הרב ד"ר עידו רכניץ ממכון משפטי ארץ דן במתח שבין נאמנות נבחרי הציבור להבטחותיהם לבין שיקול הדעת הנדרש מהם בעת הקמת ממשלה. לדבריו, במצב של סתירה בין הבטחות בחירות, רשאים נבחרי הציבור להכריע לפי מה שהם סבורים שטוב למדינת ישראל, אך עליהם לעשות זאת ביושר ובהגינות.

הרב ד"ר עידו רכניץ ממכון משפטי ארץ עסק בפינתו אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת בשאלה הלכתית ואקטואלית הנוגעת להרכבת הממשלה הבאה: האם נבחר ציבור רשאי להפר הבטחות שנתן לבוחריו, ומהם הגבולות של שיקול הדעת הפוליטי שלו.

רכניץ קישר את הדיון לשתי דמויות מרכזיות בעולם ההלכה, הרב צבי יהודה ולדנברג, מחבר סדרת הספרים "הלכות מדינה", והרב שלמה גורן. לדבריו, השניים הציגו גישות שונות בשאלת מעמדו של נבחר הציבור: האם הוא נאמן, הרשאי להפעיל שיקול דעת עצמאי, או שליח המחויב לפעול בהתאם להנחיות שקיבל.

הרב ולדנברג עסק בסוגיה על רקע הסכם השילומים עם גרמניה. באותה תקופה התנגדה תנועת חירות בראשות מנחם בגין להסכם ודרשה לקיים משאל עם. בתשובתו קבע הרב ולדנברג כי אין צורך במשאל עם לאחר שהציבור כבר בחר את נציגיו. "כאשר אתה בוחר נבחר ציבור, הוא נאמן. בשפה ההלכתית, אתה ממנה מישהו. זה מינוי בלתי חוזר לתקופה שבה הוא נבחר, הוא יכול לקבל החלטות כהבנתו. הוא לא צריך כל פעם ללכת לשאול את מי ששלח אותו".

לפי גישה זו, היכולת להפעיל שיקול דעת עצמאי כוללת גם את האפשרות לשנות עמדה כאשר הנסיבות משתנות, ואף לסטות מהבטחות שניתנו לפני הבחירות.

מנגד, הציג רכניץ את גישתו של הרב גורן, שראה בנבחר הציבור שליח של בוחריו. לפי תפיסה זו, שליח מחויב לפעול בהתאם למה שסוכם עמו, ואין לו חופש לשנות את דעתו באופן עצמאי.

רכניץ ביקש למצוא דרך ליישב בין שתי הגישות והביא שתי דוגמאות מנוגדות. הצטרפותם של גדי איזנקוט ובני גנץ לממשלת נתניהו לאחר פרוץ המלחמה, למרות הבטחותיהם הפוליטיות הקודמות, הייתה לדבריו שינוי מוצדק לנוכח הנסיבות החריגות. "אני לא חושב שהיה כמעט אדם אחד שחשב שהם רימו אותו או חרגו מסמכותם כשהם הצטרפו לממשלה בניגוד להבטחות שלהם. המצב היה קיצוני, מצב קיצוני שאף אחד לא העלה על דעתו".

לעומת זאת, הוא הזכיר חברי כנסת ממפלגות ימין שתמכו בהסכמי אוסלו בתמורה לתפקידים. לדבריו, כאשר נבחר ציבור מבטיח דבר אחד ועושה את ההפך תמורת רווח אישי, מדובר בהתנהלות פסולה. "כשיש לך הבטחת משהו מסוים, ועכשיו אתה עושה הפוך בדיוק, ואתה גם מקבל מזה רווח אישי, זה נראה רע מאוד, וזה לא אמור לקרות".

בהתייחסו למערכת הפוליטית הנוכחית, הצביע רכניץ על הקושי שנוצר כאשר מפלגות ונבחרי ציבור נתנו הבטחות סותרות: הבטחות לחוק גיוס, התחייבויות שלא לשבת עם נתניהו או עם מפלגות ציוניות, וכעת הם נדרשים להכריע אילו מההבטחות לקיים.

במצב כזה, אמר, הוא נוטה לעמדת הרב ולדנברג, שלפיה נבחר הציבור הוא נאמן ולא שליח. "כשיש סתירה פנימית בין כל ההבטחות, אז כל נבחר ציבור צריך לחשוב ביושר ובהגינות מהם הדברים הכי חשובים. יכול להיות שהתוצאה אני לא אוהב אותה, אבל אני חושב שיש לו סמכות לעשות את זה".

רכניץ הביע את עמדתו כי רצוי שתקום ממשלת אחדות, אך הדגיש שגם אם תקום ממשלה אחרת, לנבחרי הציבור יש סמכות להכריע בין ההתחייבויות הסותרות. לדבריו, ההחלטה צריכה להתקבל מתוך מחשבה על טובת מדינת ישראל ועל סדר העדיפויות של הבוחרים.

בהמשך התייחס גם לשאלת האמינות הפוליטית והזכיר את הבטחתו של נפתלי בנט שלא לשבת עם יאיר לפיד ולא לאפשר לו לכהן כראש ממשלה ברוטציה. רכניץ הסכים כי מדובר בהבטחה ליבתית, והוסיף כי גם להבטחה כזאת יש לבחון את התמורה האידיאולוגית שניתנה לבוחרים במסגרת ההסכם הפוליטי.

הוא הזכיר גם את הפרת הסכם הרוטציה בין בנימין נתניהו לבני גנץ, ואמר כי מדובר במעשה מכוער המטיל על נתניהו אחריות מיוחדת בכל ניסיון עתידי להקים ממשלת אחדות. "צריכה להיות אמינות, וצריך להחזיר לעצמך את האמינות אחרי המעשה הזה", אמר

עורך: איתי סופרין

מפיקה: נעה אוחנה