הרב בני לאו, נחמיה רפל מקבוצת יבנה וד"ר בני פישר, דע"ת, עוסקים בפרק העשירי של ההסכת "קריאת כיוון" בפערים בתוך החברה הישראלית, שהולכים וגדלים בשנים האחרונות עד כדי קרע בעם. במצבים שכאלה האוכלוסיות החלשות הן הראשונות שנפגעות. החברה הציונית־דתית, במובנים מסוימים, היא חברה פריווילגית. יש לנו זרם חינוך משלנו, יישובים הומוגניים שתושביהם בצלמנו ובדמותנו, ואלה – בין היתר – מסייעים לנו לשמור על זהותנו, ולמצב אותנו בדרך כלל בצד "החזק" של החברה הישראלית. אחד המאפיינים הבולטים של אנשי הציונות הדתית וקהילותיה הוא היכולת להשתלב בחברה הישראלית, ולהיות מובילים בתחומי החיים השונים, או כפי שאמר יוסף בורג: תפקידנו להיות המקף שבין הציונים לדתיים, מקף שכל מהותו הוא חיבור בין הערכים השונים לצד שמירה על אורח חיים דתי.

בשנים האחרונות משהו השתבש במחוזותינו, והתמעטו בתוכנו אלה השומעים את מצוקתו של  "האחר", בעיקר בתחומי החינוך והטיפול, תוך כדי עשייה מבורכת בתחומים שונים. אנו שואפים להציף את האתגרים של החברה הישראלית ביחס לאוכלוסיות מוחלשות, ולהפנות זרקור אל הציונות הדתית ברוח הקיבוץ הדתי. במובנים מסוימים להשתדל "להחזיר עטרה ליושנה", ולרכז את תשומת הלב במשימות ובאתגרים העומדים לפנינו - מתלמידים המתקשים להשתלב במערכת החינוך הנורמטיבית, דרך ילדים ונוער בסיכון בפנימיות הרווחה ובבתי הספר של החינוך המיוחד, ועד עולמות בריאות הנפש - אוכלוסיות שיש הקוראים להן "השקופים".

נקדים בכמה נתונים: קיים חוסר משווע בכוח אדם איכותי בבתי הספר המיוחדים ובפנימיות לנוער בסיכון; חסרות מסגרות הנותנות מענה למצוקה בתחומי בריאות הנפש, בעיקר במגזר הדתי והחרדי; עולים חדשים, בעיקר מאתיופיה וממדינות חבר העמים, מתקשים להשתלב בקהילות החינוך של הציונות הדתית (יש שבתי הספר אינם מעוניינים לקלוט אותם בשל הספק ביחס לזהותם היהודית כעולי חוק השבות וחוק הכניסה). נוסף על אלה, מערכת החינוך הדתי, בשל ההומוגניות שלה, כמעט אינה נחשפת לאוכלוסיות "אחרות".

לנוכח הדברים הללו אנחנו מציעים כמה פעולות שעשויות לשפר את המצב.

1. "פתחו את השער" - ביישובים הקהילתיים ובקיבוצים מדירים במודע ושלא במודע אוכלוסיות שונות. נדרש מאיתנו לפתוח את הלב ואת הדלת וליצור קהילות מגוונות יותר.
2. את שנת י"ב בישיבות, באולפנות ובתיכונים אפשר להפוך לסוג של שנת שירות (אפשר לרכז את רוב הבגרויות בכיתה י"א), כדוגמת פרויקט של"ף וגרעיני עודד בעבר.
3. מוסדות החינוך העל־יסודי בציונות הדתית יתחברו לארגונים ולמוסדות לילדים ונוער בסיכון (לקהילות מתויגות מהפריפריה החברתית) וייבנה קשר הדדי, שבסופו של דבר יעודד את בוגרי המוסדות להשתלב בעשייה חינוכית עם אוכלוסיות אלה.
4. דרישה ממערכת החינוך הממלכתית־דתית לשלב אוכלוסיות אלה במסגרות החינוך של הציונות הדתית כבר מגני הילדים, תוך תגמול מתאים וציון לחיוב של קהילות החינוך הפועלות בתחום.
5. דרישה מהממסד להקים מוסדות חינוך וטיפול לאוכלוסיות מוחלשות סמוך ליישובים ולקהילות שלנו, לדוגמה: כל יישוב מאמץ מסגרת קיימת או מקים מסגרת חדשה. כבר היום יש קהילות כאלה בחלק מהקיבוצים והיישובים.
6. הכרה בעבודה עם אוכלוסיות מוחלשות כ"עבודה מועדפת" לבוגרי ובוגרות שירות.
7. נפלאות הגיל השלישי: שילוב גמלאים במסגרות החינוך והטיפול, כולל מגורים במקומות שזקוקים להם. מדובר באוכלוסייה מקצועית שתעניק מהידע והניסיון שלה. ארגוני השמה פועלים כיום, ויש למסד את הגופים שפועלים בתחום.
8. העלאת שכר הצוותים שעובדים במסגרות הפועלות עם אוכלוסיות מוחלשות, כגון פנימיות, משפחתונים, בתים לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, הוסטלים וכדומה. השכר כיום נמוך ואינו הולם את גודל המשימה. נדרשת הסדרה והכרה של המדינה במעמד המדריך, כדוגמת מורה בישראל.         
9. יצירת מסלול אקדמי ותוכניות מנהיגות שיכשירו את עובדי החינוך והטיפול הלא פורמליים, ייתנו כלים ייחודיים לעבודת המדריך, תוך שילוב מעולמות הטיפול, בריאות הנפש, החינוך, הניהול והייעוץ הארגוני. התוכנית צריכה להיות יוקרתית, ממותגת, ובעיקר מחוברת לשטח ולנעשה בארץ ובעולם בתחומים אלה (פרקטיקום והנחיה אישית תוך כדי העבודה). 
10. יצירת "מעבדה חברתית" ולצידה לובי ציבורי שיעודד את הממשלה, יזמים ופילנתרופיה לפיתוח יוזמות חדשניות בתחום. המקום ירכז אנשי מקצוע מתחומי הניהול, יועצים כלכליים ואנשי מקצוע בתחומי הטיפול והחינוך.            

אנו קוראים – לעצמנו – לשוב להוביל בתחומים אלה. יכולת ההכלה והשילוב יהפכו אותנו לאנשים טובים יותר, רגישים יותר, חומלים יותר, ובעיקר לסמָן של קהילה בעלת רגישות חברתית הדורשת מעצמה ומהחברה כולה פרו־אקטיביות בתחומים אלה.

Music by GP-Music from Pixabay