כאן מורשתבפינת על סדר היום בכא ןמורשת שוחחו בני טיטלבוים הרב אורי סדן על סוגיית לשון הרע בבתי הדין ובבתי המשפט, ועל הגבול שבין חשיפת מידע לתועלת לבין פגיעה אסורה באדם.
לדברי הרב סדן, בעולם המשפט האזרחי קיים עקרון פומביות הדיון, ולכן מסמכים, כתבי טענות ופסקי דין עלולים להפוך לנחלת הכלל ולגרום נזק מתמשך לשמם הטוב של בעלי הדין — גם כאשר מדובר בדברים אמיתיים. הוא הדגיש כי בהלכה יש הבחנה בין "הוצאת שם רע", כלומר שקר, לבין "לשון הרע" — פרסום אמת הפוגעת באדם ומביכה אותו.
הרב סדן הזכיר את פרשת מרים הנביאה כדוגמה מרכזית לחומרת איסור לשון הרע, וציין כי התורה רואה בפגיעה בכבודו של אדם פגיעה קשה בחברה כולה. לדבריו, כוח הדיבור הוא מתנה רוחנית, ושימוש בו כדי להשפיל או להזיק לאחרים הוא עיוות של ייעודו.
בהמשך הסביר כי בבתי הדין ההלכתיים עקרון פומביות הדיון מוגבל מאוד. פסקי דין המתפרסמים נעשים ללא שמות ופרטים מזהים, כדי למנוע פגיעה בבעלי הדין. עם זאת, ההלכה מתירה לומר גם דברים קשים במסגרת בית הדין כאשר מדובר ב"לשון הרע לתועלת" — כלומר מידע שנועד לתקן עוול ולא לפגוע לשם פגיעה.
לדבריו, ההיתר הזה חל גם בעולם העיתונות: פרסום מידע על נבחרי ציבור מותר כאשר מטרתו לשרת את הציבור ולאפשר לו לקבל החלטות מושכלות. עם זאת, הוא הדגיש כי על עיתונאים לבחון תמיד האם הפרסום אכן נועד לתועלת ציבורית ולתיקון.
הרב סדן סיפר גם על מקרה שבו הגיע לבית הדין סכסוך שחשף לכאורה תשלום שוחד בתחום התכנון והבנייה. לדבריו, ברגע שהתברר כי מדובר בחשד פלילי, בית הדין סירב לדון בתיק, ובהמשך העביר את החומרים למשטרה בעקבות צו בית משפט.
בסיום השיחה התייחס הרב סדן גם למסירת מידע בשידוכים ובעסקים. לדבריו, כאשר מדובר במידע מהותי לצורך קבלת החלטה — בשידוך, בשותפות עסקית או בהשקעה — מותר ואף חובה לומר אמת מדויקת ומבוססת. עם זאת, הזהיר מפני ניצול ההיתר כדי "ללכלך", והדגיש כי מותר למסור רק מידע אמיתי, בדוק וממקור ראשון.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר
