פינתו של המחנך אבינועם הרש אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת

עורך איתי סופרין

מפיק רביד ליפקין

פינתו של המחנך אבינועם הרש אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת
עורך איתי סופרין
מפיק רביד ליפקין

כאן מורשת

טור חינוך  -אבינועם הרש

עם שלומית גולדין הלוי ויונתן דובוב

אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת

עורך איתי סופרין

מפיק רביד ליפקין

עם שלומית גולדין הלוי ויונתן דובוב
אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת
עורך איתי סופרין
מפיק רביד ליפקין

הפרלמנט 

יו״ר ועד מושב נטועה מתאר מציאות בלתי נסבלת של אזעקות, רחפנים ופחד יומיומי: “כל חצי שעה אזעקה, הילדים חיים בתרגולת כמו בצבא”

“זו זוועה, פשוט זוועה” — כך תיאר יואב כהן, יו״ר ועד המושב נטועה, את חיי התושבים ביישובי קו העימות הסמוכים לגבול לבנון.

בריאיון טעון  לבני טיטלבוים בכאן מורשת סיפר כהן כי המושב נמצא במרחק של כחצי קילומטר בלבד מהגבול. לדבריו, התושבים חיים תחת איום מתמשך של רחפנים ואזעקות, ללא תחושת ביטחון בסיסית וללא מענה מספק מצד המדינה.

“ראש הממשלה מדבר על העמידה האיתנה של תושבי הצפון”, אמר בכעס. “איזו עמידה איתנה? הילדים שלי בכיתה ב’ וד’. הם אמורים להחליף את הצבא? אני רוצה שהם ישרתו כלוחמים כשיגיע הזמן — לא בתור ילדים”.

כהן תיאר מציאות של שגרה בלתי אפשרית: “אתמול היו אצלנו שש אזעקות. כל חצי שעה אזעקה, רחפנים כל רגע. איזה מין חיים אלה? פעם יש לימודים, פעם אין לימודים, פעם אומרים מסוכן ופעם לא”.

לדבריו, האיום המרכזי כיום הוא הרחפנים, שלעתים כלל אינם מזוהים בזמן אמת. “זה כלי קטן מאוד, קשה לזהות אותו. לפעמים יש התרעה ולפעמים לא. רק אחרי שהוא עובר אתה רואה את חוט הסיב האופטי ומבין כמה קרוב זה היה אליך”.

במהלך הריאיון מתח כהן ביקורת חריפה על היעדר פתרונות לתושבי היישובים הצמודים לגדר. “ישבנו עם נציגים ממשרד הביטחון ומהצבא — ואין לאף אחד תשובות. ביקשנו אפילו רובי ציד כדי שנוכל להתמודד עם רחפנים. אין שום מענה”.

מעבר לאיום הביטחוני, התריע כהן גם על המשבר הכלכלי שפוגע באזור. לדבריו, החקלאות והתיירות קרסו, ואנשים חוששים להגיע ליישובים הסמוכים לגבול. “אם לא נמות מרחפנים — נמות מרעב”, אמר. “אין עדיין החלטת ממשלה מסודרת על פיצויים”.

כהן, אב ל־11 ילדים, סיפר גם על ההתמודדות המשפחתית. “רק בלילה אני יודע איפה כולם. ביום הילדים מסתובבים, ואתה כל הזמן חושב אם הם קרובים למיגונית. כל אזעקה כזאת היא התמוטטות עצבים — בעיקר של אשתי”.

לדבריו, ילדיו כבר חיים בתוך “תרגולת מלחמה”. “אני מסביר לתאומות שלי לא לפחד, אבל לדעת תמיד איפה המרחב המוגן הקרוב. זה כבר נהיה כמו תרגיל טירונים. הילדים שלי מתורגלים”.

בסיום קרא כהן למדינה לפנות לפחות את הילדים מהיישובים הצמודים לגדר עד למציאת פתרון. “אנחנו לא הרבה יישובים, אפשר לספור אותנו על שתי ידיים. קחו את הילדים שלנו למקומות בטוחים. אל תחכו לאסון”.

עורך איתי סופרין

מפיק רביד ליפקין

יו״ר ועד מושב נטועה מתאר מציאות בלתי נסבלת של אזעקות, רחפנים ופחד יומיומי: &ldquo;כל חצי שעה אזעקה, הילדים חיים בתרגולת כמו בצבא&rdquo;
&ldquo;זו זוועה, פשוט זוועה&rdquo; &mdash; כך תיאר יואב כהן, יו״ר ועד המושב נטועה, את חיי התושבים ביישובי קו העימות הסמוכים לגבול לבנון.
בריאיון טעון&nbsp; לבני טיטלבוים בכאן מורשת סיפר כהן כי המושב נמצא במרחק של כחצי קילומטר בלבד מהגבול. לדבריו, התושבים חיים תחת איום מתמשך של רחפנים ואזעקות, ללא תחושת ביטחון בסיסית וללא מענה מספק מצד המדינה.
&ldquo;ראש הממשלה מדבר על העמידה האיתנה של תושבי הצפון&rdquo;, אמר בכעס. &ldquo;איזו עמידה איתנה? הילדים שלי בכיתה ב&rsquo; וד&rsquo;. הם אמורים להחליף את הצבא? אני רוצה שהם ישרתו כלוחמים כשיגיע הזמן &mdash; לא בתור ילדים&rdquo;.
כהן תיאר מציאות של שגרה בלתי אפשרית: &ldquo;אתמול היו אצלנו שש אזעקות. כל חצי שעה אזעקה, רחפנים כל רגע. איזה מין חיים אלה? פעם יש לימודים, פעם אין לימודים, פעם אומרים מסוכן ופעם לא&rdquo;.
לדבריו, האיום המרכזי כיום הוא הרחפנים, שלעתים כלל אינם מזוהים בזמן אמת. &ldquo;זה כלי קטן מאוד, קשה לזהות אותו. לפעמים יש התרעה ולפעמים לא. רק אחרי שהוא עובר אתה רואה את חוט הסיב האופטי ומבין כמה קרוב זה היה אליך&rdquo;.
במהלך הריאיון מתח כהן ביקורת חריפה על היעדר פתרונות לתושבי היישובים הצמודים לגדר. &ldquo;ישבנו עם נציגים ממשרד הביטחון ומהצבא &mdash; ואין לאף אחד תשובות. ביקשנו אפילו רובי ציד כדי שנוכל להתמודד עם רחפנים. אין שום מענה&rdquo;.
מעבר לאיום הביטחוני, התריע כהן גם על המשבר הכלכלי שפוגע באזור. לדבריו, החקלאות והתיירות קרסו, ואנשים חוששים להגיע ליישובים הסמוכים לגבול. &ldquo;אם לא נמות מרחפנים &mdash; נמות מרעב&rdquo;, אמר. &ldquo;אין עדיין החלטת ממשלה מסודרת על פיצויים&rdquo;.
כהן, אב ל־11 ילדים, סיפר גם על ההתמודדות המשפחתית. &ldquo;רק בלילה אני יודע איפה כולם. ביום הילדים מסתובבים, ואתה כל הזמן חושב אם הם קרובים למיגונית. כל אזעקה כזאת היא התמוטטות עצבים &mdash; בעיקר של אשתי&rdquo;.
לדבריו, ילדיו כבר חיים בתוך &ldquo;תרגולת מלחמה&rdquo;. &ldquo;אני מסביר לתאומות שלי לא לפחד, אבל לדעת תמיד איפה המרחב המוגן הקרוב. זה כבר נהיה כמו תרגיל טירונים. הילדים שלי מתורגלים&rdquo;.
בסיום קרא כהן למדינה לפנות לפחות את הילדים מהיישובים הצמודים לגדר עד למציאת פתרון. &ldquo;אנחנו לא הרבה יישובים, אפשר לספור אותנו על שתי ידיים. קחו את הילדים שלנו למקומות בטוחים. אל תחכו לאסון&rdquo;.
עורך איתי סופרין
מפיק רביד ליפקין

הילדים שלנו לא אמורים להחליף את הצבא”: זעקת תושבי קו העימות בצפון "

 הרגע המטלטל של הריסת הבית בבארי רחל פריקר, גבאית בית הכנסת בקיבוץ, עמדה מול ביתה שנהרס לאחר מתקפת 7 באוקטובר: “סגרתי מעגל. אני מחכה כבר לקולות של בניית הבית החדש”

ברגע טעון ומלא כאב, עמדה אתמול רחל פריקר מול ביתה ההרוס בקיבוץ בארי וצפתה בשופל הורס את הקירות שבתוכם הסתתרה עם משפחתה במהלך מתקפת הטרור ב־7 באוקטובר.

“זה היה מיליון רגשות מעורבבים”, סיפרה פריקר, גבאית בית הכנסת בקיבוץ. לבני טיטלבוים בכאן מורשת  “כשעמדנו מחוץ לבית וראינו את השופל נוגס בקירות, ראינו איך הבית קורס מול העיניים — ואיתו כל הזיכרונות, גם הכאב וגם השמחות שהיו שם”.

לדבריה, במשך שנתיים וחצי חששה מהרגע שבו יוחלט להרוס את הבית והשכונה כולה. “לא ידעתי איך ארגיש כשהיום הזה יגיע”, אמרה.

לפני ההריסה קיימו בני המשפחה טקס פרידה בתוך הבית. לטקס הגיע גם דניאל לוריא, המפקד שחילץ אותם מתוך הממ״ד במהלך המתקפה, וכן טל אורות, בתו של אלחנן קלמנזון, שנהרג במהלך פעולות החילוץ בקיבוץ.

“סיפרנו על רגעי החילוץ, על 12 וחצי השעות שבהן המחבלים היו בתוך הבית, ועל הרגע שבו הוציאו אותנו דרך חלון הממ״ד”, שחזרה פריקר. “אמרנו ברכת הגומל, שרנו מזמורי הודיה והרמנו כוסית גם על הבית שהיה — וגם על הבית החדש שעוד ייבנה”.

לצד הכאב, היא מתארת גם תחושת סגירת מעגל. “תמיד הגעתי לבארי בתקווה שאוכל עוד להיזכר במקום הזה. אבל פתאום הרגשתי שלווה. כאילו אני מסיימת פרק ומתחילה חדש”.

פריקר סיפרה גם על רגע סמלי ומרגש במיוחד: רב שביקש לקחת אפר מתוך הבית לקראת חתונת בנו מצא במקום שועל. “זה מיד הזכיר לי את הסיפור של רבי עקיבא אחרי חורבן הבית”, אמרה. “ויומיים אחר כך ראיתי על קיר הבית קן של ציפורים עם גוזלים. הרגשתי שזה סימן — שגם מהמקום האפל הזה יצמחו שוב חיים”.

לדבריה, בית הכנסת בקיבוץ ממשיך לפעול גם כיום, בעיקר עבור חיילים ותושבים המגיעים למקום, ובמקביל מתוכנן להיבנות בית כנסת חדש ומונגש.

בסיום הריאיון הזכירה פריקר משפט שאמר לה אלחנן קלמנזון ז״ל בזמן החילוץ: “אל תדאגי, עוד הילדים שלך יתרוצצו בשבילי הקיבוץ”.

“והנה”, אמרה בהתרגשות, “אני מאמינה שזה עוד יקרה”.

עורך איתי סופרין

מפיק רביד ליפקין

&nbsp;הרגע המטלטל של הריסת הבית בבארי רחל פריקר, גבאית בית הכנסת בקיבוץ, עמדה מול ביתה שנהרס לאחר מתקפת 7 באוקטובר: &ldquo;סגרתי מעגל. אני מחכה כבר לקולות של בניית הבית החדש&rdquo;
ברגע טעון ומלא כאב, עמדה אתמול רחל פריקר מול ביתה ההרוס בקיבוץ בארי וצפתה בשופל הורס את הקירות שבתוכם הסתתרה עם משפחתה במהלך מתקפת הטרור ב־7 באוקטובר.
&ldquo;זה היה מיליון רגשות מעורבבים&rdquo;, סיפרה פריקר, גבאית בית הכנסת בקיבוץ. לבני טיטלבוים בכאן מורשת&nbsp; &ldquo;כשעמדנו מחוץ לבית וראינו את השופל נוגס בקירות, ראינו איך הבית קורס מול העיניים &mdash; ואיתו כל הזיכרונות, גם הכאב וגם השמחות שהיו שם&rdquo;.
לדבריה, במשך שנתיים וחצי חששה מהרגע שבו יוחלט להרוס את הבית והשכונה כולה. &ldquo;לא ידעתי איך ארגיש כשהיום הזה יגיע&rdquo;, אמרה.
לפני ההריסה קיימו בני המשפחה טקס פרידה בתוך הבית. לטקס הגיע גם דניאל לוריא, המפקד שחילץ אותם מתוך הממ״ד במהלך המתקפה, וכן טל אורות, בתו של אלחנן קלמנזון, שנהרג במהלך פעולות החילוץ בקיבוץ.
&ldquo;סיפרנו על רגעי החילוץ, על 12 וחצי השעות שבהן המחבלים היו בתוך הבית, ועל הרגע שבו הוציאו אותנו דרך חלון הממ״ד&rdquo;, שחזרה פריקר. &ldquo;אמרנו ברכת הגומל, שרנו מזמורי הודיה והרמנו כוסית גם על הבית שהיה &mdash; וגם על הבית החדש שעוד ייבנה&rdquo;.
לצד הכאב, היא מתארת גם תחושת סגירת מעגל. &ldquo;תמיד הגעתי לבארי בתקווה שאוכל עוד להיזכר במקום הזה. אבל פתאום הרגשתי שלווה. כאילו אני מסיימת פרק ומתחילה חדש&rdquo;.
פריקר סיפרה גם על רגע סמלי ומרגש במיוחד: רב שביקש לקחת אפר מתוך הבית לקראת חתונת בנו מצא במקום שועל. &ldquo;זה מיד הזכיר לי את הסיפור של רבי עקיבא אחרי חורבן הבית&rdquo;, אמרה. &ldquo;ויומיים אחר כך ראיתי על קיר הבית קן של ציפורים עם גוזלים. הרגשתי שזה סימן &mdash; שגם מהמקום האפל הזה יצמחו שוב חיים&rdquo;.
לדבריה, בית הכנסת בקיבוץ ממשיך לפעול גם כיום, בעיקר עבור חיילים ותושבים המגיעים למקום, ובמקביל מתוכנן להיבנות בית כנסת חדש ומונגש.
בסיום הריאיון הזכירה פריקר משפט שאמר לה אלחנן קלמנזון ז״ל בזמן החילוץ: &ldquo;אל תדאגי, עוד הילדים שלך יתרוצצו בשבילי הקיבוץ&rdquo;.
&ldquo;והנה&rdquo;, אמרה בהתרגשות, &ldquo;אני מאמינה שזה עוד יקרה&rdquo;.
עורך איתי סופרין
מפיק רביד ליפקין

טור חינוך -אבינועם הרש

כאן מורשת

Social links

Recent clips