק את העם היושב בציון אלא גם בעולם. העם היהודי כולו עבר טלטלה גדולה, ונראה שהערבות ההדדית אחרי שנים של "הירדמות" חזרה לחיים בעוצמות אדירות. גילויי התמיכה והסולידריות הביאו לחיפוש שורשים וחיבור ליהדות ולישראל, ולהזדמנות היסטורית לחידוש ברית הגורל והייעוד של העם היהודי. מתוך חובה דתית ערכית, הציונות הדתית חייבת להיות חלק משמעותי בתהליך חידוש הברית החשובה לעתידו והמשכיותו של העם היהודי. אנו רואים בכל יהודי באשר הוא, בלי קשר למיקומו הגאוגרפי, חלק מכלל ישראל, ומוטלת עלינו אחריות משותפת לחיזוק העם היהודי בכל מקומות מושבו, מבחינה רוחנית ומבחינה פיזית, ואחריות משותפת להמשכיותו של העם היהודי.
כציבור ציוני־דתי אנו רואים במדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, את מקומו הטבעי של העם היהודי. אולם מתוך ראייה רחבה המכבדת גם את מי שלא קבעו את מושבם בישראל, מוטלת עלינו משימה עליונה לחבר את כל יהודי התפוצות למדינת ישראל ולהפוך אותה למרכיב מרכזי בזהות היהודית. מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי כולו ומתוך כך יש לנו אחריות כלפי כל יהודי בעולם.
כל המערכות בישראל - חינוך, שלטון, חברה ועוד – צריכות להכיר את יהודי העולם, להיפגש עימם ולהתחבר אליהם. הכוונה היא לכל יהודי, כולל כל הזרמים והזהויות וגם ישראלים לשעבר, שגרים בתפוצות. אחד האתגרים הגדולים העומדים בפני העם היהודי הוא ההתבוללות, הניתוק מהזהות היהודית, ונישואי התערובת. על פי הנתונים הקיימים, זהו אסון שהולך וגדל. עלינו להירתם למשימה של חיזוק הזהות היהודית ומאבק בהתבוללות, נושא שכיום אינו בליבת העשייה הציונית־דתית; עלינו לפעול לשינוי המגמה והבאת ישראל כמרכיב מרכזי עבור אחינו בתפוצות, ולהביא למרכז הבמה את החיבור שבין ציונות ומסורת כגורם מחבר ורלוונטי.
מתוך עקרונות אלה אנו קוראים לפעולה בשדות הבאים:
חיזוק הקשרים ההדדיים בין יהודי התפוצות למדינת בישראל: פיתוח תוכניות המעודדות שיח והיכרות בין יהודי התפוצות לבין העם היושב בציון, תוך שימת דגש על לימוד משותף ושיח הדדי מפרה, תוך הכרה בתרומת כל צד להמשכיות הזהות היהודית ופיתוחה. רק באמצעות דיאלוג מתמיד, כבוד הדדי ושיתוף פעולה נוכל להתמודד עם האתגרים העומדים בפנינו כאומה.
חינוך בישראל לחיבור לתפוצות: יש להעמיד כנושא מרכזי במערכת החינוך בישראל, הפורמלי והבלתי פורמלי, היכרות עם יהודי התפוצות ומפגשים עימם. הדבר צריך להיות במודעות של כל ישראלי שיש לו בני משפחה וקרובים שאינם חיים בישראל והם חלק מאיתנו. עולם השליחות: חיזוק ופיתוח עולם השליחות והפיכתו ליעד הגשמה מרכזי של החינוך הציוני־דתי. עידוד ערך השליחות יביא לפיתוח רשת של שליחים המחויבת לתורת ישראל, לעם ישראל ולמדינת ישראל, שתפעל לחיזוק הזהות היהודית בקרב יהודי התפוצות, למאבק בהתבוללות ולביסוס הקשר החי והמשמעותי עם מדינת ישראל.
עידוד עלייה וקליטת עולים: יש לפעול ליצירת פלטפורמות שונות שמטרתן עידוד עלייה מתוך בחירה, ואף לדאוג לפיתוח מסגרות המקלות על קליטת העלייה, תוך שימת דגש על האתגרים החינוכיים, הכלכליים והפיזיים העומדים בפני העולים.
מאבק בהתבוללות ונישואי תערובת: המאבק בהתבוללות הוא משימה לאומית וחובתנו להביאו לקדמת הבמה של השיח היהודי בארץ ובעולם. יש לפעול בקרב הזוגות המעורבים על מנת לקרב את בני הזוג שאינם יהודים לעבור גיור ולדאוג לצאצאים היהודים לבל יתנתקו משרשרת הדורות של העם היהודי. לסיכום, יש לנו אחריות לאומית להיות בקשר עם כל יהודי. אסור לנו להחמיץ את השעה לחידוש ברית הגורל והייעוד עם אחינו בעולם, וכיוסף בזמנו אנו מחויבים בקריאה "את אחיי אנוכי מבקש" - את כל אחיי, בכל מקום שהם, למען שלמות העם ולבל יידח ממנו נידח.
Music by <a href="https://pixabay.com/users/gp-music-20199743/?utm_source=link-attribution&amp;utm_medium=referral&amp;utm_campaign=music&amp;utm_content=203268">GP-Music</a> from <a href="https://pixabay.com/music/?utm_source=link-attribution&amp;utm_medium=referral&amp;utm_campaign=music&amp;utm_content=203268">Pixabay</a>

עיר תשתית - פרק 3: דני גבעון על התחבורה והתשתיות בירושלים

עיר תשתית

In 1 playlist(s)

יהדות וישראליות

Recent clips