אלי ביתאן בשיחה עם הרב הד"ר חיים נריה 

אוצר ספרי היהדות בספריה הלאומית הבוידעם -

מתוך 'מנדי ביתאן'

יג בניסן תשפ"ו 

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה: שאטרסטוק 

אלי ביתאן בשיחה עם הרב הד"ר חיים נריה&nbsp;
אוצר ספרי היהדות בספריה הלאומית הבוידעם -
מתוך 'מנדי ביתאן'
יג בניסן תשפ"ו&nbsp;
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה: שאטרסטוק&nbsp;

כאן מורשת

פרוייקט ההגדות הגדול של כאן מורשת

אוריה אלקיים  מכאן חדשות מתאר מציאות של ירי בלתי פוסק, חוסר אמון בהבטחות המדינה וייאוש גובר – עד כדי כך שתושבים, כולל הוריו, שוקלים לעזוב את העיר: “רוצים לדעת את האמת – גם אם היא קשה”

על רקע ההסלמה בצפון, תושבי קריית שמונה מתמודדים עם אחת התקופות הקשות שידעו. בריאיון לאלי ביתאן בכאן מורשת , מתאר אוריה אלקיים – יליד העיר – מציאות יומיומית של פחד, חוסר ודאות ותחושת נטישה.

לדבריו, הפער בין ההבטחות לביטחון לבין המציאות בשטח יוצר שבר עמוק:
“הכול מתחיל באמירת אמת. הבטיחו לתושבים שקט וביטחון – אבל בפועל, הם חיים תחת טילים בלי הפסקה, כמעט בלי זמן התראה”.

“מי שיכול – עוזב. מי שלא – נשאר במציאות בלתי נסבלת”

אלקיים מצייר תמונה קשה: תושבים בעלי אמצעים עוזבים זמנית למלונות או לבני משפחה, אך רבים אחרים נותרים מאחור.
“יש אנשים שפשוט לא יכולים לעזוב – והם נשארים בתוך מציאות בלתי נסבלת של ירי מתמשך”.

לדבריו, גם הארכת זמן ההתרעה לכמה שניות אינה משנה את התמונה:
“זה לא מאפשר חיים תקינים”.

משבר אמון ושחיקה: גם החזקים נשברים

אחד הסממנים המדאיגים ביותר, לדבריו, הוא השחיקה בקרב תושבים שבחרו להישאר למרות הכול:
“דווקא אלה שאמרו ‘נחזיק ונשמור על העיר’ – נשברים עכשיו. הם לא ציפו שזה יימשך כך, בטח לא אחרי שחזרו בהבטחת ביטחון”.

לדבריו, התושבים אינם תמימים:
“הם למודי מלחמות. הם יודעים בדיוק מה קורה. הם לא האמינו לגמרי להבטחות – אבל כן ציפו לשנים של שקט, לא לשנה אחת בלבד”.

הפחד לצאת מהבית – והסכנה שבדרך

המציאות הקשה מגיעה לשיא גם בפעולות הפשוטות ביותר:
“אנשים פוחדים להעמיס את הרכב ולנסוע – כי כל רגע מחוץ למרחב המוגן הוא סכנה. עד אזור חצור, אתה ממש בלב האיום”.

הוא מתאר ביקור אישי בעיר:
“בתוך שעה ורבע היו חמש אזעקות. באחת מהן נפגע נהג אוטובוס קשה. זה בלתי נתפס”.

“אבא שלי מחפש דירה בעיר אחרת”

אולי הרגע הכואב ביותר בריאיון מגיע כשהוא מספר על הוריו:
“ראיתי שאבא שלי פרסם בפייסבוק שהוא מחפש לקנות דירה בעיר אחרת. זה שבר אותי”.

עם זאת, הוא מודה כי לצד הכאב יש גם הבנה:
“אני רוצה שהם יהיו בטוחים. הם מבוגרים, וצריך גם שירותי רפואה – שגם לפני המלחמה היו חסרים בעיר”.

בין ייאוש לתקווה

למרות הכול, אלקיים מנסה להיאחז בתקווה – גם דרך אמונה:
“אני שואב נחמה מהמחשבה שאנחנו בתקופה משמעותית, אולי לקראת גאולה. אבל לצד זה – צריך להתמודד עם המציאות”.

לקראת חג הפסח, הוריו כבר עזבו לחריש, לאחר שבועות שבהם פחדו אפילו לצאת מהעיר.

בסיום, המסר שלו ברור:
“תושבי קריית שמונה הם פטריוטים. הם רוצים לגור שם – אבל מגיע להם לדעת את האמת. גם אם היא קשה”.

עורך איתי סופרין

מפיקה אירה וקסלר

קרדיט תמונה:שאטרסטוק 

אוריה אלקיים&nbsp; מכאן חדשות מתאר מציאות של ירי בלתי פוסק, חוסר אמון בהבטחות המדינה וייאוש גובר &ndash; עד כדי כך שתושבים, כולל הוריו, שוקלים לעזוב את העיר: &ldquo;רוצים לדעת את האמת &ndash; גם אם היא קשה&rdquo;
על רקע ההסלמה בצפון, תושבי קריית שמונה מתמודדים עם אחת התקופות הקשות שידעו. בריאיון לאלי ביתאן בכאן מורשת , מתאר אוריה אלקיים &ndash; יליד העיר &ndash; מציאות יומיומית של פחד, חוסר ודאות ותחושת נטישה.
לדבריו, הפער בין ההבטחות לביטחון לבין המציאות בשטח יוצר שבר עמוק: &ldquo;הכול מתחיל באמירת אמת. הבטיחו לתושבים שקט וביטחון &ndash; אבל בפועל, הם חיים תחת טילים בלי הפסקה, כמעט בלי זמן התראה&rdquo;.
&ldquo;מי שיכול &ndash; עוזב. מי שלא &ndash; נשאר במציאות בלתי נסבלת&rdquo;
אלקיים מצייר תמונה קשה: תושבים בעלי אמצעים עוזבים זמנית למלונות או לבני משפחה, אך רבים אחרים נותרים מאחור. &ldquo;יש אנשים שפשוט לא יכולים לעזוב &ndash; והם נשארים בתוך מציאות בלתי נסבלת של ירי מתמשך&rdquo;.
לדבריו, גם הארכת זמן ההתרעה לכמה שניות אינה משנה את התמונה: &ldquo;זה לא מאפשר חיים תקינים&rdquo;.
משבר אמון ושחיקה: גם החזקים נשברים
אחד הסממנים המדאיגים ביותר, לדבריו, הוא השחיקה בקרב תושבים שבחרו להישאר למרות הכול: &ldquo;דווקא אלה שאמרו &lsquo;נחזיק ונשמור על העיר&rsquo; &ndash; נשברים עכשיו. הם לא ציפו שזה יימשך כך, בטח לא אחרי שחזרו בהבטחת ביטחון&rdquo;.
לדבריו, התושבים אינם תמימים: &ldquo;הם למודי מלחמות. הם יודעים בדיוק מה קורה. הם לא האמינו לגמרי להבטחות &ndash; אבל כן ציפו לשנים של שקט, לא לשנה אחת בלבד&rdquo;.
הפחד לצאת מהבית &ndash; והסכנה שבדרך
המציאות הקשה מגיעה לשיא גם בפעולות הפשוטות ביותר: &ldquo;אנשים פוחדים להעמיס את הרכב ולנסוע &ndash; כי כל רגע מחוץ למרחב המוגן הוא סכנה. עד אזור חצור, אתה ממש בלב האיום&rdquo;.
הוא מתאר ביקור אישי בעיר: &ldquo;בתוך שעה ורבע היו חמש אזעקות. באחת מהן נפגע נהג אוטובוס קשה. זה בלתי נתפס&rdquo;.
&ldquo;אבא שלי מחפש דירה בעיר אחרת&rdquo;
אולי הרגע הכואב ביותר בריאיון מגיע כשהוא מספר על הוריו: &ldquo;ראיתי שאבא שלי פרסם בפייסבוק שהוא מחפש לקנות דירה בעיר אחרת. זה שבר אותי&rdquo;.
עם זאת, הוא מודה כי לצד הכאב יש גם הבנה: &ldquo;אני רוצה שהם יהיו בטוחים. הם מבוגרים, וצריך גם שירותי רפואה &ndash; שגם לפני המלחמה היו חסרים בעיר&rdquo;.
בין ייאוש לתקווה
למרות הכול, אלקיים מנסה להיאחז בתקווה &ndash; גם דרך אמונה: &ldquo;אני שואב נחמה מהמחשבה שאנחנו בתקופה משמעותית, אולי לקראת גאולה. אבל לצד זה &ndash; צריך להתמודד עם המציאות&rdquo;.
לקראת חג הפסח, הוריו כבר עזבו לחריש, לאחר שבועות שבהם פחדו אפילו לצאת מהעיר.
בסיום, המסר שלו ברור: &ldquo;תושבי קריית שמונה הם פטריוטים. הם רוצים לגור שם &ndash; אבל מגיע להם לדעת את האמת. גם אם היא קשה&rdquo;.
עורך איתי סופרין
מפיקה אירה וקסלר
קרדיט תמונה:שאטרסטוק&nbsp;

 "קריית שמונה על סף שבירה: “אנשים פוחדים אפילו לצאת מהבית – ולהניע את הרכב

בן 22, חסיד חב״ד שגדל בארה״ב ועלה להתגייס, נהרג מירי רקטי; משפחתו מספרת על צעיר חדור שליחות, אמונה ואהבת הארץ

ביום שישי בלילה נהרג סמל משה יצחק הכהן כץ, בן 22, לוחם בגדוד 890 של הצנחנים, כתוצאה מירי רקטי של חיזבאללה לעבר כוחות צה״ל בדרום לבנון. כץ, עולה חדש שלא היה מחויב לגיוס, בחר לעזוב את חייו בארצות הברית ולהתנדב לשירות קרבי מתוך תחושת שליחות עמוקה ואהבת ישראל.

משה יצחק גדל בניו-הייבן שבקונטיקט, במשפחה חב״דית שורשית. הוא נקרא על שם סבו, הרב משה יצחק אכט, מראשוני שלוחי חב״ד בארצות הברית, שפעל במסירות נפש להקמת מוסדות תורה וחינוך. בני משפחתו מספרים כי רוח השליחות וההתמסרות לעם ישראל ליוותה אותו מילדותו.

לדברי בן משפחתו, הרב לוי הכט,  בשיחה עם אלי ביתאן בכאן מורשת, משה יצחק התחנך במוסדות חב״ד בארה״ב, ובחר לעלות לישראל לפני כשמונה חודשים בעקבות אחותו שכבר עשתה זאת לפניו. “האהבה לעם ישראל ולארץ הייתה טבועה בו מכל הכיוונים”, סיפר. “הוא הגיע לכאן מתוך רצון אמיתי לקחת חלק בהגנה על העם”.

לפני כחודש בלבד סיים את מסע הכומתה. הוריו, דבורה ומנדי, הגיעו אז לישראל נרגשים לראות את בנם מסיים את הכשרתו כלוחם. כעת הם יושבים שבעה יחד עם ארבעת ילדיהם הנוספים, כשהמשפחה כולה – הפזורה בין ארה״ב, אוסטרליה וישראל – מתאחדת סביב האובדן הקשה.

בני משפחתו מתארים צעיר מלא שמחת חיים, שהתמודד עם קשיי שפה והסתגלות אך לא נתן להם לעצור אותו. “עם החיוך והחינניות שלו הוא הדביק את כולם”, סיפר קרוב משפחה. “הוא היה מאושר מהזכות להיות כאן ולתרום”.

על רקע האובדן הכבד, המשפחה שואבת כוח מאמונתה. “זה אולי הניסיון הקשה ביותר שאדם יכול לעבור”, אמר הרב אכט על האב מנדי, “אבל האמונה והביטחון שהוטמעו בו נותנים לו כוחות לעמוד בזה. זה לא ישבור את הרוח”.

עורך איתי סופרין

מפיקה אירה וקסלר

בן 22, חסיד חב״ד שגדל בארה״ב ועלה להתגייס, נהרג מירי רקטי; משפחתו מספרת על צעיר חדור שליחות, אמונה ואהבת הארץ
ביום שישי בלילה נהרג סמל משה יצחק הכהן כץ, בן 22, לוחם בגדוד 890 של הצנחנים, כתוצאה מירי רקטי של חיזבאללה לעבר כוחות צה״ל בדרום לבנון. כץ, עולה חדש שלא היה מחויב לגיוס, בחר לעזוב את חייו בארצות הברית ולהתנדב לשירות קרבי מתוך תחושת שליחות עמוקה ואהבת ישראל.
משה יצחק גדל בניו-הייבן שבקונטיקט, במשפחה חב״דית שורשית. הוא נקרא על שם סבו, הרב משה יצחק אכט, מראשוני שלוחי חב״ד בארצות הברית, שפעל במסירות נפש להקמת מוסדות תורה וחינוך. בני משפחתו מספרים כי רוח השליחות וההתמסרות לעם ישראל ליוותה אותו מילדותו.
לדברי בן משפחתו, הרב לוי הכט,&nbsp; בשיחה עם אלי ביתאן בכאן מורשת, משה יצחק התחנך במוסדות חב״ד בארה״ב, ובחר לעלות לישראל לפני כשמונה חודשים בעקבות אחותו שכבר עשתה זאת לפניו. &ldquo;האהבה לעם ישראל ולארץ הייתה טבועה בו מכל הכיוונים&rdquo;, סיפר. &ldquo;הוא הגיע לכאן מתוך רצון אמיתי לקחת חלק בהגנה על העם&rdquo;.
לפני כחודש בלבד סיים את מסע הכומתה. הוריו, דבורה ומנדי, הגיעו אז לישראל נרגשים לראות את בנם מסיים את הכשרתו כלוחם. כעת הם יושבים שבעה יחד עם ארבעת ילדיהם הנוספים, כשהמשפחה כולה &ndash; הפזורה בין ארה״ב, אוסטרליה וישראל &ndash; מתאחדת סביב האובדן הקשה.
בני משפחתו מתארים צעיר מלא שמחת חיים, שהתמודד עם קשיי שפה והסתגלות אך לא נתן להם לעצור אותו. &ldquo;עם החיוך והחינניות שלו הוא הדביק את כולם&rdquo;, סיפר קרוב משפחה. &ldquo;הוא היה מאושר מהזכות להיות כאן ולתרום&rdquo;.
על רקע האובדן הכבד, המשפחה שואבת כוח מאמונתה. &ldquo;זה אולי הניסיון הקשה ביותר שאדם יכול לעבור&rdquo;, אמר הרב אכט על האב מנדי, &ldquo;אבל האמונה והביטחון שהוטמעו בו נותנים לו כוחות לעמוד בזה. זה לא ישבור את הרוח&rdquo;.
עורך איתי סופרין
מפיקה אירה וקסלר

נפל בדרום לבנון: סמל משה יצחק הכהן כץ – עולה חדש שבחר להגן על עם ישראל

אל"מ (מיל') אסף כהן: ישראל ניצבת בפני בחירה – מבצע ממושך לפירוק חיזבאללה, יציאה לסבב נוסף בעתיד, או ניסיון למהלך בינלאומי; בזירה האיראנית – טהרן עשויה לראות בעצם השרידות הישג אסטרטגי

ברקע בוקר קשה בזירה הצפונית, מעריך אל"מ (מיל') אסף כהן, לשעבר סגן מפקד 8200, אצל אלי ביתאן בכאן מורשת ,כי ישראל נמצאת בצומת אסטרטגי מורכב במיוחד – הן מול חיזבאללה בלבנון והן מול איראן בזירה הרחבה.

לדבריו, למרות הפגיעות המשמעותיות שספג חיזבאללה מאז תחילת המערכה, הארגון עדיין שומר על יכולת מבצעית:
“חיזבאללה נפגע קשות – שדרת הפיקוד שלו נחלשה, היכולות הצטמצמו – אבל הוא עדיין מסוגל לייצר אש אפקטיבית ולהילחם”.

כהן מסביר כי הארגון עבר התאמה טקטית – מכוח شبه-צבאי מסודר חזרה לדפוסי פעולה של ארגון טרור מבוזר: חוליות קטנות, מארבים ועימותים נקודתיים, בדומה לימי רצועת הביטחון. מצב זה, לדבריו, מקשה על הכרעה מהירה:
“כשנלחמים בארגון כזה – צריך להניח שלא הכול יילך חלק”.

לא רק צבא – גם מדיניות

לשיטתו, היעד האסטרטגי של ישראל צריך להיות ברור: מניעת קיומו של חיזבאללה כארגון צבאי בלבנון. אך הדרך לשם אינה צבאית בלבד:
“זו חייבת להיות פעולה משולבת – צבאית ומדינית. לא מספיק לדחוק אותם גיאוגרפית, כי היכולות שלהם כבר חוצות גבולות”.

כהן מטיל ספק ביעילות מהלכים דוגמת כיבוש עד נהר הליטני בלבד, ומדגיש כי גם בעבר צעדים כאלה לא סיפקו פתרון ארוך טווח.

שלוש אפשרויות – ואף אחת לא פשוטה

הניתוח מציג שלוש חלופות מרכזיות:
מבצע ממושך לפירוק חיזבאללה – מהלך עמוק שידרוש זמן, משאבים ומחיר כבד.
עצירה באמצע והמתנה לסבב הבא – תרחיש מוכר מהעבר.
מעורבות בינלאומית או אזורית – אפשרות פחות מועדפת בעיניו, בשל חוסר אמון בגורמים חיצוניים.

כהן אף מעלה אפשרות חריגה: שיתוף פעולה שקט עם גורמים לבנוניים או אזוריים נגד חיזבאללה – אך מדגיש כי מהלכים כאלה, אם קיימים, יישארו מאחורי הקלעים.

“לא לקרוא נכון את המפה”

בהתייחס להערכות עבר כי חיזבאללה קרוב לפירוק מנשקו, כהן דוחה זאת:
“מי שאמר את זה – לא קרא נכון את המפה. חיזבאללה לא הולך לפרק את עצמו”.

עם זאת, הוא מציין כי קיימת הזדמנות גיאופוליטית מסוימת, בין היתר בשל היחלשות מעמד הארגון בתוך לבנון – מה שעשוי לאפשר מהלכים מדיניים משלימים.

הזירה האיראנית: התשה במקום הכרעה

במעבר לזירה האיראנית, כהן מצביע על אסטרטגיה ברורה מצד טהרן:
ירי מצומצם אך מתמשך, שנועד לייצר התשה אזורית ולאו דווקא הכרעה צבאית.

“זו תפיסת הפעלה שמאפשרת להם להחזיק לאורך זמן – ולייצר לחץ על כל האזור, כולל על ארה״ב”, הוא אומר.

לדבריו, גם אם ישראל פוגעת בתשתיות, לא ניתן יהיה להשמיד את כלל מערך הטילים – ולכן האיום יימשך.

הסכנה: הסכם שיותיר אורניום מועשר

כהן מזהיר מפני תרחיש של הסכם עם איראן שיותיר בידיה אורניום מועשר:
“זה על גבול הקטסטרופה. בסבירות גבוהה – זה יוביל לריצה לנשק גרעיני”.

בנוסף, הוא מתריע מפני מירוץ חימוש אזורי שכבר מתחיל להתהוות, גם אם לא גרעיני בשלב זה.

מבחינת איראן – עצם השרידות היא ניצחון

למרות הפגיעות שספגה, כהן מעריך כי איראן עשויה לראות במצב הנוכחי הישג:
“מבחינתם – אם שרדו מול ישראל וארה״ב, זו הצלחה. הניצחון הוא באי-הפסד”.

עם זאת, הוא מציין כי הכלכלה האיראנית נותרת נקודת תורפה משמעותית, וכי עתיד המשטר תלוי גם ביכולתו לשקם אותה – בין היתר דרך הסרת סנקציות.

המסקנה: דרך לא ברורה קדימה

בסיכום דבריו מצייר כהן תמונה מורכבת ולא אופטימית:
בצפון – חיזבאללה מוחלש אך רחוק מהכרעה;
במזרח התיכון הרחב – איראן ממשיכה להכתיב קצב דרך התשה.

“זה נראה קצת כמו מה שכבר עשינו בעבר”, הוא אומר, ומרמז על החשש מחזרה על דפוסים שלא הובילו להכרעה.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

אל"מ (מיל') אסף כהן: ישראל ניצבת בפני בחירה &ndash; מבצע ממושך לפירוק חיזבאללה, יציאה לסבב נוסף בעתיד, או ניסיון למהלך בינלאומי; בזירה האיראנית &ndash; טהרן עשויה לראות בעצם השרידות הישג אסטרטגי
ברקע בוקר קשה בזירה הצפונית, מעריך אל"מ (מיל') אסף כהן, לשעבר סגן מפקד 8200, אצל אלי ביתאן בכאן מורשת ,כי ישראל נמצאת בצומת אסטרטגי מורכב במיוחד &ndash; הן מול חיזבאללה בלבנון והן מול איראן בזירה הרחבה.
לדבריו, למרות הפגיעות המשמעותיות שספג חיזבאללה מאז תחילת המערכה, הארגון עדיין שומר על יכולת מבצעית: &ldquo;חיזבאללה נפגע קשות &ndash; שדרת הפיקוד שלו נחלשה, היכולות הצטמצמו &ndash; אבל הוא עדיין מסוגל לייצר אש אפקטיבית ולהילחם&rdquo;.
כהן מסביר כי הארגון עבר התאמה טקטית &ndash; מכוח شبه-צבאי מסודר חזרה לדפוסי פעולה של ארגון טרור מבוזר: חוליות קטנות, מארבים ועימותים נקודתיים, בדומה לימי רצועת הביטחון. מצב זה, לדבריו, מקשה על הכרעה מהירה: &ldquo;כשנלחמים בארגון כזה &ndash; צריך להניח שלא הכול יילך חלק&rdquo;.
לא רק צבא &ndash; גם מדיניות
לשיטתו, היעד האסטרטגי של ישראל צריך להיות ברור: מניעת קיומו של חיזבאללה כארגון צבאי בלבנון. אך הדרך לשם אינה צבאית בלבד: &ldquo;זו חייבת להיות פעולה משולבת &ndash; צבאית ומדינית. לא מספיק לדחוק אותם גיאוגרפית, כי היכולות שלהם כבר חוצות גבולות&rdquo;.
כהן מטיל ספק ביעילות מהלכים דוגמת כיבוש עד נהר הליטני בלבד, ומדגיש כי גם בעבר צעדים כאלה לא סיפקו פתרון ארוך טווח.
שלוש אפשרויות &ndash; ואף אחת לא פשוטה
הניתוח מציג שלוש חלופות מרכזיות:
<ol dir="rtl" data-start="1419" data-end="1649">
<li data-section-id="gs0dp0" data-start="1419" data-end="1496">מבצע ממושך לפירוק חיזבאללה &ndash; מהלך עמוק שידרוש זמן, משאבים ומחיר כבד.</li>
<li data-section-id="i43gt7" data-start="1497" data-end="1553">עצירה באמצע והמתנה לסבב הבא &ndash; תרחיש מוכר מהעבר.</li>
<li data-section-id="hrgk4s" data-start="1554" data-end="1649">מעורבות בינלאומית או אזורית &ndash; אפשרות פחות מועדפת בעיניו, בשל חוסר אמון בגורמים חיצוניים.</li>
</ol>
כהן אף מעלה אפשרות חריגה: שיתוף פעולה שקט עם גורמים לבנוניים או אזוריים נגד חיזבאללה &ndash; אך מדגיש כי מהלכים כאלה, אם קיימים, יישארו מאחורי הקלעים.
&ldquo;לא לקרוא נכון את המפה&rdquo;
בהתייחס להערכות עבר כי חיזבאללה קרוב לפירוק מנשקו, כהן דוחה זאת: &ldquo;מי שאמר את זה &ndash; לא קרא נכון את המפה. חיזבאללה לא הולך לפרק את עצמו&rdquo;.
עם זאת, הוא מציין כי קיימת הזדמנות גיאופוליטית מסוימת, בין היתר בשל היחלשות מעמד הארגון בתוך לבנון &ndash; מה שעשוי לאפשר מהלכים מדיניים משלימים.
הזירה האיראנית: התשה במקום הכרעה
במעבר לזירה האיראנית, כהן מצביע על אסטרטגיה ברורה מצד טהרן: ירי מצומצם אך מתמשך, שנועד לייצר התשה אזורית ולאו דווקא הכרעה צבאית.
&ldquo;זו תפיסת הפעלה שמאפשרת להם להחזיק לאורך זמן &ndash; ולייצר לחץ על כל האזור, כולל על ארה״ב&rdquo;, הוא אומר.
לדבריו, גם אם ישראל פוגעת בתשתיות, לא ניתן יהיה להשמיד את כלל מערך הטילים &ndash; ולכן האיום יימשך.
הסכנה: הסכם שיותיר אורניום מועשר
כהן מזהיר מפני תרחיש של הסכם עם איראן שיותיר בידיה אורניום מועשר: &ldquo;זה על גבול הקטסטרופה. בסבירות גבוהה &ndash; זה יוביל לריצה לנשק גרעיני&rdquo;.
בנוסף, הוא מתריע מפני מירוץ חימוש אזורי שכבר מתחיל להתהוות, גם אם לא גרעיני בשלב זה.
מבחינת איראן &ndash; עצם השרידות היא ניצחון
למרות הפגיעות שספגה, כהן מעריך כי איראן עשויה לראות במצב הנוכחי הישג: &ldquo;מבחינתם &ndash; אם שרדו מול ישראל וארה״ב, זו הצלחה. הניצחון הוא באי-הפסד&rdquo;.
עם זאת, הוא מציין כי הכלכלה האיראנית נותרת נקודת תורפה משמעותית, וכי עתיד המשטר תלוי גם ביכולתו לשקם אותה &ndash; בין היתר דרך הסרת סנקציות.
המסקנה: דרך לא ברורה קדימה
בסיכום דבריו מצייר כהן תמונה מורכבת ולא אופטימית: בצפון &ndash; חיזבאללה מוחלש אך רחוק מהכרעה; במזרח התיכון הרחב &ndash; איראן ממשיכה להכתיב קצב דרך התשה.
&ldquo;זה נראה קצת כמו מה שכבר עשינו בעבר&rdquo;, הוא אומר, ומרמז על החשש מחזרה על דפוסים שלא הובילו להכרעה.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;

פרוייקט ההגדות הגדול של כאן מורשת

כאן מורשת

.css-10t7zxc{display:block;-webkit-flex:none;-ms-flex:none;flex:none;height:0.7rem;}Recent clips

Recent clips