בפרק 12 של ההסכת "קריאת כיוון" משוחח הרב בני לאו עם היוצר נצר לאו ועם ד"ר שרה עברון על תפקיד התרבות בימינו. ברבות השנים היטשטש השילוב בין הרעיונות הלאומיים, הדתיים והאוניברסליים, שאפיין את רוח הציונות הדתית. תרבות ויצירה מהוות הזדמנות לחידוש רוח זו, תוך איחוד המסורת היהודית והזהות הציונית בעולם מודרני ואוניברסלי. לעומת ביסוס רוחני הגותי המציב עקרונות ברורים, יצירה ותרבות מייצרות שפה פנימית התומכת את הרוח באופן מתפתח. יצירה ציונית־דתית משלבת עולמות רעיוניים בהרמוניה, תוך ספיגה ממקורות יהודיים (התנ"ך, הספרות הרבנית, הפילוסופיה היהודית), היסטוריה (תולדות עם ישראל ומדינת ישראל), תרבות מודרנית (פרוזה, שירה, קולנוע, תיאטרון, ציור) ואתגרים עכשוויים (מודרניזציה, חילון, ריבוי זהויות).

בעידן המודרני, התרבות עוברת שינויים ניכרים בשל התפתחות טכנולוגיות חדשות, גלובליזציה ותרבות פופולרית. שינויים אלה מציבים אתגרים אך גם הזדמנויות. יש ללמוד מגישתם הרציונלית של הדורות המייסדים של הציונות הדתית ותנועת הקיבוץ הדתי בפרט, ולהשתמש בהזדמנויות אלו לטובת המטרה הכוללת. כדברי הרב קוק: "על כל דור ללמוד את דרכי השימוש המשפיעות על הדור". באמצעות טכנולוגיות חדשות, שיתופי פעולה בינלאומיים ופתיחות לזרמים תרבותיים מגוונים, אפשר לחזק את התרבות שמקורה בחברה הדתית־לאומית ולהנגיש אותה לקהל רחב יותר. וכבר כתב חיים נחמן ביאליק: "אם נצליח, ע"י יצירת ערכים חדשים ומפעלי־תרבות, לעורר בלב העם את רגש הכבוד כלפי אלה שהביאו את כוחו לידי גילוי – יבואו אלינו גם אלה שעמדו עד כה מרחוק בשוויון נפש".

האפשרות של היצירה והתרבות לבסס את הבניין שעליו אנו בונים את זהותנו הלאומית והדתית היא דרמטית. עלינו לגדל יוצרים, מוסדות תרבות והזדמנויות ליצירת רוח וביסוסה. הרוח לא נוצרת מתוך התגייסות אלא מתוך חידוד ערכים ועיבוד זהותי־חברתי עמוק, ופעולתה בשירות האקטואליה היא פעולה טבעית של צמיחה, כדשן מיטיב המאפשר את נביטת הזרע.

הפעולות הבאות תסייענה למימוש הרעיונות הללו. חידוד רעיונותיה וערכיה של תנועת הציונות הדתית הקלאסית: כנסים, מאמרי דעה, הרצאות ואמצעים נוספים המבהירים את רעיונות התנועה לציבור הרחב. תמיכה ביצירה מקורית: קרנות תמיכה ביוצרים, פרסום מיזמי תרבות, קיום תחרויות והענקת פרסים, וביסוס מרחבים ייעודיים וחממות ליצירה מקורית. עידוד צריכה תרבותית: חשיפה ציבורית לעולמות תרבות ויצירה, ועידוד צריכה נכונה של תרבות. במות נרחבות ליצירה בכלי התקשורת, סיורים ומפגשים עם יוצרים ויוצרות.

חינוך תרבותי: עידוד לימודי אומנות והטמעת ערכים של תרבות יהודית וציונית. קיום כנסים מחקריים בתחומים אלו, עידוד יצירתיות וחשיבה ביקורתית. שיתופי פעולה: יצירת שת"פים עם גורמים תרבותיים מחוץ לציונות הדתית - בישראל ובעולם - קיום אירועים משותפים, תוכניות דעת משולבות, והחלפת ידע וניסיון.

פתיחות וקבלת האחר: טיפוח סובלנות וקבלת האחר, עידוד שיח פתוח והנגשת תרבות דתית־לאומית לקהלים מגוונים וחדשים. יש להדגיש כי המדדים לביצוע דרכי הפעולה מבוססים על ערכים ולא על פרמטרים סוציולוגיים. השאלה אינה הרקע הספציפי של היוצר, אלא האם היצירה שואבת מערכי התנועה הקלאסית ומרחיבה אותם.

אתגרים והתמודדויות

ההלכה היא מרחב בעל גבולות, ויצירה שואפת לחופש. בתוך המתח הזה, יצירה ציונית־דתית צריכה לפעול בהרמוניה עם הגבולות ההלכתיים והחברתיים הקיימים, כך שלא יהוו משוכות בלתי עבירות אלא זרזים לעומק, משמעות ועניין. ביטוי מוצלח של המתח הזה ביצירה הוא ביטוי מוצלח למהותה הבסיסית של הציונות הדתית. ניסוח של התרבות הציונית־דתית במונחי ערכים ולא במונחים סוציולוגיים יאפשר פריחה רוחנית במסגרת של ריבוי זהויות. הרוח הציונית־דתית צריכה לשאוף להוסיף אור בעולם, לזהות ולעקור נגעים של גזענות ואלימות, ולהצמיח נטעים טובים. ליצירה יש מטען אנרגטי עוצמתי, וביכולתה לפעול פעולה בעולם. עלינו לכוון את הכוחות הללו לנתיבים חיוביים של יצירה וצמיחה.

המלצות נוספות בתחום הן הקמת פורום רחב לדיון בנושא התחדשות רוח הציונות הדתית, וגיוס משאבים לטובת חינוך וצריכת תרבות ברוח זו; עידוד מחקר אקדמי, סדנאות וכנסים בנושא רב־תרבותיות ודיאלוג בין־דתי, וכן חילופי סטודנטים בין מוסדות לימוד דתיים וחילוניים בתחום התרבות. העתיד של התרבות הדתית־לאומית נתון בידינו. התחדשות הרוח הציונית־דתית היא תהליך חיוני וחשוב. תרבות ענפה ותוססת תורמת לחיזוק הזהות הקהילתית, ומשמשת כלי חינוכי וערכי. באמצעות חיזוק מקורותיה, התמודדות עם אתגרים עכשוויים ופעילות במגוון תחומים, אפשר לקוות שרוח הציונות הדתית תמשיך להיות רלוונטית ומשפיעה בחברה הישראלית.

Music by GP-Music from Pixabay