כאן מורשת

מתכוננים לשבת - שמות

פעילות משטרתית כן – אבל לא כאירוע חד־פעמי

אלישיב רייכנר, ואיתמר גור בפינתם צפון דרום אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת. 

בנגב ובצפון מצטיירת בימים האחרונים תמונת מצב דומה: אלימות יומיומית, ירי, פחד ברחובות – ודרישה אחת ברורה מהמדינה: טיפול רציני, שיטתי וארוך טווח.

בנגב נמשך כבר יותר מחודש וחצי מבצע משטרתי מתגלגל, המכונה “סדר חדש”, ביישובים הבדואיים. נוכחות משטרתית מוגברת, מחסומים, הצבת בטונדות ופעולות אכיפה נרחבות הפכו לחלק מהשגרה. לצד הביקורת הציבורית והסערות סביב אירועים נקודתיים, מתברר כי בקרב התושבים עצמם – יהודים ובדואים – יש תמימות דעים: הפעילות מבורכת, אך אסור שתהיה זמנית.

אלישיב רייכנר, שעוקב מקרוב אחר המתרחש בנגב, מספר על שיחות עם תושבים בדואים המבקשים שינוי עמוק ומתמשך. “אנשים מוכנים לסבול מחסומים ופקקים אם זה באמת מביא שקט”, הוא אומר. “אבל אם אחרי שבועיים הכול נעלם והירי חוזר – התחושה היא שעשו סיבוב תקשורתי והלכו”.

לדבריו, גם הנהגות מקומיות מבקשות נוכחות יומיומית: לא רק מבצעי ענק, אלא גם משטרת תנועה, אכיפה שוטפת וטיפול בעבירות “קטנות” – כחלק מיצירת משילות אמיתית. “בסוף, מי שסובל יותר מכולם מהאלימות הם תושבי היישובים הבדואיים עצמם, שחיים בתוך הזירה”, הוא מדגיש.

תמונה דומה עולה גם מהצפון. איתמר גור, תושב הגולן, מתאר מציאות קשה בכפרים הערביים בגליל: “ירי כמעט יומיומי, אנשים מפחדים לצאת בלילה מהבתים. זו אווירה של הפקרות, וזה כבר מזמן לא עניין פנימי – זה זולג החוצה ופוגע בכולנו”.

עם זאת, בצפון נרשמים גם סימני התאוששות. ועידת תיירות אזורית שנערכה השבוע בגליל המזרחי מסמלת ניסיון לחזור לשגרה ולחיים, עם היערכות לקראת הקיץ ופתיחת אתרים ופעילויות חדשות לציבור הרחב.

המכנה המשותף בין הנגב לגולן ברור: הציבור לא מבקש הצהרות ולא מבצעי בזק – אלא מדיניות עקבית. נוכחות משטרתית מתמשכת, טיפול שורש בפשיעה ותחושת ביטחון שתישאר גם כשהכותרות יתחלפו.

עורך:איתי סופרין

מפיקות: עדי שטרנליכט והדס אלרוב

פעילות משטרתית כן &ndash; אבל לא כאירוע חד־פעמי
אלישיב רייכנר, ואיתמר גור בפינתם צפון דרום אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת.&nbsp;
בנגב ובצפון מצטיירת בימים האחרונים תמונת מצב דומה: אלימות יומיומית, ירי, פחד ברחובות &ndash; ודרישה אחת ברורה מהמדינה: טיפול רציני, שיטתי וארוך טווח.
בנגב נמשך כבר יותר מחודש וחצי מבצע משטרתי מתגלגל, המכונה &ldquo;סדר חדש&rdquo;, ביישובים הבדואיים. נוכחות משטרתית מוגברת, מחסומים, הצבת בטונדות ופעולות אכיפה נרחבות הפכו לחלק מהשגרה. לצד הביקורת הציבורית והסערות סביב אירועים נקודתיים, מתברר כי בקרב התושבים עצמם &ndash; יהודים ובדואים &ndash; יש תמימות דעים: הפעילות מבורכת, אך אסור שתהיה זמנית.
אלישיב רייכנר, שעוקב מקרוב אחר המתרחש בנגב, מספר על שיחות עם תושבים בדואים המבקשים שינוי עמוק ומתמשך. &ldquo;אנשים מוכנים לסבול מחסומים ופקקים אם זה באמת מביא שקט&rdquo;, הוא אומר. &ldquo;אבל אם אחרי שבועיים הכול נעלם והירי חוזר &ndash; התחושה היא שעשו סיבוב תקשורתי והלכו&rdquo;.
לדבריו, גם הנהגות מקומיות מבקשות נוכחות יומיומית: לא רק מבצעי ענק, אלא גם משטרת תנועה, אכיפה שוטפת וטיפול בעבירות &ldquo;קטנות&rdquo; &ndash; כחלק מיצירת משילות אמיתית. &ldquo;בסוף, מי שסובל יותר מכולם מהאלימות הם תושבי היישובים הבדואיים עצמם, שחיים בתוך הזירה&rdquo;, הוא מדגיש.
תמונה דומה עולה גם מהצפון. איתמר גור, תושב הגולן, מתאר מציאות קשה בכפרים הערביים בגליל: &ldquo;ירי כמעט יומיומי, אנשים מפחדים לצאת בלילה מהבתים. זו אווירה של הפקרות, וזה כבר מזמן לא עניין פנימי &ndash; זה זולג החוצה ופוגע בכולנו&rdquo;.
עם זאת, בצפון נרשמים גם סימני התאוששות. ועידת תיירות אזורית שנערכה השבוע בגליל המזרחי מסמלת ניסיון לחזור לשגרה ולחיים, עם היערכות לקראת הקיץ ופתיחת אתרים ופעילויות חדשות לציבור הרחב.
המכנה המשותף בין הנגב לגולן ברור: הציבור לא מבקש הצהרות ולא מבצעי בזק &ndash; אלא מדיניות עקבית. נוכחות משטרתית מתמשכת, טיפול שורש בפשיעה ותחושת ביטחון שתישאר גם כשהכותרות יתחלפו.
עורך:איתי סופרין
מפיקות: עדי שטרנליכט והדס אלרוב

צפון דרום-בין נגב לגולן: הדרישה המשותפת לסדר מתמשך

בטבריה, סמוך לקברו של הרמב״ם, פועל אדם אחד שמצליח להזכיר לכולנו שהרמב״ם איננו דמות היסטורית – אלא בן־שיח חי, רלוונטי ומעורר השראה גם כאלף שנה לאחר פטירתו.

מנדי גרוזמן שוחח עם הרב בכאן מורשת לקראת יום השנה לפטירת הרמב"ם.

הרב גלעד מסינג, ראש ישיבת אורט טבריה ומנהל ויוזם מרכז מורשת הרמב״ם, חי ונושם את דמותו של הנשר הגדול – לא רק ביום פטירתו, כ׳ בטבת, אלא בכל ימות השנה.

לדבריו, העלייה לרגל למרכז איננה פוסקת: חיילים, תלמידי בתי ספר ותיכונים, פנסיונרים וקבוצות מכל קצוות החברה הישראלית. “כולם רוצים ללמוד רמב״ם”, הוא אומר, “וזה לא במקרה”.

הרב מסינג מזכיר את דבריו הידועים של אחד העם, אשר גרינברג, שנשא נאום לציון 700 שנה לפטירת הרמב״ם. אחד העם טען אז שאין צורך ביום זיכרון מיוחד לרמב״ם – משום שהוא חי תמיד בתודעת העם. “כמעט שלא היה יהודי יודע ספר שעבר עליו יום בלי לפגוש את הרמב״ם”, אמר, בפסקי הלכה, במוסר, בבריאות, בפילוסופיה – ואפילו בתפילה, דרך שלושה עשר עיקרי האמונה.

לדברי הרב מסינג, זהו סוד הקסם של הרמב״ם: פורץ דרך בכל תחום שבו נגע. בפסיקה ההלכתית – יצירת אנציקלופדיה מסודרת לפי נושאים ב״משנה תורה״; בפילוסופיה – חידוש עצום ב״מורה נבוכים״; באמונה – סידור שיטתי של עיקרי האמונה; וברפואה – גישה אישית ומתקדמת הרואה באדם שלם ולא “מקרה רפואי”.

הרמב״ם, מדגיש הרב מסינג, לא הפריד בין קודש לחול. בעיניו, לימוד המדעים היה דרך לאהבת ה’, וההתבוננות בבריאה – חלק מעבודת השם. “הוא כתב על מדינה יהודית, על צבא, על הלכות מלחמה – מתוך אמונה עמוקה שעם ישראל ישוב לארצו. זו מחשבה נועזת ועתידית, הרבה לפני זמנה”.

מתוך תפיסה זו הוקם מרכז מורשת הרמב״ם, במבנה סמוך לקבר, שנרכש ושוקם לפני כעשרים שנה ביוזמת הרב חיים פוגל והרב ימין לוי. המרכז, הפועל כיום בשיתוף רשת אורט, מציע חוויה לימודית־אינטראקטיבית לכל גיל, ומנגיש את דמותו ותורתו של הרמב״ם בשפה עכשווית.

במרכז לא מסתפקים בסיורים: בשנים האחרונות פועלים להוצאת כתבים חדשים של הרמב״ם, בהם הגדה של פסח על פי הרמב״ם, ובקרוב – פירושו למגילת אסתר, שלא ראה אור זה מאות שנים.

“הרמב״ם לא רצה שיבואו לקברו”, אומר הרב מסינג, “הוא רצה שילמדו את ספריו. אבל אם כבר מגיעים – שיצאו עם תורה חיה, מחוברת לחיים”.

ואולי זהו סוד כוחו של הרמב״ם גם היום: לא זיכרון של עבר מפואר, אלא מצפן חי להווה ולעתיד.

עורך:איתי סופרין

מפיקות:עדי שטרנילכט והדס אלרוב

 

בטבריה, סמוך לקברו של הרמב״ם, פועל אדם אחד שמצליח להזכיר לכולנו שהרמב״ם איננו דמות היסטורית &ndash; אלא בן־שיח חי, רלוונטי ומעורר השראה גם כאלף שנה לאחר פטירתו.
מנדי גרוזמן שוחח עם הרב בכאן מורשת לקראת יום השנה לפטירת הרמב"ם.
הרב&nbsp;גלעד מסינג, ראש ישיבת אורט טבריה ומנהל ויוזם מרכז מורשת הרמב״ם, חי ונושם את דמותו של הנשר הגדול &ndash; לא רק ביום פטירתו, כ׳ בטבת, אלא בכל ימות השנה.
לדבריו, העלייה לרגל למרכז איננה פוסקת: חיילים, תלמידי בתי ספר ותיכונים, פנסיונרים וקבוצות מכל קצוות החברה הישראלית. &ldquo;כולם רוצים ללמוד רמב״ם&rdquo;, הוא אומר, &ldquo;וזה לא במקרה&rdquo;.
הרב מסינג מזכיר את דבריו הידועים של אחד העם, אשר גרינברג, שנשא נאום לציון 700 שנה לפטירת הרמב״ם. אחד העם טען אז שאין צורך ביום זיכרון מיוחד לרמב״ם &ndash; משום שהוא חי תמיד בתודעת העם. &ldquo;כמעט שלא היה יהודי יודע ספר שעבר עליו יום בלי לפגוש את הרמב״ם&rdquo;, אמר, בפסקי הלכה, במוסר, בבריאות, בפילוסופיה &ndash; ואפילו בתפילה, דרך שלושה עשר עיקרי האמונה.
לדברי הרב מסינג, זהו סוד הקסם של הרמב״ם: פורץ דרך בכל תחום שבו נגע. בפסיקה ההלכתית &ndash; יצירת אנציקלופדיה מסודרת לפי נושאים ב״משנה תורה״; בפילוסופיה &ndash; חידוש עצום ב״מורה נבוכים״; באמונה &ndash; סידור שיטתי של עיקרי האמונה; וברפואה &ndash; גישה אישית ומתקדמת הרואה באדם שלם ולא &ldquo;מקרה רפואי&rdquo;.
הרמב״ם, מדגיש הרב מסינג, לא הפריד בין קודש לחול. בעיניו, לימוד המדעים היה דרך לאהבת ה&rsquo;, וההתבוננות בבריאה &ndash; חלק מעבודת השם. &ldquo;הוא כתב על מדינה יהודית, על צבא, על הלכות מלחמה &ndash; מתוך אמונה עמוקה שעם ישראל ישוב לארצו. זו מחשבה נועזת ועתידית, הרבה לפני זמנה&rdquo;.
מתוך תפיסה זו הוקם מרכז מורשת הרמב״ם, במבנה סמוך לקבר, שנרכש ושוקם לפני כעשרים שנה ביוזמת הרב חיים פוגל והרב ימין לוי. המרכז, הפועל כיום בשיתוף רשת אורט, מציע חוויה לימודית־אינטראקטיבית לכל גיל, ומנגיש את דמותו ותורתו של הרמב״ם בשפה עכשווית.
במרכז לא מסתפקים בסיורים: בשנים האחרונות פועלים להוצאת כתבים חדשים של הרמב״ם, בהם הגדה של פסח על פי הרמב״ם, ובקרוב &ndash; פירושו למגילת אסתר, שלא ראה אור זה מאות שנים.
&ldquo;הרמב״ם לא רצה שיבואו לקברו&rdquo;, אומר הרב מסינג, &ldquo;הוא רצה שילמדו את ספריו. אבל אם כבר מגיעים &ndash; שיצאו עם תורה חיה, מחוברת לחיים&rdquo;.
ואולי זהו סוד כוחו של הרמב״ם גם היום: לא זיכרון של עבר מפואר, אלא מצפן חי להווה ולעתיד.
עורך:איתי סופרין
מפיקות:עדי שטרנילכט והדס אלרוב
&nbsp;

 הרב גלעד מסינג: האיש שחי עם הרמב״ם – כל השנה

מועצת גדולי התורה החסידית של אגודת ישראל התכנסה אתמול, אך מי שחיפש אמירה ברורה על אירועי האלימות הקשים מהימים האחרונים – התאכזב. למרות הציפייה הציבורית, לא נשמעה כל התייחסות פומבית לאירוע שבו הותקף נהג אוטובוס, אירוע שעורר סערה רחבה גם בתוך החברה החרדית.

יחיאל גלאי, עורך בחדר חרדים, מסביר  אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת כי מבחינת חברי המועצה לא הייתה כאן הימנעות מקרית אלא בחירה מודעת. לדבריו, ההפגנה שממנה התפתח האירוע יוחסה לפלג הירושלמי הקיצוני, בעוד שחברי מועצת גדולי התורה שהתכנסו אינם מזוהים עם אותו זרם ואף לא השתתפו באותה מחאה. “הם לא רואים עצמם אחראים לאירוע שהתרחש בשוליים, ולא במסגרת הפגנה רשמית”, הוא אומר.

עם זאת, הביקורת נשמעת גם מבפנים. יש הטוענים כי כאשר אדמו"רים יוצאים בחריפות נגד תופעות כמו חדירת הסמארטפונים לישיבות – גם ללא הנחיה ישירה לציבור – מצופה מהם לגלות אחריות דומה גם מול אלימות חמורה. השתיקה, לטענת המבקרים, נתפסת כהחמצה מנהיגותית.

במרכז הכינוס עצמו עמדה שאלת חוק הגיוס. גלאי מתאר מאבק פנימי בתוך אגודת ישראל ואף בתוך יהדות התורה כולה: מצד אחד מחנה המתנגדים נחרצות לכל חקיקה, ומנגד מחנה “הרע במיעוטו” – אלו שמוכנים להתקדם עם החוק מתוך הבנה שאין חלופה טובה יותר. לדבריו, הכינוס סימן ניצחון טקטי זמני למחנה האחרון.

גורם מפתח בהתפתחויות הוא חסידות בלז, שלפי הדיווחים נטתה לעמדת הפשרה והפכה לגורם מאזן. גם ויז’ניץ, שבעבר נחשבה מקורבת יותר לגור, נוטה כעת לאותו כיוון. גור עצמה, שבעבר נחשבה הכוח הדומיננטי באגודת ישראל, מוצאת את עצמה בעמדת מיעוט – בין היתר על רקע נתק עמוק בין הנהגתה לראש הממשלה נתניהו. “בגור פשוט לא מאמינים לו יותר”, אומר גלאי.

עם זאת, גם התומכים בחוק מבהירים: לא בטוח שהגרסה הנוכחית תעבור בקריאה שלישית ללא שינויים. הלחץ הציבורי מלמטה – בעיקר מצד צעירים חרדים – משפיע, והסיפור רחוק מסיום.

בסופו של דבר, מסכם גלאי, ייתכן שכל הדיון מתנהל סביב חוק שלא יעבור כלל. “זה חוק היסטורי, חריג, וכמעט כל מי שנגע בו מקלל את הרגע שהתחיל”, הוא אומר. בינתיים, במועצת גדולי התורה – הדיבור היה בעיקר במה שלא נאמר.

עורך: איתי סופרין

מפיקות: עדי שטרנליכט והדס אלרוב

צילום- פלאש 90, יונתן סינדל

מועצת גדולי התורה החסידית של אגודת ישראל התכנסה אתמול, אך מי שחיפש אמירה ברורה על אירועי האלימות הקשים מהימים האחרונים &ndash; התאכזב. למרות הציפייה הציבורית, לא נשמעה כל התייחסות פומבית לאירוע שבו הותקף נהג אוטובוס, אירוע שעורר סערה רחבה גם בתוך החברה החרדית.
יחיאל גלאי, עורך בחדר חרדים, מסביר&nbsp; אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת כי מבחינת חברי המועצה לא הייתה כאן הימנעות מקרית אלא בחירה מודעת. לדבריו, ההפגנה שממנה התפתח האירוע יוחסה לפלג הירושלמי הקיצוני, בעוד שחברי מועצת גדולי התורה שהתכנסו אינם מזוהים עם אותו זרם ואף לא השתתפו באותה מחאה. &ldquo;הם לא רואים עצמם אחראים לאירוע שהתרחש בשוליים, ולא במסגרת הפגנה רשמית&rdquo;, הוא אומר.
עם זאת, הביקורת נשמעת גם מבפנים. יש הטוענים כי כאשר אדמו"רים יוצאים בחריפות נגד תופעות כמו חדירת הסמארטפונים לישיבות &ndash; גם ללא הנחיה ישירה לציבור &ndash; מצופה מהם לגלות אחריות דומה גם מול אלימות חמורה. השתיקה, לטענת המבקרים, נתפסת כהחמצה מנהיגותית.
במרכז הכינוס עצמו עמדה שאלת חוק הגיוס. גלאי מתאר מאבק פנימי בתוך אגודת ישראל ואף בתוך יהדות התורה כולה: מצד אחד מחנה המתנגדים נחרצות לכל חקיקה, ומנגד מחנה &ldquo;הרע במיעוטו&rdquo; &ndash; אלו שמוכנים להתקדם עם החוק מתוך הבנה שאין חלופה טובה יותר. לדבריו, הכינוס סימן ניצחון טקטי זמני למחנה האחרון.
גורם מפתח בהתפתחויות הוא חסידות בלז, שלפי הדיווחים נטתה לעמדת הפשרה והפכה לגורם מאזן. גם ויז&rsquo;ניץ, שבעבר נחשבה מקורבת יותר לגור, נוטה כעת לאותו כיוון. גור עצמה, שבעבר נחשבה הכוח הדומיננטי באגודת ישראל, מוצאת את עצמה בעמדת מיעוט &ndash; בין היתר על רקע נתק עמוק בין הנהגתה לראש הממשלה נתניהו. &ldquo;בגור פשוט לא מאמינים לו יותר&rdquo;, אומר גלאי.
עם זאת, גם התומכים בחוק מבהירים: לא בטוח שהגרסה הנוכחית תעבור בקריאה שלישית ללא שינויים. הלחץ הציבורי מלמטה &ndash; בעיקר מצד צעירים חרדים &ndash; משפיע, והסיפור רחוק מסיום.
בסופו של דבר, מסכם גלאי, ייתכן שכל הדיון מתנהל סביב חוק שלא יעבור כלל. &ldquo;זה חוק היסטורי, חריג, וכמעט כל מי שנגע בו מקלל את הרגע שהתחיל&rdquo;, הוא אומר. בינתיים, במועצת גדולי התורה &ndash; הדיבור היה בעיקר במה שלא נאמר.
עורך: איתי סופרין
מפיקות: עדי שטרנליכט והדס אלרוב
צילום- פלאש 90, יונתן סינדל

מתכוננים לשבת - שמות

כאן מורשת

.css-10t7zxc{display:block;-webkit-flex:none;-ms-flex:none;flex:none;height:0.7rem;}Recent clips

Recent clips