אבינועם הרש   אצל אילת כהנא ב"כאן מורשת" מספר על הניסוי המפורסם של הכנר ג׳ושוע בל, ומחבר ממנו שיעור עמוק על מבט פנימי, משמעות וחינוך – ועל כך שהקב״ה אוהב דווקא את המחדשים, הנופלים, והנאבקים.

בשנת 2007, אדם לבוש בפשטות, חובש כובע ובידו כינור, עמד בתחנת הרכבת התחתית בוושינגטון והחל לנגן במשך 45 דקות. מעל אלף אנשים חלפו על פניו, כמעט אף אחד לא עצר. רק מעטים הטילו כמה מטבעות לתוך קופסת הכינור ההפוכה.
אותו אדם היה ג׳ושוע בל — אחד הכנרים הגדולים בעולם, שניגן באותו בוקר על כינור בשווי ארבעה מיליון דולר. כמה שעות אחר כך, באולם הקונצרטים המפואר, שילמו אנשים מאות דולרים לשמוע את אותה מוזיקה בדיוק.

“העיתונאי שערך את הניסוי הזה,” מספר אבינועם הרש, “רצה לבדוק אם אנחנו, בני האדם, מסוגלים לזהות יופי כשהוא לא ארוז בטוקסידו, בלי תאורה מושלמת ובלי אולם נוצץ. האם אנחנו מסוגלים להקשיב באמת?”

הרש קושר את הסיפור הזה לתחושת ההתחדשות של אחרי חג הסוכות:
“חשבתי על זה באושפיזין, איך אנחנו יכולים להתחיל את השנה עם הידיעה שגם המעשים הקטנים שלנו – להימנע מלשון הרע, לוותר, להתגבר – יוצרים אפקט פרפר אמיתי. אולי זה נותן כוח למישהו אחר, אולי אפילו לחטופים במנהרות. גם אם איננו רואים, יש משמעות לכל מעשה.”

מכאן הוא עובר למסרים החינוכיים העמוקים של פרשת בראשית.
הרש מצטט את הרב שניאור אשכנזי:
“הקדוש ברוך הוא בעצם מחדש. הוא יצר יש מאין. ולכן גם האדם, גם הנער שקשה לו, שגם הוא נאבק, גם הוא בבחינת ‘מחדש’. דווקא הנערים שנאבקים, שנופלים, שחוזרים – הם הדומים לקב״ה. כי גם הם יוצרים מחדש.”

הרש מדגיש שהמבט החינוכי הנכון צריך להכיל גם את מי שנאבק, את מי שנופל, ולא רק את “הצדיקים הקלים”.
“כשנער או נערה בוחרים להילחם, להתאמץ, להרים את עצמם – הקב״ה שמח בהם. זה בדיוק החידוש של ‘המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית’.”

הוא מסיים בציטוט מהרבי מקוצק:

“שבע יפול צדיק וקם – לא למרות שנפל הוא קם, אלא בגלל שנפל הוא קם.”

“כל נפילה היא בעצם התחלה של עלייה,” מסכם הרש. “כמו קשת שמותחים אחורה כדי לשגר קדימה. הלוואי שנדע להעביר את המסר הזה לילדים שלנו, לתלמידים שלנו – וגם כשנעמוד מול המראה, לעצמנו.”

עורך : איתי סופרין 

מפיקה : אירה וקסלר