הרגע המטלטל של הריסת הבית בבארי רחל פריקר, גבאית בית הכנסת בקיבוץ, עמדה מול ביתה שנהרס לאחר מתקפת 7 באוקטובר: “סגרתי מעגל. אני מחכה כבר לקולות של בניית הבית החדש”

ברגע טעון ומלא כאב, עמדה אתמול רחל פריקר מול ביתה ההרוס בקיבוץ בארי וצפתה בשופל הורס את הקירות שבתוכם הסתתרה עם משפחתה במהלך מתקפת הטרור ב־7 באוקטובר.

“זה היה מיליון רגשות מעורבבים”, סיפרה פריקר, גבאית בית הכנסת בקיבוץ. לבני טיטלבוים בכאן מורשת  “כשעמדנו מחוץ לבית וראינו את השופל נוגס בקירות, ראינו איך הבית קורס מול העיניים — ואיתו כל הזיכרונות, גם הכאב וגם השמחות שהיו שם”.

לדבריה, במשך שנתיים וחצי חששה מהרגע שבו יוחלט להרוס את הבית והשכונה כולה. “לא ידעתי איך ארגיש כשהיום הזה יגיע”, אמרה.

לפני ההריסה קיימו בני המשפחה טקס פרידה בתוך הבית. לטקס הגיע גם דניאל לוריא, המפקד שחילץ אותם מתוך הממ״ד במהלך המתקפה, וכן טל אורות, בתו של אלחנן קלמנזון, שנהרג במהלך פעולות החילוץ בקיבוץ.

“סיפרנו על רגעי החילוץ, על 12 וחצי השעות שבהן המחבלים היו בתוך הבית, ועל הרגע שבו הוציאו אותנו דרך חלון הממ״ד”, שחזרה פריקר. “אמרנו ברכת הגומל, שרנו מזמורי הודיה והרמנו כוסית גם על הבית שהיה — וגם על הבית החדש שעוד ייבנה”.

לצד הכאב, היא מתארת גם תחושת סגירת מעגל. “תמיד הגעתי לבארי בתקווה שאוכל עוד להיזכר במקום הזה. אבל פתאום הרגשתי שלווה. כאילו אני מסיימת פרק ומתחילה חדש”.

פריקר סיפרה גם על רגע סמלי ומרגש במיוחד: רב שביקש לקחת אפר מתוך הבית לקראת חתונת בנו מצא במקום שועל. “זה מיד הזכיר לי את הסיפור של רבי עקיבא אחרי חורבן הבית”, אמרה. “ויומיים אחר כך ראיתי על קיר הבית קן של ציפורים עם גוזלים. הרגשתי שזה סימן — שגם מהמקום האפל הזה יצמחו שוב חיים”.

לדבריה, בית הכנסת בקיבוץ ממשיך לפעול גם כיום, בעיקר עבור חיילים ותושבים המגיעים למקום, ובמקביל מתוכנן להיבנות בית כנסת חדש ומונגש.

בסיום הריאיון הזכירה פריקר משפט שאמר לה אלחנן קלמנזון ז״ל בזמן החילוץ: “אל תדאגי, עוד הילדים שלך יתרוצצו בשבילי הקיבוץ”.

“והנה”, אמרה בהתרגשות, “אני מאמינה שזה עוד יקרה”.

עורך איתי סופרין

מפיק רביד ליפקין