הרב ד"ר יוסף פריאל מסביר כיצד פיוטו של רבי יהודה הלוי, שנכתב בספרד של המאה ה־11, הפך לשיר מרכזי בשביעי של פסח, בשבת שירה ובבריתות – ומדוע הוא רלוונטי במיוחד גם בימים אלה

בשבת הקרובה תיקרא שירת הים, המזוהה עם שביעי של פסח – יום שבו מציינים את קריעת ים סוף ואת שירת הגאולה הראשונה של עם ישראל. לצד הקריאה המקראית, בולט פיוט קדום אחד שמלווה את היום הזה זה מאות שנים: „יום ליבשה“, שחיבר רבי יהודה הלוי במאה ה־11 בספרד.

הרב ד"ר יוסף פריאל, מרצה לתנ"ך ולזמר עברי באוניברסיטת בר-אילן, מסביר, בפינת שיר בפרשה אצל עמירם כהן בכאן מורשת, כי הפיוט משלב רבדים רבים מהמקרא: שירת הים, שיר השירים, שירת האזינו ומדרשי חז"ל – לצד מוטיבים מובהקים של ברית מילה ומצוות הציצית. שילוב זה הוא שהפך את הפיוט לחלק ממנהגי שביעי של פסח, שבת שירה ואף מטקסי ברית מילה בבתי הכנסת.

לדבריו, „יום ליבשה“ משתייך לסוגת פיוטי הגאולה – פיוטים המשלבים שבח לה' על ניסי העבר עם תפילה ותחינה לגאולת העתיד. הביטוי „תלקט נפזרים כמלקט שיבולים“ משקף את הכמיהה לקיבוץ גלויות ולתיקון השבר ההיסטורי של פיזור עם ישראל.

לפיוט נכתבו לחנים רבים בעדות השונות, ובשנים האחרונות בולט במיוחד הלחן הברסלבי המיוחס לרבי מאיר בלכר. את הלחן הפך למוכר בציבור הרחב הזמר והיוצר יוסף (גלעד) קרדונר, מהדמויות המרכזיות בזמר הברסלבי בדורנו.

„זה פיוט שמביט לאחור על נסי העבר – אבל מכוון כולו קדימה“, מסכם פריאל, „אל הגאולה, אל השיבה, ואל השירה שעדיין לא נגמרה“.

עורך: איתי סופרין 

מפיקה: אירה וקסלר