כאן מורשת

דר נחומי יפה

הפרשן יוני מצליח מנתח את תוצאות הבחירות ואת הירידה הדרמטית בכוחה של ש״ס: לדבריו, המפלגה איבדה את הציבור המסורתי משום שהתרחקה ממנו בסוגיית הגיוס והפכה למפלגה חרדית מובהקת. על יהדות התורה הוא אומר כי גם היא מאבדת מצביעים, ומעריך כי לא מן הנמנע שתצטרף לממשלה בראשות גדי איזנקוט.

הפרשן יוני מצליח התייחס בתוכניתו של בני טיטלבוים בכאן מורשת לתוצאות הבחירות ולשינויים שעוברים על המפלגות החרדיות. לדבריו, הירידה הדרמטית בכוחה של ש״ס, מכ-11 מנדטים לשישה, נובעת בין היתר משינוי בזהות המצביעים ומהתרחקות המפלגה מהציבור המסורתי.

"אני חושב שמה שקרה בעצם הוא שמפלגות המרכז, איזנקוט ובנט, הפכו להיות הליכוד של פעם, והליכוד הפך להיות ש״ס של פעם", הסביר מצליח. לדבריו, הליכוד הפכה למפלגה המזוהה יותר ויותר עם הזהות המזרחית של מצביעיה, בעוד שש״ס הפכה למפלגה חרדית מובהקת.

מצליח טען כי בשנים האחרונות ש״ס הפסיקה לדבר אל המצביע המסורתי. לדבריו, בעוד אריה דרעי מנסה לשמור על ממלכתיות ולמתן את המסרים, הרבנים המזוהים עם המפלגה משמיעים אמירות חריפות יותר בסוגיית הגיוס. "הם בעצם לקחו את כל המצביעים המסורתיים של פעם ואמרו להם: אתם לא איתנו, אתם לא שייכים לנו".

לדבריו, המגמה התעצמה לאחר שבעה באוקטובר, כאשר סוגיית הגיוס הפכה לנושא מרכזי בשיח הציבורי. הוא העריך כי המצביעים המסורתיים שעזבו את ש״ס פנו בעיקר לליכוד, בעוד שהמצביעים החרדים שעברו לבן גביר עשו זאת מסיבות אחרות, בעיקר בשל אכזבתם מהעמדות של המפלגות החרדיות בסוגיות הימין.

בהתייחסו לאפשרות שאריה דרעי יפרוש מראשות ש״ס, אמר מצליח כי קשה לראות תרחיש שבו גורם אחר במפלגה מצליח להדיח אותו. "אריה דרעי זה ש״ס וש״ס זה אריה דרעי", אמר. לדבריו, דרעי בנה מערכת של קהילות וקבוצות כוח סביב המפלגה, וההנהגה הרבנית שלה חלשה משמעותית מזו של דגל התורה. לכן, גם אם יפרוש, לא ברור אם תקום הנהגה שתצליח לשמר את המבנה הקיים.

מצליח התייחס גם לכישלונה של מפלגת הציבור החרדי, שקיבלה כעשרת אלפים קולות בלבד ולא התקרבה לאחוז החסימה. לדבריו, אף שמדובר בניסיון ראשון להקים מפלגה חרדית מלמטה, ביוזמת הציבור ולא ביוזמת רבנים או עסקנים, היא נתקלה בקושי משמעותי: מצביעים חרדים נוטים לבחור במפלגה שמבטאת את הזהות שלהם.

"אנשים מצביעים לפי מה שהזהות שלהם", הסביר. הוא השווה זאת להתלבטויות של חרדים היוצאים לעבודה או ללימודים אקדמיים, וחוששים לוותר גם על סממנים קטנים בחייהם שמגדירים אותם כחרדים. לדבריו, גם בקלפי הזהות החרדית משפיעה על ההצבעה יותר מהשאלה איזו מפלגה תוכל למלא תפקיד טוב יותר בשלטון.

על יהדות התורה אמר מצליח כי גם היא אינה מצליחה לתרגם את הגידול הדמוגרפי של הציבור החרדי לעלייה בכוחה האלקטורלי. לדבריו, המפלגה מאבדת מצביעים, בין היתר לטובת בן גביר וסמוטריץ', בעיקר מקרב החרדים המודרניים.

בהמשך העריך מצליח כי יהדות התורה עשויה להצטרף לממשלה בראשות גדי איזנקוט, אם הדבר יאפשר לה להשיג את חוק הגיוס ואת התקציבים למוסדות התורה. לדבריו, בניגוד לאריה דרעי, שעלול להתקשות פוליטית במהלך כזה בגלל ההיסטוריה של ש״ס והעימותים סביב ממשלות השמאל, הנהגת דגל התורה הנוכחית עשויה להיות גמישה יותר.

"אלה אנשים תועלתניים שצריכים למצוא בשמאל את מה שהם רוצים", אמר. לדבריו, העסקנים החרדים אינם רוצים להישאר מחוץ למגרש הפוליטי, במיוחד אם גם בשנים הקרובות לא יימצא פתרון לסוגיית הגיוס והישיבות ימשיכו שלא לקבל תקציבים. מצב כזה, הזהיר, עלול להביא להתקוממות בתוך הציבור החרדי ולפגוע גם במעמדם של העסקנים.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: נעה אוחנה

הפרשן יוני מצליח מנתח את תוצאות הבחירות ואת הירידה הדרמטית בכוחה של ש״ס: לדבריו, המפלגה איבדה את הציבור המסורתי משום שהתרחקה ממנו בסוגיית הגיוס והפכה למפלגה חרדית מובהקת. על יהדות התורה הוא אומר כי גם היא מאבדת מצביעים, ומעריך כי לא מן הנמנע שתצטרף לממשלה בראשות גדי איזנקוט.
הפרשן יוני מצליח התייחס בתוכניתו של בני טיטלבוים בכאן מורשת לתוצאות הבחירות ולשינויים שעוברים על המפלגות החרדיות. לדבריו, הירידה הדרמטית בכוחה של ש״ס, מכ-11 מנדטים לשישה, נובעת בין היתר משינוי בזהות המצביעים ומהתרחקות המפלגה מהציבור המסורתי.
"אני חושב שמה שקרה בעצם הוא שמפלגות המרכז, איזנקוט ובנט, הפכו להיות הליכוד של פעם, והליכוד הפך להיות ש״ס של פעם", הסביר מצליח. לדבריו, הליכוד הפכה למפלגה המזוהה יותר ויותר עם הזהות המזרחית של מצביעיה, בעוד שש״ס הפכה למפלגה חרדית מובהקת.
מצליח טען כי בשנים האחרונות ש״ס הפסיקה לדבר אל המצביע המסורתי. לדבריו, בעוד אריה דרעי מנסה לשמור על ממלכתיות ולמתן את המסרים, הרבנים המזוהים עם המפלגה משמיעים אמירות חריפות יותר בסוגיית הגיוס. "הם בעצם לקחו את כל המצביעים המסורתיים של פעם ואמרו להם: אתם לא איתנו, אתם לא שייכים לנו".
לדבריו, המגמה התעצמה לאחר שבעה באוקטובר, כאשר סוגיית הגיוס הפכה לנושא מרכזי בשיח הציבורי. הוא העריך כי המצביעים המסורתיים שעזבו את ש״ס פנו בעיקר לליכוד, בעוד שהמצביעים החרדים שעברו לבן גביר עשו זאת מסיבות אחרות, בעיקר בשל אכזבתם מהעמדות של המפלגות החרדיות בסוגיות הימין.
בהתייחסו לאפשרות שאריה דרעי יפרוש מראשות ש״ס, אמר מצליח כי קשה לראות תרחיש שבו גורם אחר במפלגה מצליח להדיח אותו. "אריה דרעי זה ש״ס וש״ס זה אריה דרעי", אמר. לדבריו, דרעי בנה מערכת של קהילות וקבוצות כוח סביב המפלגה, וההנהגה הרבנית שלה חלשה משמעותית מזו של דגל התורה. לכן, גם אם יפרוש, לא ברור אם תקום הנהגה שתצליח לשמר את המבנה הקיים.
מצליח התייחס גם לכישלונה של מפלגת הציבור החרדי, שקיבלה כעשרת אלפים קולות בלבד ולא התקרבה לאחוז החסימה. לדבריו, אף שמדובר בניסיון ראשון להקים מפלגה חרדית מלמטה, ביוזמת הציבור ולא ביוזמת רבנים או עסקנים, היא נתקלה בקושי משמעותי: מצביעים חרדים נוטים לבחור במפלגה שמבטאת את הזהות שלהם.
"אנשים מצביעים לפי מה שהזהות שלהם", הסביר. הוא השווה זאת להתלבטויות של חרדים היוצאים לעבודה או ללימודים אקדמיים, וחוששים לוותר גם על סממנים קטנים בחייהם שמגדירים אותם כחרדים. לדבריו, גם בקלפי הזהות החרדית משפיעה על ההצבעה יותר מהשאלה איזו מפלגה תוכל למלא תפקיד טוב יותר בשלטון.
על יהדות התורה אמר מצליח כי גם היא אינה מצליחה לתרגם את הגידול הדמוגרפי של הציבור החרדי לעלייה בכוחה האלקטורלי. לדבריו, המפלגה מאבדת מצביעים, בין היתר לטובת בן גביר וסמוטריץ', בעיקר מקרב החרדים המודרניים.
בהמשך העריך מצליח כי יהדות התורה עשויה להצטרף לממשלה בראשות גדי איזנקוט, אם הדבר יאפשר לה להשיג את חוק הגיוס ואת התקציבים למוסדות התורה. לדבריו, בניגוד לאריה דרעי, שעלול להתקשות פוליטית במהלך כזה בגלל ההיסטוריה של ש״ס והעימותים סביב ממשלות השמאל, הנהגת דגל התורה הנוכחית עשויה להיות גמישה יותר.
"אלה אנשים תועלתניים שצריכים למצוא בשמאל את מה שהם רוצים", אמר. לדבריו, העסקנים החרדים אינם רוצים להישאר מחוץ למגרש הפוליטי, במיוחד אם גם בשנים הקרובות לא יימצא פתרון לסוגיית הגיוס והישיבות ימשיכו שלא לקבל תקציבים. מצב כזה, הזהיר, עלול להביא להתקוממות בתוך הציבור החרדי ולפגוע גם במעמדם של העסקנים.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: נעה אוחנה

"הפרלמנט- יוני מצליח: "הליכוד הפך לש״ס של פעם, וש״ס הפכה למפלגה חרדית 

הרב ד"ר עידו רכניץ ממכון משפטי ארץ דן במתח שבין נאמנות נבחרי הציבור להבטחותיהם לבין שיקול הדעת הנדרש מהם בעת הקמת ממשלה. לדבריו, במצב של סתירה בין הבטחות בחירות, רשאים נבחרי הציבור להכריע לפי מה שהם סבורים שטוב למדינת ישראל, אך עליהם לעשות זאת ביושר ובהגינות.

הרב ד"ר עידו רכניץ ממכון משפטי ארץ עסק בפינתו אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת בשאלה הלכתית ואקטואלית הנוגעת להרכבת הממשלה הבאה: האם נבחר ציבור רשאי להפר הבטחות שנתן לבוחריו, ומהם הגבולות של שיקול הדעת הפוליטי שלו.

רכניץ קישר את הדיון לשתי דמויות מרכזיות בעולם ההלכה, הרב צבי יהודה ולדנברג, מחבר סדרת הספרים "הלכות מדינה", והרב שלמה גורן. לדבריו, השניים הציגו גישות שונות בשאלת מעמדו של נבחר הציבור: האם הוא נאמן, הרשאי להפעיל שיקול דעת עצמאי, או שליח המחויב לפעול בהתאם להנחיות שקיבל.

הרב ולדנברג עסק בסוגיה על רקע הסכם השילומים עם גרמניה. באותה תקופה התנגדה תנועת חירות בראשות מנחם בגין להסכם ודרשה לקיים משאל עם. בתשובתו קבע הרב ולדנברג כי אין צורך במשאל עם לאחר שהציבור כבר בחר את נציגיו. "כאשר אתה בוחר נבחר ציבור, הוא נאמן. בשפה ההלכתית, אתה ממנה מישהו. זה מינוי בלתי חוזר לתקופה שבה הוא נבחר, הוא יכול לקבל החלטות כהבנתו. הוא לא צריך כל פעם ללכת לשאול את מי ששלח אותו".

לפי גישה זו, היכולת להפעיל שיקול דעת עצמאי כוללת גם את האפשרות לשנות עמדה כאשר הנסיבות משתנות, ואף לסטות מהבטחות שניתנו לפני הבחירות.

מנגד, הציג רכניץ את גישתו של הרב גורן, שראה בנבחר הציבור שליח של בוחריו. לפי תפיסה זו, שליח מחויב לפעול בהתאם למה שסוכם עמו, ואין לו חופש לשנות את דעתו באופן עצמאי.

רכניץ ביקש למצוא דרך ליישב בין שתי הגישות והביא שתי דוגמאות מנוגדות. הצטרפותם של גדי איזנקוט ובני גנץ לממשלת נתניהו לאחר פרוץ המלחמה, למרות הבטחותיהם הפוליטיות הקודמות, הייתה לדבריו שינוי מוצדק לנוכח הנסיבות החריגות. "אני לא חושב שהיה כמעט אדם אחד שחשב שהם רימו אותו או חרגו מסמכותם כשהם הצטרפו לממשלה בניגוד להבטחות שלהם. המצב היה קיצוני, מצב קיצוני שאף אחד לא העלה על דעתו".

לעומת זאת, הוא הזכיר חברי כנסת ממפלגות ימין שתמכו בהסכמי אוסלו בתמורה לתפקידים. לדבריו, כאשר נבחר ציבור מבטיח דבר אחד ועושה את ההפך תמורת רווח אישי, מדובר בהתנהלות פסולה. "כשיש לך הבטחת משהו מסוים, ועכשיו אתה עושה הפוך בדיוק, ואתה גם מקבל מזה רווח אישי, זה נראה רע מאוד, וזה לא אמור לקרות".

בהתייחסו למערכת הפוליטית הנוכחית, הצביע רכניץ על הקושי שנוצר כאשר מפלגות ונבחרי ציבור נתנו הבטחות סותרות: הבטחות לחוק גיוס, התחייבויות שלא לשבת עם נתניהו או עם מפלגות ציוניות, וכעת הם נדרשים להכריע אילו מההבטחות לקיים.

במצב כזה, אמר, הוא נוטה לעמדת הרב ולדנברג, שלפיה נבחר הציבור הוא נאמן ולא שליח. "כשיש סתירה פנימית בין כל ההבטחות, אז כל נבחר ציבור צריך לחשוב ביושר ובהגינות מהם הדברים הכי חשובים. יכול להיות שהתוצאה אני לא אוהב אותה, אבל אני חושב שיש לו סמכות לעשות את זה".

רכניץ הביע את עמדתו כי רצוי שתקום ממשלת אחדות, אך הדגיש שגם אם תקום ממשלה אחרת, לנבחרי הציבור יש סמכות להכריע בין ההתחייבויות הסותרות. לדבריו, ההחלטה צריכה להתקבל מתוך מחשבה על טובת מדינת ישראל ועל סדר העדיפויות של הבוחרים.

בהמשך התייחס גם לשאלת האמינות הפוליטית והזכיר את הבטחתו של נפתלי בנט שלא לשבת עם יאיר לפיד ולא לאפשר לו לכהן כראש ממשלה ברוטציה. רכניץ הסכים כי מדובר בהבטחה ליבתית, והוסיף כי גם להבטחה כזאת יש לבחון את התמורה האידיאולוגית שניתנה לבוחרים במסגרת ההסכם הפוליטי.

הוא הזכיר גם את הפרת הסכם הרוטציה בין בנימין נתניהו לבני גנץ, ואמר כי מדובר במעשה מכוער המטיל על נתניהו אחריות מיוחדת בכל ניסיון עתידי להקים ממשלת אחדות. "צריכה להיות אמינות, וצריך להחזיר לעצמך את האמינות אחרי המעשה הזה", אמר

עורך: איתי סופרין

מפיקה: נעה אוחנה

הרב ד"ר עידו רכניץ ממכון משפטי ארץ דן במתח שבין נאמנות נבחרי הציבור להבטחותיהם לבין שיקול הדעת הנדרש מהם בעת הקמת ממשלה. לדבריו, במצב של סתירה בין הבטחות בחירות, רשאים נבחרי הציבור להכריע לפי מה שהם סבורים שטוב למדינת ישראל, אך עליהם לעשות זאת ביושר ובהגינות.
הרב ד"ר עידו רכניץ ממכון משפטי ארץ עסק בפינתו אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת בשאלה הלכתית ואקטואלית הנוגעת להרכבת הממשלה הבאה: האם נבחר ציבור רשאי להפר הבטחות שנתן לבוחריו, ומהם הגבולות של שיקול הדעת הפוליטי שלו.
רכניץ קישר את הדיון לשתי דמויות מרכזיות בעולם ההלכה, הרב צבי יהודה ולדנברג, מחבר סדרת הספרים "הלכות מדינה", והרב שלמה גורן. לדבריו, השניים הציגו גישות שונות בשאלת מעמדו של נבחר הציבור: האם הוא נאמן, הרשאי להפעיל שיקול דעת עצמאי, או שליח המחויב לפעול בהתאם להנחיות שקיבל.
הרב ולדנברג עסק בסוגיה על רקע הסכם השילומים עם גרמניה. באותה תקופה התנגדה תנועת חירות בראשות מנחם בגין להסכם ודרשה לקיים משאל עם. בתשובתו קבע הרב ולדנברג כי אין צורך במשאל עם לאחר שהציבור כבר בחר את נציגיו. "כאשר אתה בוחר נבחר ציבור, הוא נאמן. בשפה ההלכתית, אתה ממנה מישהו. זה מינוי בלתי חוזר לתקופה שבה הוא נבחר, הוא יכול לקבל החלטות כהבנתו. הוא לא צריך כל פעם ללכת לשאול את מי ששלח אותו".
לפי גישה זו, היכולת להפעיל שיקול דעת עצמאי כוללת גם את האפשרות לשנות עמדה כאשר הנסיבות משתנות, ואף לסטות מהבטחות שניתנו לפני הבחירות.
מנגד, הציג רכניץ את גישתו של הרב גורן, שראה בנבחר הציבור שליח של בוחריו. לפי תפיסה זו, שליח מחויב לפעול בהתאם למה שסוכם עמו, ואין לו חופש לשנות את דעתו באופן עצמאי.
רכניץ ביקש למצוא דרך ליישב בין שתי הגישות והביא שתי דוגמאות מנוגדות. הצטרפותם של גדי איזנקוט ובני גנץ לממשלת נתניהו לאחר פרוץ המלחמה, למרות הבטחותיהם הפוליטיות הקודמות, הייתה לדבריו שינוי מוצדק לנוכח הנסיבות החריגות. "אני לא חושב שהיה כמעט אדם אחד שחשב שהם רימו אותו או חרגו מסמכותם כשהם הצטרפו לממשלה בניגוד להבטחות שלהם. המצב היה קיצוני, מצב קיצוני שאף אחד לא העלה על דעתו".
לעומת זאת, הוא הזכיר חברי כנסת ממפלגות ימין שתמכו בהסכמי אוסלו בתמורה לתפקידים. לדבריו, כאשר נבחר ציבור מבטיח דבר אחד ועושה את ההפך תמורת רווח אישי, מדובר בהתנהלות פסולה. "כשיש לך הבטחת משהו מסוים, ועכשיו אתה עושה הפוך בדיוק, ואתה גם מקבל מזה רווח אישי, זה נראה רע מאוד, וזה לא אמור לקרות".
בהתייחסו למערכת הפוליטית הנוכחית, הצביע רכניץ על הקושי שנוצר כאשר מפלגות ונבחרי ציבור נתנו הבטחות סותרות: הבטחות לחוק גיוס, התחייבויות שלא לשבת עם נתניהו או עם מפלגות ציוניות, וכעת הם נדרשים להכריע אילו מההבטחות לקיים.
במצב כזה, אמר, הוא נוטה לעמדת הרב ולדנברג, שלפיה נבחר הציבור הוא נאמן ולא שליח. "כשיש סתירה פנימית בין כל ההבטחות, אז כל נבחר ציבור צריך לחשוב ביושר ובהגינות מהם הדברים הכי חשובים. יכול להיות שהתוצאה אני לא אוהב אותה, אבל אני חושב שיש לו סמכות לעשות את זה".
רכניץ הביע את עמדתו כי רצוי שתקום ממשלת אחדות, אך הדגיש שגם אם תקום ממשלה אחרת, לנבחרי הציבור יש סמכות להכריע בין ההתחייבויות הסותרות. לדבריו, ההחלטה צריכה להתקבל מתוך מחשבה על טובת מדינת ישראל ועל סדר העדיפויות של הבוחרים.
בהמשך התייחס גם לשאלת האמינות הפוליטית והזכיר את הבטחתו של נפתלי בנט שלא לשבת עם יאיר לפיד ולא לאפשר לו לכהן כראש ממשלה ברוטציה. רכניץ הסכים כי מדובר בהבטחה ליבתית, והוסיף כי גם להבטחה כזאת יש לבחון את התמורה האידיאולוגית שניתנה לבוחרים במסגרת ההסכם הפוליטי.
הוא הזכיר גם את הפרת הסכם הרוטציה בין בנימין נתניהו לבני גנץ, ואמר כי מדובר במעשה מכוער המטיל על נתניהו אחריות מיוחדת בכל ניסיון עתידי להקים ממשלת אחדות. "צריכה להיות אמינות, וצריך להחזיר לעצמך את האמינות אחרי המעשה הזה", אמר
עורך: איתי סופרין
מפיקה: נעה אוחנה

 "הרב  עידו רכניץ: "נבחר ציבור רשאי לשנות את דעתו, אבל לא להפר הבטחות תמורת רווח אישי 

מנכ"ל ג'יי סטריט ישראל והדיפלומט לשעבר נדב תמיר מעריך כי הרפובליקנים צפויים לאבד את בית הנבחרים בבחירות האמצע בארצות הברית, ומזהיר מפגיעה נוספת במעמדו הפוליטי של טראמפ בעקבות המלחמה באיראן. לדבריו, המלחמה לא תפתור את סוגיית הגרעין האיראני, והדרך היחידה להשגת ביטחון היא באמצעות הסדרים מדיניים לצד כוח צבאי.מנכ"ל ג'יי סטריט ישראל והדיפלומט לשעבר נדב תמיר מעריך כי המפלגה הרפובליקנית צפויה לאבד את השליטה בבית הנבחרים האמריקאי בבחירות האמצע, ואף קיימת אפשרות שתאבד גם את הרוב בסנאט. בריאיון בכאן מורשת הסביר תמיר כי המדיניות הכלכלית של הנשיא דונלד טראמפ והמלחמה באיראן צפויות לפגוע במפלגתו.

תמיר הסביר כי בבחירות האמצע, המתקיימות שנתיים לאחר הבחירות לנשיאות, נבחרים כל 435 חברי בית הנבחרים ושליש מחברי הסנאט. לדבריו, לצד הבחירות לקונגרס מתקיימות במדינות רבות גם בחירות למושלים והצבעות בנושאים מקומיים.

הוא הדגיש כי ארצות הברית בנויה על הפרדת רשויות ועל מנגנון של איזונים ובלמים, שנועד למנוע ממנהיג אחד לצבור כוח רב מדי. לדבריו, מערכת האיזונים בין הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת פועלת בארצות הברית טוב יותר מאשר בישראל.

המלחמה באיראן והפגיעה בטראמפ

תמיר ציין כי אחת הסיבות המרכזיות לפגיעה הצפויה ברפובליקנים היא המדיניות הכלכלית של טראמפ, ובפרט המכסים ועליית מחירי הנפט. לדבריו, המלחמה באיראן פוגעת גם בבסיס הרפובליקני, שבו רבים אינם מבינים מדוע הנשיא הפר את הבטחתו שלא לפתוח במלחמות חדשות ולא להיגרר לעימותים שאינם משרתים את מדיניות "אמריקה תחילה".

לדבריו, חלקים בבסיס הרפובליקני אף קושרים את המלחמה להשפעה הישראלית על מדיניות טראמפ.

"מצרי הורמוז לא היו בעיה לפני שנפתחה המלחמה נגד איראן של טראמפ ונתניהו. מצרי הורמוז היו פתוחים, הם הפכו להיות אישיו רק בעקבות המלחמה", אמר תמיר.

הוא הוסיף כי רוב הציבור האמריקאי סבור שהמלחמה אינה מסוגלת לפתור את סוגיית הגרעין האיראני. לדבריו, הסכם הגרעין שנחתם בתקופת אובמה עם המעצמות הכניס את הפרויקט הגרעיני האיראני למסגרת מגבילה, ואילו יציאתו של טראמפ מההסכם הפכה את איראן למדינת סף גרעינית.

באשר ליכולת הקונגרס להגביל את הנשיא, הסביר תמיר כי הכלי המרכזי הוא השליטה בתקציבים. לדבריו, הנשיא נדרש לאישור הקונגרס לצאת למלחמה בהתאם לחוקה, אולם בפועל טראמפ מתעלם מכך זה זמן רב. עם זאת, הוא אינו יכול לממן את הפעולות הצבאיות ללא אישור הקונגרס, ובכלל זה את ההוצאות הנרחבות ואת התקציבים הנדרשים לפנטגון.

תמיר העריך כי תוצאות בחירות האמצע לא בהכרח ישפיעו על החלטתו של טראמפ בנוגע למתקפה נוספת באיראן. לדבריו, קבלת ההחלטות של הנשיא אינה תמיד רציונלית, והמלחמה כבר גרמה לו נזק פוליטי וכלכלי.

הוא הוסיף כי טראמפ יודע שהדרך היחידה לצאת מהמשבר באיראן היא באמצעות הסכם, אך חושש שיתפסו אותו כמי שהשיג הסכם גרוע יותר מזה של אובמה.

"הדרך היחידה לנצח היא באמצעות הסדרים מדיניים"

בהתייחסו למערכה מול איראן ולמעמדו של העולם המערבי, אמר תמיר כי הפסדים צבאיים אינם תופעה חדשה עבור ארצות הברית. הוא הזכיר את מלחמות וייטנאם, עיראק ואפגניסטן, שבהן ארצות הברית ניצחה בקרבות רבים אך לא השיגה את מטרותיה האסטרטגיות.

לדבריו, בעידן הנוכחי, שבו מלחמות אינן מתנהלות עוד רק בין צבאות סדירים, הדרך היחידה להשיג ניצחון משמעותי היא באמצעות הסדרים מדיניים.

"בעידן כיום זה כבר לא קיים, והדרך היחידה באמת לנצח זה על ידי הסדרים מדיניים", אמר תמיר, והוסיף כי יש גורמים בממשל טראמפ וגם בישראל שאינם מבינים זאת.

תמיר הדגיש כי הסדרים מדיניים אינם מבטלים את הצורך בצבא חזק, אך הם מרכיב חיוני בביטחון ישראל. לדבריו, ההסכם עם מצרים וההסדרים מול המדינה שלה הגבול הארוך ביותר עם ישראל ממחישים את חשיבותם של הסכמים מדיניים לשיפור המצב הביטחוני.

הוא ציין כי הסכמים אינם ערובה מוחלטת לביטחון, אולם הם בהחלט יכולים לשפר את המצב. לדבריו, ניתן לנתח את הסיבות לכישלון הסכמים שונים, ובהם אוסלו, קמפ דייוויד ואנאפוליס.

יהודי ארצות הברית והבחירות הבאות

תמיר התייחס גם לעמדותיהם הפוליטיות של יהודי ארצות הברית, ואמר כי יותר מ-70 אחוזים מהם מזוהים עם המפלגה הדמוקרטית. לדבריו, יהודי ארצות הברית משתייכים ברובם למרחב הליברלי והפרוגרסיבי, ולכן רבים מהם אינם אוהבים את מדיניות טראמפ.

עם זאת, הוא ציין כי חלק מהקהילה היהודית מוטרד גם מהקצנה בצד הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית, דבר שמוביל לבלבול בקרב מצביעים מסוימים.

לסיום, התייחס תמיר למועמדים האפשריים בבחירות לנשיאות ארצות הברית בעוד שנתיים. לדבריו, בצד הרפובליקני השם המרכזי שעולה הוא סגן הנשיא ג'יי די ואנס, לצד מרקו רוביו. תמיר העריך כי האידיאולוגיה של ואנס, המזוהה עם מדיניות "אמריקה תחילה", מתחזקת כיום במפלגה הרפובליקנית.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: נעה אוחנה

מנכ"ל ג'יי סטריט ישראל והדיפלומט לשעבר נדב תמיר מעריך כי הרפובליקנים צפויים לאבד את בית הנבחרים בבחירות האמצע בארצות הברית, ומזהיר מפגיעה נוספת במעמדו הפוליטי של טראמפ בעקבות המלחמה באיראן. לדבריו, המלחמה לא תפתור את סוגיית הגרעין האיראני, והדרך היחידה להשגת ביטחון היא באמצעות הסדרים מדיניים לצד כוח צבאי.מנכ"ל ג'יי סטריט ישראל והדיפלומט לשעבר נדב תמיר מעריך כי המפלגה הרפובליקנית צפויה לאבד את השליטה בבית הנבחרים האמריקאי בבחירות האמצע, ואף קיימת אפשרות שתאבד גם את הרוב בסנאט. בריאיון בכאן מורשת הסביר תמיר כי המדיניות הכלכלית של הנשיא דונלד טראמפ והמלחמה באיראן צפויות לפגוע במפלגתו.
תמיר הסביר כי בבחירות האמצע, המתקיימות שנתיים לאחר הבחירות לנשיאות, נבחרים כל 435 חברי בית הנבחרים ושליש מחברי הסנאט. לדבריו, לצד הבחירות לקונגרס מתקיימות במדינות רבות גם בחירות למושלים והצבעות בנושאים מקומיים.
הוא הדגיש כי ארצות הברית בנויה על הפרדת רשויות ועל מנגנון של איזונים ובלמים, שנועד למנוע ממנהיג אחד לצבור כוח רב מדי. לדבריו, מערכת האיזונים בין הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת פועלת בארצות הברית טוב יותר מאשר בישראל.
המלחמה באיראן והפגיעה בטראמפ
תמיר ציין כי אחת הסיבות המרכזיות לפגיעה הצפויה ברפובליקנים היא המדיניות הכלכלית של טראמפ, ובפרט המכסים ועליית מחירי הנפט. לדבריו, המלחמה באיראן פוגעת גם בבסיס הרפובליקני, שבו רבים אינם מבינים מדוע הנשיא הפר את הבטחתו שלא לפתוח במלחמות חדשות ולא להיגרר לעימותים שאינם משרתים את מדיניות "אמריקה תחילה".
לדבריו, חלקים בבסיס הרפובליקני אף קושרים את המלחמה להשפעה הישראלית על מדיניות טראמפ.
"מצרי הורמוז לא היו בעיה לפני שנפתחה המלחמה נגד איראן של טראמפ ונתניהו. מצרי הורמוז היו פתוחים, הם הפכו להיות אישיו רק בעקבות המלחמה", אמר תמיר.
הוא הוסיף כי רוב הציבור האמריקאי סבור שהמלחמה אינה מסוגלת לפתור את סוגיית הגרעין האיראני. לדבריו, הסכם הגרעין שנחתם בתקופת אובמה עם המעצמות הכניס את הפרויקט הגרעיני האיראני למסגרת מגבילה, ואילו יציאתו של טראמפ מההסכם הפכה את איראן למדינת סף גרעינית.
באשר ליכולת הקונגרס להגביל את הנשיא, הסביר תמיר כי הכלי המרכזי הוא השליטה בתקציבים. לדבריו, הנשיא נדרש לאישור הקונגרס לצאת למלחמה בהתאם לחוקה, אולם בפועל טראמפ מתעלם מכך זה זמן רב. עם זאת, הוא אינו יכול לממן את הפעולות הצבאיות ללא אישור הקונגרס, ובכלל זה את ההוצאות הנרחבות ואת התקציבים הנדרשים לפנטגון.
תמיר העריך כי תוצאות בחירות האמצע לא בהכרח ישפיעו על החלטתו של טראמפ בנוגע למתקפה נוספת באיראן. לדבריו, קבלת ההחלטות של הנשיא אינה תמיד רציונלית, והמלחמה כבר גרמה לו נזק פוליטי וכלכלי.
הוא הוסיף כי טראמפ יודע שהדרך היחידה לצאת מהמשבר באיראן היא באמצעות הסכם, אך חושש שיתפסו אותו כמי שהשיג הסכם גרוע יותר מזה של אובמה.
"הדרך היחידה לנצח היא באמצעות הסדרים מדיניים"
בהתייחסו למערכה מול איראן ולמעמדו של העולם המערבי, אמר תמיר כי הפסדים צבאיים אינם תופעה חדשה עבור ארצות הברית. הוא הזכיר את מלחמות וייטנאם, עיראק ואפגניסטן, שבהן ארצות הברית ניצחה בקרבות רבים אך לא השיגה את מטרותיה האסטרטגיות.
לדבריו, בעידן הנוכחי, שבו מלחמות אינן מתנהלות עוד רק בין צבאות סדירים, הדרך היחידה להשיג ניצחון משמעותי היא באמצעות הסדרים מדיניים.
"בעידן כיום זה כבר לא קיים, והדרך היחידה באמת לנצח זה על ידי הסדרים מדיניים", אמר תמיר, והוסיף כי יש גורמים בממשל טראמפ וגם בישראל שאינם מבינים זאת.
תמיר הדגיש כי הסדרים מדיניים אינם מבטלים את הצורך בצבא חזק, אך הם מרכיב חיוני בביטחון ישראל. לדבריו, ההסכם עם מצרים וההסדרים מול המדינה שלה הגבול הארוך ביותר עם ישראל ממחישים את חשיבותם של הסכמים מדיניים לשיפור המצב הביטחוני.
הוא ציין כי הסכמים אינם ערובה מוחלטת לביטחון, אולם הם בהחלט יכולים לשפר את המצב. לדבריו, ניתן לנתח את הסיבות לכישלון הסכמים שונים, ובהם אוסלו, קמפ דייוויד ואנאפוליס.
יהודי ארצות הברית והבחירות הבאות
תמיר התייחס גם לעמדותיהם הפוליטיות של יהודי ארצות הברית, ואמר כי יותר מ-70 אחוזים מהם מזוהים עם המפלגה הדמוקרטית. לדבריו, יהודי ארצות הברית משתייכים ברובם למרחב הליברלי והפרוגרסיבי, ולכן רבים מהם אינם אוהבים את מדיניות טראמפ.
עם זאת, הוא ציין כי חלק מהקהילה היהודית מוטרד גם מהקצנה בצד הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית, דבר שמוביל לבלבול בקרב מצביעים מסוימים.
לסיום, התייחס תמיר למועמדים האפשריים בבחירות לנשיאות ארצות הברית בעוד שנתיים. לדבריו, בצד הרפובליקני השם המרכזי שעולה הוא סגן הנשיא ג'יי די ואנס, לצד מרקו רוביו. תמיר העריך כי האידיאולוגיה של ואנס, המזוהה עם מדיניות "אמריקה תחילה", מתחזקת כיום במפלגה הרפובליקנית.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: נעה אוחנה

דר נחומי יפה

כאן מורשת

Social links

Recent clips