אל"מ (מיל') אסף כהן: ישראל ניצבת בפני בחירה – מבצע ממושך לפירוק חיזבאללה, יציאה לסבב נוסף בעתיד, או ניסיון למהלך בינלאומי; בזירה האיראנית – טהרן עשויה לראות בעצם השרידות הישג אסטרטגי

ברקע בוקר קשה בזירה הצפונית, מעריך אל"מ (מיל') אסף כהן, לשעבר סגן מפקד 8200, אצל אלי ביתאן בכאן מורשת ,כי ישראל נמצאת בצומת אסטרטגי מורכב במיוחד – הן מול חיזבאללה בלבנון והן מול איראן בזירה הרחבה.

לדבריו, למרות הפגיעות המשמעותיות שספג חיזבאללה מאז תחילת המערכה, הארגון עדיין שומר על יכולת מבצעית:
“חיזבאללה נפגע קשות – שדרת הפיקוד שלו נחלשה, היכולות הצטמצמו – אבל הוא עדיין מסוגל לייצר אש אפקטיבית ולהילחם”.

כהן מסביר כי הארגון עבר התאמה טקטית – מכוח شبه-צבאי מסודר חזרה לדפוסי פעולה של ארגון טרור מבוזר: חוליות קטנות, מארבים ועימותים נקודתיים, בדומה לימי רצועת הביטחון. מצב זה, לדבריו, מקשה על הכרעה מהירה:
“כשנלחמים בארגון כזה – צריך להניח שלא הכול יילך חלק”.

לא רק צבא – גם מדיניות

לשיטתו, היעד האסטרטגי של ישראל צריך להיות ברור: מניעת קיומו של חיזבאללה כארגון צבאי בלבנון. אך הדרך לשם אינה צבאית בלבד:
“זו חייבת להיות פעולה משולבת – צבאית ומדינית. לא מספיק לדחוק אותם גיאוגרפית, כי היכולות שלהם כבר חוצות גבולות”.

כהן מטיל ספק ביעילות מהלכים דוגמת כיבוש עד נהר הליטני בלבד, ומדגיש כי גם בעבר צעדים כאלה לא סיפקו פתרון ארוך טווח.

שלוש אפשרויות – ואף אחת לא פשוטה

הניתוח מציג שלוש חלופות מרכזיות:

1. מבצע ממושך לפירוק חיזבאללה – מהלך עמוק שידרוש זמן, משאבים ומחיר כבד.
2. עצירה באמצע והמתנה לסבב הבא – תרחיש מוכר מהעבר.
3. מעורבות בינלאומית או אזורית – אפשרות פחות מועדפת בעיניו, בשל חוסר אמון בגורמים חיצוניים.

כהן אף מעלה אפשרות חריגה: שיתוף פעולה שקט עם גורמים לבנוניים או אזוריים נגד חיזבאללה – אך מדגיש כי מהלכים כאלה, אם קיימים, יישארו מאחורי הקלעים.

“לא לקרוא נכון את המפה”

בהתייחס להערכות עבר כי חיזבאללה קרוב לפירוק מנשקו, כהן דוחה זאת:
“מי שאמר את זה – לא קרא נכון את המפה. חיזבאללה לא הולך לפרק את עצמו”.

עם זאת, הוא מציין כי קיימת הזדמנות גיאופוליטית מסוימת, בין היתר בשל היחלשות מעמד הארגון בתוך לבנון – מה שעשוי לאפשר מהלכים מדיניים משלימים.

הזירה האיראנית: התשה במקום הכרעה

במעבר לזירה האיראנית, כהן מצביע על אסטרטגיה ברורה מצד טהרן:
ירי מצומצם אך מתמשך, שנועד לייצר התשה אזורית ולאו דווקא הכרעה צבאית.

“זו תפיסת הפעלה שמאפשרת להם להחזיק לאורך זמן – ולייצר לחץ על כל האזור, כולל על ארה״ב”, הוא אומר.

לדבריו, גם אם ישראל פוגעת בתשתיות, לא ניתן יהיה להשמיד את כלל מערך הטילים – ולכן האיום יימשך.

הסכנה: הסכם שיותיר אורניום מועשר

כהן מזהיר מפני תרחיש של הסכם עם איראן שיותיר בידיה אורניום מועשר:
“זה על גבול הקטסטרופה. בסבירות גבוהה – זה יוביל לריצה לנשק גרעיני”.

בנוסף, הוא מתריע מפני מירוץ חימוש אזורי שכבר מתחיל להתהוות, גם אם לא גרעיני בשלב זה.

מבחינת איראן – עצם השרידות היא ניצחון

למרות הפגיעות שספגה, כהן מעריך כי איראן עשויה לראות במצב הנוכחי הישג:
“מבחינתם – אם שרדו מול ישראל וארה״ב, זו הצלחה. הניצחון הוא באי-הפסד”.

עם זאת, הוא מציין כי הכלכלה האיראנית נותרת נקודת תורפה משמעותית, וכי עתיד המשטר תלוי גם ביכולתו לשקם אותה – בין היתר דרך הסרת סנקציות.

המסקנה: דרך לא ברורה קדימה

בסיכום דבריו מצייר כהן תמונה מורכבת ולא אופטימית:
בצפון – חיזבאללה מוחלש אך רחוק מהכרעה;
במזרח התיכון הרחב – איראן ממשיכה להכתיב קצב דרך התשה.

“זה נראה קצת כמו מה שכבר עשינו בעבר”, הוא אומר, ומרמז על החשש מחזרה על דפוסים שלא הובילו להכרעה.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר