בפרק זה יעל ומוריה ינסו להבין האם הכאב על אובדן גוש קטיף שייך רק למגזר הדתי־לאומי, ואם כן, מה הסיבה לכך מה עלינו לעשות שלא כך יקרה? בנוסף, הפרק יעסוק בשאלת תפקיד המגזר בנוגע למשימות לאומיות, ואיפה הוא היום מבחינה חברתית.

בפרק זה יעל ומוריה ינסו להבין האם הכאב על אובדן גוש קטיף שייך רק למגזר הדתי־לאומי, ואם כן, מה הסיבה לכך מה עלינו לעשות שלא כך יקרה? בנוסף, הפרק יעסוק בשאלת תפקיד המגזר בנוגע למשימות לאומיות, ואיפה הוא היום מבחינה חברתית.

זוכרים את גוש קטיף, מדברים על היום, 16 שנים אחרי עקירת יישובי גוש קטיף וצפון השומרון.

הכול כבר לא נראה אותו דבר, לטוב ולרע. או שמא הכול נשאר בשלו? החברה הישראלית בכלל והמגזרית בפרט, האמנות, ההתיישבות, הערכים, הפעילות החוץ־פרלמנטרית, האמונה והדת.
בסדרת ההסכתים "כתום לא דוהה" ננסה להבין איך נראית היום החברה על מגוון מרכיביה ומהן התמורות שעברו בה, כשכל פרק יעסוק בנושא אחר.

זוכרים את גוש קטיף, מדברים על היום, 16 שנים אחרי עקירת יישובי גוש קטיף וצפון השומרון.
הכול כבר לא נראה אותו דבר, לטוב ולרע. או שמא הכול נשאר בשלו? החברה הישראלית בכלל והמגזרית בפרט, האמנות, ההתיישבות, הערכים, הפעילות החוץ־פרלמנטרית, האמונה והדת. בסדרת ההסכתים "כתום לא דוהה" ננסה להבין איך נראית היום החברה על מגוון מרכיביה ומהן התמורות שעברו בה, כשכל פרק יעסוק בנושא אחר.

כתום, לא דוהה

יהדות וישראליות

כתום לא דוהה | פרק 1 - האם תם עידן הציונות הדתית?

בפרק החדש של לב שבוי משוחחת צופית ליבמן עם שקד הרן, אחותה של עדי שוהם, שנחטפה מבית הוריה בבארי, יחד עם ילדיה נווה ויהל ועם אימה שושן הרן, ששוחררו במסגרת עסקת החטופים בחודש נובמבר 2023. טל, בעלה של עדי, נחטף גם הוא בנפרד מהם, והוא עודנו בשבי.

הן ישבו לשיחה על מה עברה על המשפחה בשביעי לאוקטובר, על האובדן של אביה של שקד ועדי, אבשלום הרן, שנרצח, על המאבק על השבתם של בני המשפחה עד לשחרור חלק מהמשפחה ועל המשך המאבק שנמשך עד היום לשחרורו של טל ועל החיים שאחרי השבי כשהסיפור הפרטי שלהם עוד לא נסגר.

שקד, עדי ואחיהם יובל נולדו וגדלו בבארי. אימם שושן נולדה גם היא בבארי, הוריה היו ממקימי הקיבוץ והיא נשארה לחיות שם אחרי חתונתה וגידלה בקיבוץ את משפחתה. "הקיבוץ זה כמו משפחה אחת גדולה", אומרת שקד, "כולם מכירים את כולם".

עדי ובעלה טל שוהם גרו בבארי כמה שנים יחד ואחר כך עברו לגליל, יחד עם שני ילדיהם נווה ויהל. נוסף על ההתמודדות הקשה והמתמשכת עם החטיפה, השבי והמאבק על האב שעודנו חטוף גם יישובם היה מפונה תקופה ארוכה במהלך המלחמה.

שקד מספרת על מה שעבר על המשפחה בשביעי באוקטובר. עדי וטל היו באות וזמן בביקור אצל הוריהם בבארי בשמחת תור. בבוקר הם הסתתרו במשך שעות בממ"ד, ואחרי שטל הבין שאם לא ייצאו מהממד המחבלים יזרקו לתוכו רימונים והם יירצחו כולם, הוא בתושייה גדולה מחליט שוהם ייצאו מהחלון. הם צעקו למחבלים בחוץ 'נשים וילדים'. "אחרי שיצאו, עדי ממש נלחמה בגופה על כך שלא יפרידו אותה מהילדים. היא קיבלה לאורך היום הזה, ולאורך כל תקופת השבי כל כך הרבה החלטות שבמלוא המובן הצילו את הילדים שלה והשאירו אותם ביחד. לצערי הרב שמענו גם סיפורים אחרים מבארי, על ילדים שנחטפו לבד".

עדי, אימה שושן והילדים הועלו על רכב ונחטפו לעזה. "הן לא ידעו באותו זמן מה קרה לטל ולאבא שלי", מספרת שקד, "ובדרך לעזה הם רואות את המראות הקשים כל כך שהן מבינות מכך שבארי כבושה, גופות של אנשים, איך העזתים הולכים להם באיטיות עם פלזמות על הכתף. זו תחושה נוראית, שאין אף אחד. אמא שלי קוראת לזה היום פוגרום", אומרת שקד.

"אני ובעלי מגלים את כל המצב רק במוצאי שמחת תורה, מכיוון שאנחנו שומרים שבת וגרים בשכונה של מבוגרים ולא ראינו סביבנו הקפצות של אנשי כוחות הביטחון בכלל לא היינו מודעים לעד כמה המצב חמור. במוצאי שבת מתקשר אליי אבא של טל ומספר לי שבארי נכבשה. זאת תחושה שאי אפשר לתאר, 'מה אין מצב, אין מצב' אני אומרת לו. אנחנו בעצם יושבים אחר כך מרוטי עצבים ומחכים לשמוע שהמשפחה חולצה, לא האמנו שיכול להיות מצב אחר. ואז אני מתחילה לעבור על כל ההודעות מקבוצת הואטסאפ של בארי ונחשפת להודעות המזוויעות של מה עבר על אנשים. אנחנו פותחים מעין חמ"ל ומתחילים לאסוף כל פריט מידע שיכולים.

"תוך ימים ספורים הבנו שכנראה המשפחה כולה נחטפה לעזה, מהסימנים שאנחנו אוספים בעצמנו. אחרי בערך שבוע וחצי מגיעים אלינו מהצבא להגיד שהמשפחה חטופה בלי מידע מעבר למה שאנחנו כבר אספנו בעצמנו ואנחנו בעצם נמצאים באותה אי ודאות. ואז אנחנו מקבלים הודעה על כך שזיהו ואת הגופה של דוד שלי ואחר כך מקבלים את ההודעה על כך שזיהו את הגופה של אבא שלי, וזה היה משבר עצום, אבא שלי החזק איננו. זה אז שעולה לנו חשש נוראי על כך שאין חוקיות בסיפור הזה, פחדתי לצאת מהבית".

משם מתחיל המאבק העיקש לנסות להשיב את בני משפחתה הביתה, ואז מגיעה עסקת החטפים בנובמבר 2023. "במסגרת העסקה הראשונה חווינו חרדה עצומה, לא קיבלנו שום אינדיקציה על מתי ואם ישתחררו, ידענו שמשחררים נשים וילדים אבל לא ידענו שום דבר ודאי. כל יום מעדכנים אותנו שוהם לא ברשימה ואז בשבת בלילה אנחנו מקבלים את הטלפון שהן בדרך הביתה. תחושה מטורפת של שמחה ואז מאוד מהר אני מתחילה לצעוק: 'למה הן? איפה טל? איפה טל?' ידעתי שהוא לא בקטגוריה שמשתחררת אבל כל כך קיוויתי שאיכשהו הם יחזרו ביחד כמשפחה. היום אני מבינה שזה היה הרגע שגם הבנתי שהסיפור שלנו לא נגמר, לא נסגר, וזה שבר אותי".

"היה המון בלאגן בפעימה הזאת ועיכובים, ואני זוכרת את הרגע שסוף סוף אמרו לנו שוהם עבר לצלב האדום ואז נותנים לי לדבר בטלפון עם אמא שלי, ובשיחה הזאת אני מתפרקת, וזה אז שאני גם מבינה שהיא לא יודעת שאבא שלי נרצח. אני מבינה שכולם רואים תמונת ניצחון ואנחנו רואים את השבר. הבית שלה נחרב, בעלה נרצח, אחותה וגיסה נרצחו, רוב חבריה בבארי נרצחו, היא חוזרת לעולם אחר ואת זה אני צריכה לספר לה. עובדת סוציאלית הציעה שהיא תספר לה ואנחנו הרגשנו שזה התפקיד שלנו, שלי ושל אח שלי, לספר לה את כל זה".

שקד מספרת על התקווה שמחזיקה אותם לאורך כל הדרך, "אני חייבת להגיד לרגע לא היה לנו ספק שהם חוזרים, כמו היום שאין לו צל של ספק שטל חוזר. עדי ואמא שלי המדהימות איכשהו הצליחו לשמור על בריאות הנפש של הילדים לאורך כל התקופה הזאת באופן מפעים. לראות אותם בבית החולים באותו לילה שהם חזרו, כשעדי לילה ראשון אחרי כל כך הרבה ימים שמה את הילדים שלה לישון פה בישראל ויודעת בפעם הראשונה שהם יקומו בבוקר. והילדים צריכים להתחיל להשתקם והמאבק למען שחרורו של טל ממשיך.

"הסיפור לא נגמר, הילדים יודעים מה אבא שלהם עובר כי הם היו שם. המחשבות הן כל הזמן, לא מרפות, כמה פעמים ביום הם שואלים את עדי: אבא חי? אבא חוזר? אחיין שלי שנחטף בגיל 8 כבר בן 9.5. החיים שלנו הם ברמת בהילות אינסופית. כל הודעה על חטוף שנרצח שובר אותנו. אנחנו עדיין שבויים. ויש בדידות מטורפת בחוויה, אני לא יכולה לדעת מה אחותי עוברת, או מה אמא שלי עוברת. מה שמפחות החטופים עוברים זה דבר שאף אחד אחר לא יכול להבין".

"עדי היא ממש לביאה, יש לה עוצמות מטורפות, ותוך כדי היא מצליחה לנהל שיח מורכב עם אנשים, מצליחה להיות אמא ולשמור על הבריאות הנפשית של הילדים שלה, שתהיה להם שגרה ויתחילו בשיקום ככל שאפשר ותוך כדי לפגוש את כל העולם במסגרת המאבק להחזיר את טל".

שקד מבקשת לנהל שיח מורכב, לא ליפול לשיח רעיל שמתנהל ברשתות, בתקשורת ובפוליטיקה, "אנחנו מוכנות לדבר ולשמוע כל אחד שמדבר אמת, אמת מורכבת, וזה צריך להיות השיח".

בפרק החדש של לב שבוי משוחחת צופית ליבמן עם שקד הרן, אחותה של עדי שוהם, שנחטפה מבית הוריה בבארי, יחד עם ילדיה נווה ויהל ועם אימה שושן הרן, ששוחררו במסגרת עסקת החטופים בחודש נובמבר 2023. טל, בעלה של עדי, נחטף גם הוא בנפרד מהם, והוא עודנו בשבי.
הן ישבו לשיחה על מה עברה על המשפחה בשביעי לאוקטובר, על האובדן של אביה של שקד ועדי, אבשלום הרן, שנרצח, על המאבק על השבתם של בני המשפחה עד לשחרור חלק מהמשפחה ועל המשך המאבק שנמשך עד היום לשחרורו של טל ועל החיים שאחרי השבי כשהסיפור הפרטי שלהם עוד לא נסגר.
שקד, עדי ואחיהם יובל נולדו וגדלו בבארי. אימם שושן נולדה גם היא בבארי, הוריה היו ממקימי הקיבוץ והיא נשארה לחיות שם אחרי חתונתה וגידלה בקיבוץ את משפחתה. "הקיבוץ זה כמו משפחה אחת גדולה", אומרת שקד, "כולם מכירים את כולם".
עדי ובעלה טל שוהם גרו בבארי כמה שנים יחד ואחר כך עברו לגליל, יחד עם שני ילדיהם נווה ויהל. נוסף על ההתמודדות הקשה והמתמשכת עם החטיפה, השבי והמאבק על האב שעודנו חטוף גם יישובם היה מפונה תקופה ארוכה במהלך המלחמה.
שקד מספרת על מה שעבר על המשפחה בשביעי באוקטובר. עדי וטל היו באות וזמן בביקור אצל הוריהם בבארי בשמחת תור. בבוקר הם הסתתרו במשך שעות בממ"ד, ואחרי שטל הבין שאם לא ייצאו מהממד המחבלים יזרקו לתוכו רימונים והם יירצחו כולם, הוא בתושייה גדולה מחליט שוהם ייצאו מהחלון. הם צעקו למחבלים בחוץ 'נשים וילדים'. "אחרי שיצאו, עדי ממש נלחמה בגופה על כך שלא יפרידו אותה מהילדים. היא קיבלה לאורך היום הזה, ולאורך כל תקופת השבי כל כך הרבה החלטות שבמלוא המובן הצילו את הילדים שלה והשאירו אותם ביחד. לצערי הרב שמענו גם סיפורים אחרים מבארי, על ילדים שנחטפו לבד".
עדי, אימה שושן והילדים הועלו על רכב ונחטפו לעזה. "הן לא ידעו באותו זמן מה קרה לטל ולאבא שלי", מספרת שקד, "ובדרך לעזה הם רואות את המראות הקשים כל כך שהן מבינות מכך שבארי כבושה, גופות של אנשים, איך העזתים הולכים להם באיטיות עם פלזמות על הכתף. זו תחושה נוראית, שאין אף אחד. אמא שלי קוראת לזה היום פוגרום", אומרת שקד.
"אני ובעלי מגלים את כל המצב רק במוצאי שמחת תורה, מכיוון שאנחנו שומרים שבת וגרים בשכונה של מבוגרים ולא ראינו סביבנו הקפצות של אנשי כוחות הביטחון בכלל לא היינו מודעים לעד כמה המצב חמור. במוצאי שבת מתקשר אליי אבא של טל ומספר לי שבארי נכבשה. זאת תחושה שאי אפשר לתאר, 'מה אין מצב, אין מצב' אני אומרת לו. אנחנו בעצם יושבים אחר כך מרוטי עצבים ומחכים לשמוע שהמשפחה חולצה, לא האמנו שיכול להיות מצב אחר. ואז אני מתחילה לעבור על כל ההודעות מקבוצת הואטסאפ של בארי ונחשפת להודעות המזוויעות של מה עבר על אנשים. אנחנו פותחים מעין חמ"ל ומתחילים לאסוף כל פריט מידע שיכולים.
"תוך ימים ספורים הבנו שכנראה המשפחה כולה נחטפה לעזה, מהסימנים שאנחנו אוספים בעצמנו. אחרי בערך שבוע וחצי מגיעים אלינו מהצבא להגיד שהמשפחה חטופה בלי מידע מעבר למה שאנחנו כבר אספנו בעצמנו ואנחנו בעצם נמצאים באותה אי ודאות. ואז אנחנו מקבלים הודעה על כך שזיהו ואת הגופה של דוד שלי ואחר כך מקבלים את ההודעה על כך שזיהו את הגופה של אבא שלי, וזה היה משבר עצום, אבא שלי החזק איננו. זה אז שעולה לנו חשש נוראי על כך שאין חוקיות בסיפור הזה, פחדתי לצאת מהבית".
משם מתחיל המאבק העיקש לנסות להשיב את בני משפחתה הביתה, ואז מגיעה עסקת החטפים בנובמבר 2023. "במסגרת העסקה הראשונה חווינו חרדה עצומה, לא קיבלנו שום אינדיקציה על מתי ואם ישתחררו, ידענו שמשחררים נשים וילדים אבל לא ידענו שום דבר ודאי. כל יום מעדכנים אותנו שוהם לא ברשימה ואז בשבת בלילה אנחנו מקבלים את הטלפון שהן בדרך הביתה. תחושה מטורפת של שמחה ואז מאוד מהר אני מתחילה לצעוק: 'למה הן? איפה טל? איפה טל?' ידעתי שהוא לא בקטגוריה שמשתחררת אבל כל כך קיוויתי שאיכשהו הם יחזרו ביחד כמשפחה. היום אני מבינה שזה היה הרגע שגם הבנתי שהסיפור שלנו לא נגמר, לא נסגר, וזה שבר אותי".
"היה המון בלאגן בפעימה הזאת ועיכובים, ואני זוכרת את הרגע שסוף סוף אמרו לנו שוהם עבר לצלב האדום ואז נותנים לי לדבר בטלפון עם אמא שלי, ובשיחה הזאת אני מתפרקת, וזה אז שאני גם מבינה שהיא לא יודעת שאבא שלי נרצח. אני מבינה שכולם רואים תמונת ניצחון ואנחנו רואים את השבר. הבית שלה נחרב, בעלה נרצח, אחותה וגיסה נרצחו, רוב חבריה בבארי נרצחו, היא חוזרת לעולם אחר ואת זה אני צריכה לספר לה. עובדת סוציאלית הציעה שהיא תספר לה ואנחנו הרגשנו שזה התפקיד שלנו, שלי ושל אח שלי, לספר לה את כל זה".
שקד מספרת על התקווה שמחזיקה אותם לאורך כל הדרך, "אני חייבת להגיד לרגע לא היה לנו ספק שהם חוזרים, כמו היום שאין לו צל של ספק שטל חוזר. עדי ואמא שלי המדהימות איכשהו הצליחו לשמור על בריאות הנפש של הילדים לאורך כל התקופה הזאת באופן מפעים. לראות אותם בבית החולים באותו לילה שהם חזרו, כשעדי לילה ראשון אחרי כל כך הרבה ימים שמה את הילדים שלה לישון פה בישראל ויודעת בפעם הראשונה שהם יקומו בבוקר. והילדים צריכים להתחיל להשתקם והמאבק למען שחרורו של טל ממשיך.
"הסיפור לא נגמר, הילדים יודעים מה אבא שלהם עובר כי הם היו שם. המחשבות הן כל הזמן, לא מרפות, כמה פעמים ביום הם שואלים את עדי: אבא חי? אבא חוזר? אחיין שלי שנחטף בגיל 8 כבר בן 9.5. החיים שלנו הם ברמת בהילות אינסופית. כל הודעה על חטוף שנרצח שובר אותנו. אנחנו עדיין שבויים. ויש בדידות מטורפת בחוויה, אני לא יכולה לדעת מה אחותי עוברת, או מה אמא שלי עוברת. מה שמפחות החטופים עוברים זה דבר שאף אחד אחר לא יכול להבין".
"עדי היא ממש לביאה, יש לה עוצמות מטורפות, ותוך כדי היא מצליחה לנהל שיח מורכב עם אנשים, מצליחה להיות אמא ולשמור על הבריאות הנפשית של הילדים שלה, שתהיה להם שגרה ויתחילו בשיקום ככל שאפשר ותוך כדי לפגוש את כל העולם במסגרת המאבק להחזיר את טל".
שקד מבקשת לנהל שיח מורכב, לא ליפול לשיח רעיל שמתנהל ברשתות, בתקשורת ובפוליטיקה, "אנחנו מוכנות לדבר ולשמוע כל אחד שמדבר אמת, אמת מורכבת, וזה צריך להיות השיח".

לב שבוי - פרק 17: שקד הרן, גיסתו של טל שוהם

אודי גורן – בן דודו של טל חיימי, שנהרג תוך כדי הגנה על הקיבוץ ניר יצחק כחבר בכיתת הכוננות בשבעה באוקטובר ושגופתו נחטפה לעזה, נפגש לשיחה עם צופית ליבמן במסגרת הפודקאסט לב שבוי.

אודי וטל הם בני דודים, שניהם בני אותו גיל והבכורים במשפחותיהם – דבר משמעותי שחיבר ביניהם כבר בתור ילדים, מספר אודי. הוא עצמו גדל בהוד השרון ומספר על הביקורים הרבים שלו יחד עם משפחתו בקיבוץ אצל טל ומשפחתו צבעו את ילדותו.

שני הסבים וסבתות של טל ואודי הם ממייסדי קיבוץ ניר יצחק והמשפחה כולה התחנכה על הסיפורים החלוציים שלהם. אחרי שהקיבוץ התייצב הסבים וסבתות הביאו את הוריהם ניצולי השואה לחיות בקיבוץ גם הם. אודי מספר על תמונה משותפת שלו ושל טל כפעוטות מוחזקים בשני ידיו של סבא רבה שלהם עומד בגאווה. "זאת השואה והתקומה, על זה גדלנו ועל זה גדלה משפחתו של טל שהחליטו כולה להישאר בקיבוץ ולהמשיך בחיי חלוציות ואידיאולוגיה," אומר אודי, "טל היה מהנדס מוכשר, ואהוב, וגם הוא החליט להישאר בקיבוץ ולהקים שם את ביתו מתוך אותם אמונות וערכים".

"כל הדודים שלנו הפכו להיות חלק מאוד אינטגראלי בקיבוץ," אומר אודי, "יש לנו דוד שהיה חי ליטרלי לפי האמרה 'עד התלם האחרון', חקלאי שחרש עד הגדר, עד התלם האחרון. מתוך ציונות מאוד גדולה. חוויית הקהילה בקיבוץ הייתה מאוד משמעותית. טל היה נפגש עם אחותו ועם בני כל יום, ארוחות שישי ביחד כל שבוע, וטל, בתור אח בכור וגם בגלל האופי המיוחד שלו, היה מאוד משמעותי בחיבור המשפחתי הזה", מספר אודי.

גורן סיפר על מסלול חייו של טל והתפתחותו. "טל היה מהנדס, אוהב לפתור בעיות ואוהב לעזור, אלו דברים במאוד אפיינו אותו. הוא היה ההנדימן של כולם, מישהו שהיו פונים אליו כל הזמן לעזרה, מהמשפחה ומהקהילה, לתקן, לתכנן, לחשוב ולהרכיב. טל היה נחבא אל הכלים, לא הבן אדם הראשון ששמעת כשנכנסת לחדר, אבל הוא היה האדם הראשון שפנו אליו לכל דבר שצריך בו עזרה ותמיד היה נעתר".

את אשתו טל הכיר בקיבוץ, הם בני אותה קבוצה ומכירים מגיל צעיר. לזוג היו שלושה ילדים וכשטל נהרג אלה אשתו הייתה בחודש השני להריונה. מאז נולד ילדם רביעי. "הוא עשה שירות קרבי משמעותי ואז מילואים המון שנים ואז גם חבר בכיתת הכוננות בקיבוץ," מספר אודי, "הכול מתוך תחושת שליחות וציונות אמיתית".

אודי מספר על שאירע בניר יצחק בבוקר המתקפה בשבעה באוקטובר. "טל יצא מוקדם בבוקר כשהוא מבין היטב שיש מחבלים בשער הקיבוץ, ואלה באותו זמן נכנסה לממד עם שתי סכיני מטבח ושלושה ילדים. את כל הריהוט הכבד שהצליחה, שמה מול הדלת. טל וכיתת הכוננות ניהלו בקיבוץ קרב עיקש, מעטים מול רבים, ובסביבות 8:30 בבוקר טל, נודע לנו אחרי כחודשיים, נהרג. בהתחלה אוכן הטלפון הנייד שלו בעזה ואחרי כחודש הוא הפסיק להיות מוגדר נעדר והוגדר חטוף. אחרי עוד כחודש קיבלנו הודעה על כך שנקבע שהוא נהרג באותו יום ושגופתו נחטפה לעזה".

אודי מדבר על החשיבות הגדולה שהוא רואה בשיח בין כלל האוכלוסייה הישראלית מתוך הקשבה אמיתית וכבוד ופועל בכל כוחו להביא לשחרורו של בן דודו.

Music by JkStudios from Pixabay

 

אודי גורן &ndash; בן דודו של טל חיימי, שנהרג תוך כדי הגנה על הקיבוץ ניר יצחק כחבר בכיתת הכוננות בשבעה באוקטובר ושגופתו נחטפה לעזה, נפגש לשיחה עם צופית ליבמן במסגרת הפודקאסט לב שבוי.
אודי וטל הם בני דודים, שניהם בני אותו גיל והבכורים במשפחותיהם &ndash; דבר משמעותי שחיבר ביניהם כבר בתור ילדים, מספר אודי. הוא עצמו גדל בהוד השרון ומספר על הביקורים הרבים שלו יחד עם משפחתו בקיבוץ אצל טל ומשפחתו צבעו את ילדותו.
שני הסבים וסבתות של טל ואודי הם ממייסדי קיבוץ ניר יצחק והמשפחה כולה התחנכה על הסיפורים החלוציים שלהם. אחרי שהקיבוץ התייצב הסבים וסבתות הביאו את הוריהם ניצולי השואה לחיות בקיבוץ גם הם. אודי מספר על תמונה משותפת שלו ושל טל כפעוטות מוחזקים בשני ידיו של סבא רבה שלהם עומד בגאווה. "זאת השואה והתקומה, על זה גדלנו ועל זה גדלה משפחתו של טל שהחליטו כולה להישאר בקיבוץ ולהמשיך בחיי חלוציות ואידיאולוגיה," אומר אודי, "טל היה מהנדס מוכשר, ואהוב, וגם הוא החליט להישאר בקיבוץ ולהקים שם את ביתו מתוך אותם אמונות וערכים".
"כל הדודים שלנו הפכו להיות חלק מאוד אינטגראלי בקיבוץ," אומר אודי, "יש לנו דוד שהיה חי ליטרלי לפי האמרה 'עד התלם האחרון', חקלאי שחרש עד הגדר, עד התלם האחרון. מתוך ציונות מאוד גדולה. חוויית הקהילה בקיבוץ הייתה מאוד משמעותית. טל היה נפגש עם אחותו ועם בני כל יום, ארוחות שישי ביחד כל שבוע, וטל, בתור אח בכור וגם בגלל האופי המיוחד שלו, היה מאוד משמעותי בחיבור המשפחתי הזה", מספר אודי.
גורן סיפר על מסלול חייו של טל והתפתחותו. "טל היה מהנדס, אוהב לפתור בעיות ואוהב לעזור, אלו דברים במאוד אפיינו אותו. הוא היה ההנדימן של כולם, מישהו שהיו פונים אליו כל הזמן לעזרה, מהמשפחה ומהקהילה, לתקן, לתכנן, לחשוב ולהרכיב. טל היה נחבא אל הכלים, לא הבן אדם הראשון ששמעת כשנכנסת לחדר, אבל הוא היה האדם הראשון שפנו אליו לכל דבר שצריך בו עזרה ותמיד היה נעתר".
את אשתו טל הכיר בקיבוץ, הם בני אותה קבוצה ומכירים מגיל צעיר. לזוג היו שלושה ילדים וכשטל נהרג אלה אשתו הייתה בחודש השני להריונה. מאז נולד ילדם רביעי. "הוא עשה שירות קרבי משמעותי ואז מילואים המון שנים ואז גם חבר בכיתת הכוננות בקיבוץ," מספר אודי, "הכול מתוך תחושת שליחות וציונות אמיתית".
אודי מספר על שאירע בניר יצחק בבוקר המתקפה בשבעה באוקטובר. "טל יצא מוקדם בבוקר כשהוא מבין היטב שיש מחבלים בשער הקיבוץ, ואלה באותו זמן נכנסה לממד עם שתי סכיני מטבח ושלושה ילדים. את כל הריהוט הכבד שהצליחה, שמה מול הדלת. טל וכיתת הכוננות ניהלו בקיבוץ קרב עיקש, מעטים מול רבים, ובסביבות 8:30 בבוקר טל, נודע לנו אחרי כחודשיים, נהרג. בהתחלה אוכן הטלפון הנייד שלו בעזה ואחרי כחודש הוא הפסיק להיות מוגדר נעדר והוגדר חטוף. אחרי עוד כחודש קיבלנו הודעה על כך שנקבע שהוא נהרג באותו יום ושגופתו נחטפה לעזה".
אודי מדבר על החשיבות הגדולה שהוא רואה בשיח בין כלל האוכלוסייה הישראלית מתוך הקשבה אמיתית וכבוד ופועל בכל כוחו להביא לשחרורו של בן דודו.
Music by JkStudios from Pixabay
&nbsp;

לב שבוי - פרק 16: אודי גורן, בן דודו של טל חיימי 

בבוקר שמחת תורה תמיר נמרודי כתב לאמו שיורים טילים על המגורים שלהם, ובקרוב כנראה ישחררו אותו הביתה. דקות אחר כך תועדו תמיר ושני חיילים נוספים נחטפים מהמיגונית בבסיס. בשיחה עם צופית ליבמן, מספרת האם חירות על ילד רגיש שאהב כנות ופרח בצבא, ועל המפגשים עם משפחות פצועים שנותנים כוח.

Music by JkStudios from Pixabay

בבוקר שמחת תורה תמיר נמרודי כתב לאמו שיורים טילים על המגורים שלהם, ובקרוב כנראה ישחררו אותו הביתה. דקות אחר כך תועדו תמיר ושני חיילים נוספים נחטפים מהמיגונית בבסיס. בשיחה עם צופית ליבמן, מספרת האם חירות על ילד רגיש שאהב כנות ופרח בצבא, ועל המפגשים עם משפחות פצועים שנותנים כוח.
Music by JkStudios from Pixabay

כתום לא דוהה | פרק 1 - האם תם עידן הציונות הדתית?

In 1 playlist(s)

יהדות וישראליות

Recent clips