"מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָהּ…"

לחוות חג בהודו, זה משמעות אחרת לגמרי. כן, לפני הכל זה מורכב בהחלט. להיות בחגים רחוק כל-כך מארץ ישראל, מהחיבור הפיזי הכי עמוק שארץ ישראל מעניקה, לנוכחות רחוקה בהודו, בסביבת פסלים ותרבויות עתיקות.

וכמה מדהים וסימבולי שדווקא השופר שהולך איתנו לכל מקום כבר 3 חודשים מאז יצאנו מהארץ, דווקא הוא יהווה הצינור דרכו תעבור כוונת ליבם של 200 ישראלים סביבנו, דרך קול השופר הזך אל שערי שמיים. קול רעם מרעיד את האדמה, מרטיט את השמיים, ומזכיר לנו שכולנו עומדים הרחק במזרח, בבגסו, דרמסאלה שבהודו.

"אני העני ממעש, מסוגל להעביר דרכי את ליבם של הקהל המיוחד, המגוון והמדהים שהתכנס כאן?"

קול הלמות הגשם מרעיש בעוצמה את סככת הפלסטיק המפרידה בין מציאות יבשה לרטיבות עד לשד עצמותנו.

"כן אתה. כן השופר הזה, דווקא הוא, יכוון את לב כולנו לשמיים"

"...לשמוע קול שופר!!!"

תקיעה אדירה יוצאת דרך השופר, ומצטרפת לרעם שמתגלגל מהרי בגסו ופותח שערי שמיים, גם אלו של הגשם, וגם בתקווה, של שמי מרומים.

זו רק חוויה אחת מתוך חג מרומם ומשמעותי, שחווינו במסגרת מסענו בעולם. ועם זאת, משהו אחר נפתח כאן. משהו פשוט יותר. שאי אפשר להסביר אותו. להיות יחד, מאות רבות של ישראלים, תחת קורת גג אחת, כל אחד והמסע שלו, כשכולם מחוברים יחד. לא משנה מאיפה הגעת, ואיזו כיפה (אם בכלל) יש לך על הראש. כולנו כאן יחד, מבקשים חיבור.

קרדיט לאות הפתיחה: Music by ShidenBeatsMusic from Pixabay