 עמותת נצח יהודה מקיימת ערב לזכר חללי צהל והמסלולים החרדים, ברוח התורה: 

מנכ"ל עמותת נצח יהודה רס"ן במיל' יוסי לוי.

&nbsp;עמותת נצח יהודה מקיימת ערב לזכר חללי צהל והמסלולים החרדים, ברוח התורה: 
מנכ"ל עמותת נצח יהודה רס"ן במיל' יוסי לוי.

כאן מורשת

החרדים זוכרים|

בני טיטלבוים בשיחה עם המחנך אבינועם הרש 

מתוך 'הבוקר'

ה בתשרי תשפ"ז 

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

בני טיטלבוים בשיחה עם המחנך אבינועם הרש&nbsp;
מתוך 'הבוקר'
ה בתשרי תשפ"ז&nbsp;
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;

טור חינוך 

אמו של בר קופרשטיין, שנחטף ממסיבת הנובה ושרד את השבי, כתבה יחד עם ריקי סיטון את הספר ״כבר חזר״: ״לא כתבנו במבט לאחור, אלא ממש תוך כדי. ג'ולי מתארת את המאורעות וגם את הרגשות שהיא חוותה״

ספר חדש בשם ״כבר חזר״, שנכתב על ידי ג'ולי קופרשטיין, אמו של בר קופרשטיין שנחטף ממסיבת הנובה ושרד את השבי, יחד עם ריקי סיטון, מתאר את המסע שעברה ג'ולי לאורך תקופת השבי – ואת ההתמודדות עם הסיפורים של משפחות החטופים.

קופרשטיין סיפרה, בראיון  לבני טיטלבוים בכאן מורשת ,כי אחד הסמלים המרכזיים בספר מופיע כבר על הכריכה: בר נראה עטור בתפילין ובטלית, כשברקע וילון וידיים הממתינות לו. לדבריה, התמונה צולמה יומיים או שלושה לאחר שובו של בר מהשבי.

״התפילין, הטלית, ההמתנה – יש פה המון המון סמלים״, סיפרה קופרשטיין. לדבריה, בזמן שהיה בשבי, החלום הגדול של בר היה לחזור לעולם ולהניח תפילין: ״תן לי עוד פעם אחת להניח תפילין, לצאת מפה ולהניח תפילין״.

במקביל, מחוץ לעזה, קופרשטיין וסיטון הובילו פרויקט שכונה ״בר תפילין״, במסגרתו נאספו יותר מ-200 זוגות תפילין עבור החטופים והמתנדבים. לכל חטוף היה מתנדב שהניח תפילין עבורו.

קופרשטיין סיפרה כי לפני החטיפה בר לא היה מניח תפילין באופן קבוע, ולעיתים היה מניח כאן ושם, אך במהלך השבי התברר לה עד כמה הדבר הפך עבורו למשמעותי. היא קישרה בין הסיפור של בר לבין העשייה שלה ושל סיטון מחוץ לשבי.

״הספר נכתב ממש תוך כדי״

הרעיון לכתיבת הספר נולד מתוך הכתיבה שליוותה את קופרשטיין לאורך תקופת השבי. לדבריה, סיטון פנתה אליה כשהייתה במצב קשה ועודדה אותה לכתוב כדי לפרוק את התחושות.

״היא פשוט לא ידעה מה לעשות איתי, וכל הזמן היא אומרת לי: תכתבי, זה יעשה לך טוב, זה ישחרר״, סיפרה קופרשטיין. היא כתבה את אשר על לבה, וסיטון לקחה את הטקסט, ערכה אותו ושלחה אותו לעיתון ״קטיפה״, מוסף של ״יתד נאמן״.

הכתיבה הפכה למדור שפורסם בעיתון, ובתחילה הוזמנו חמשה טורים בלבד. ״אף אחת לא העלתה בדעתה בכלל שהאירוע הזה ייקח כל כך הרבה זמן״, סיפרה סיטון. במקום שבועות או חודשים, השבי נמשך שנתיים.

לדברי סיטון, הספר נכתב לאורך כל התקופה ולא בדיעבד: ״הספר הזה נכתב לא במבט לאחור, אלא ממש תוך כדי״. לדבריה, קופרשטיין מתארת בספר גם את המאורעות וגם את התחושות והרגשות שליוו אותה.

הספר מביא את נקודת המבט של ג'ולי בתוך המסע שלה, אך גם את סיפוריהם של חטופים נוספים כפי שנראו דרך עיניה. לצד זאת, יש בספר קטעים מקבילים המתארים את נקודת מבטו של בר.

״זה היופי של עם ישראל״

הסיפור האישי של קופרשטיין הפך גם למפגש עם חלקים שונים בחברה הישראלית. סיטון סיפרה כי ג'ולי, שחזרה בתשובה לפני כעשר שנים, הכירה במהלך התקופה משפחות ואנשים מרקעים שונים.

קופרשטיין סיפרה כי לאורך תקופת השבי פגשה משפחות מכל קצות החברה הישראלית: דתיים, חרדים, מתנחלים וחילונים. לדבריה, היא הגיעה למפגשים האלה קודם כול כאם שחווה את אותו כאב – ילד שנמצא בעזה.

״זכיתי להכיר כל כך הרבה משפחות, כי באתי מהמקום הזה של אימא שחטוף, שבעצם כולנו באותו כאב משותף, שהילדים שלנו בעזה, ואנחנו מנסים לעזור אחד לשנייה״, אמרה. ״פשוט עטפו אותי, והפכנו להיות משפחה אחת גדולה״.

סיטון הוסיפה כי השתיים פעלו לאורך התקופה גם למען משפחות חטופים אחרות. לדבריה, קופרשטיין היא מהאימהות שהכירו מספר גדול במיוחד של משפחות במהלך השנתיים.

״אני רואה התעוררות כל כך גדולה בעם ישראל״

בראיון התייחסו השתיים גם לתחושת ההתחזקות וההתעוררות הרוחנית בחברה הישראלית. קופרשטיין סיפרה כי במסגרת ההרצאות שהשתיים מעבירות הן פוגשות קהלים שונים ורואות מקרוב את השינוי.

היא הביאה כדוגמה את פרויקט התפילין: אנשים שלא הניחו תפילין מעולם, או שאינם זוכרים מתי הניחו לאחרונה, הצטרפו לפרויקט והניחו תפילין עבור החטופים.

״זה עם ישראל היפה, שפשוט עשה ונרתם למען החטופים, ולא מעניין באיזה מצב רוחני הוא כרגע. אני כאן בשבילכם, בשביל לעזור לעוד אימא יהודייה״, אמרה.

לדבריה, היו גם אנשים שלקחו על עצמם שמירת שבת במסגרת הפעילות למען החטופים. ״זה אנשים שמעולם לא שמרו שבת, רחוקים מאוד״, סיפרה.

״בר זה פשוט נס מהלך״

לקראת סוף הראיון סיפרה קופרשטיין על חייו של בר מאז שובו מהשבי. ״בר זה פשוט נס מהלך. אני כל יום מסתכלת עליו מחדש. אי אפשר להתרגל לדבר כזה״, אמרה.

לדבריה, בר עוסק כיום בהפקת אירוע סליחות מחר  בכיכר החטופים, בעקבות סליחות שקיימו חטופים בתוך מנהרה. קופרשטיין סיפרה כי בר, שהיה במנהרה יחד עם חטופים מרקעים שונים, החליט לשחזר את הסליחות בכיכר החטופים.

האירוע דורש לדבריה התמודדות עם היבטים רבים של הפקה – אישורים, משטרה, תקציב, תוכן והיבטים טכניים – ובר לקח את המשימה על עצמו.

בסיום ביקשו השתיים להדגיש כי למרות הנושא הקשה, ״כבר חזר״ אינו ספר עצוב. ״הוא ספר של חוסן״, אמרו. ״ברוך ה', במקרה הספציפי הזה, יש פה הפי-אנד, אבל הוא ספר של אמונה ושל חיזוק ושל חיבור״. לדבריהן, הספר מתאים גם לבני נוער.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

אמו של בר קופרשטיין, שנחטף ממסיבת הנובה ושרד את השבי, כתבה יחד עם ריקי סיטון את הספר ״כבר חזר״: ״לא כתבנו במבט לאחור, אלא ממש תוך כדי. ג'ולי מתארת את המאורעות וגם את הרגשות שהיא חוותה״
ספר חדש בשם ״כבר חזר״, שנכתב על ידי ג'ולי קופרשטיין, אמו של בר קופרשטיין שנחטף ממסיבת הנובה ושרד את השבי, יחד עם ריקי סיטון, מתאר את המסע שעברה ג'ולי לאורך תקופת השבי &ndash; ואת ההתמודדות עם הסיפורים של משפחות החטופים.
קופרשטיין סיפרה, בראיון&nbsp; לבני טיטלבוים בכאן מורשת ,כי אחד הסמלים המרכזיים בספר מופיע כבר על הכריכה: בר נראה עטור בתפילין ובטלית, כשברקע וילון וידיים הממתינות לו. לדבריה, התמונה צולמה יומיים או שלושה לאחר שובו של בר מהשבי.
״התפילין, הטלית, ההמתנה &ndash; יש פה המון המון סמלים״, סיפרה קופרשטיין. לדבריה, בזמן שהיה בשבי, החלום הגדול של בר היה לחזור לעולם ולהניח תפילין: ״תן לי עוד פעם אחת להניח תפילין, לצאת מפה ולהניח תפילין״.
במקביל, מחוץ לעזה, קופרשטיין וסיטון הובילו פרויקט שכונה ״בר תפילין״, במסגרתו נאספו יותר מ-200 זוגות תפילין עבור החטופים והמתנדבים. לכל חטוף היה מתנדב שהניח תפילין עבורו.
קופרשטיין סיפרה כי לפני החטיפה בר לא היה מניח תפילין באופן קבוע, ולעיתים היה מניח כאן ושם, אך במהלך השבי התברר לה עד כמה הדבר הפך עבורו למשמעותי. היא קישרה בין הסיפור של בר לבין העשייה שלה ושל סיטון מחוץ לשבי.
״הספר נכתב ממש תוך כדי״
הרעיון לכתיבת הספר נולד מתוך הכתיבה שליוותה את קופרשטיין לאורך תקופת השבי. לדבריה, סיטון פנתה אליה כשהייתה במצב קשה ועודדה אותה לכתוב כדי לפרוק את התחושות.
״היא פשוט לא ידעה מה לעשות איתי, וכל הזמן היא אומרת לי: תכתבי, זה יעשה לך טוב, זה ישחרר״, סיפרה קופרשטיין. היא כתבה את אשר על לבה, וסיטון לקחה את הטקסט, ערכה אותו ושלחה אותו לעיתון ״קטיפה״, מוסף של ״יתד נאמן״.
הכתיבה הפכה למדור שפורסם בעיתון, ובתחילה הוזמנו חמשה טורים בלבד. ״אף אחת לא העלתה בדעתה בכלל שהאירוע הזה ייקח כל כך הרבה זמן״, סיפרה סיטון. במקום שבועות או חודשים, השבי נמשך שנתיים.
לדברי סיטון, הספר נכתב לאורך כל התקופה ולא בדיעבד: ״הספר הזה נכתב לא במבט לאחור, אלא ממש תוך כדי״. לדבריה, קופרשטיין מתארת בספר גם את המאורעות וגם את התחושות והרגשות שליוו אותה.
הספר מביא את נקודת המבט של ג'ולי בתוך המסע שלה, אך גם את סיפוריהם של חטופים נוספים כפי שנראו דרך עיניה. לצד זאת, יש בספר קטעים מקבילים המתארים את נקודת מבטו של בר.
״זה היופי של עם ישראל״
הסיפור האישי של קופרשטיין הפך גם למפגש עם חלקים שונים בחברה הישראלית. סיטון סיפרה כי ג'ולי, שחזרה בתשובה לפני כעשר שנים, הכירה במהלך התקופה משפחות ואנשים מרקעים שונים.
קופרשטיין סיפרה כי לאורך תקופת השבי פגשה משפחות מכל קצות החברה הישראלית: דתיים, חרדים, מתנחלים וחילונים. לדבריה, היא הגיעה למפגשים האלה קודם כול כאם שחווה את אותו כאב &ndash; ילד שנמצא בעזה.
״זכיתי להכיר כל כך הרבה משפחות, כי באתי מהמקום הזה של אימא שחטוף, שבעצם כולנו באותו כאב משותף, שהילדים שלנו בעזה, ואנחנו מנסים לעזור אחד לשנייה״, אמרה. ״פשוט עטפו אותי, והפכנו להיות משפחה אחת גדולה״.
סיטון הוסיפה כי השתיים פעלו לאורך התקופה גם למען משפחות חטופים אחרות. לדבריה, קופרשטיין היא מהאימהות שהכירו מספר גדול במיוחד של משפחות במהלך השנתיים.
״אני רואה התעוררות כל כך גדולה בעם ישראל״
בראיון התייחסו השתיים גם לתחושת ההתחזקות וההתעוררות הרוחנית בחברה הישראלית. קופרשטיין סיפרה כי במסגרת ההרצאות שהשתיים מעבירות הן פוגשות קהלים שונים ורואות מקרוב את השינוי.
היא הביאה כדוגמה את פרויקט התפילין: אנשים שלא הניחו תפילין מעולם, או שאינם זוכרים מתי הניחו לאחרונה, הצטרפו לפרויקט והניחו תפילין עבור החטופים.
״זה עם ישראל היפה, שפשוט עשה ונרתם למען החטופים, ולא מעניין באיזה מצב רוחני הוא כרגע. אני כאן בשבילכם, בשביל לעזור לעוד אימא יהודייה״, אמרה.
לדבריה, היו גם אנשים שלקחו על עצמם שמירת שבת במסגרת הפעילות למען החטופים. ״זה אנשים שמעולם לא שמרו שבת, רחוקים מאוד״, סיפרה.
״בר זה פשוט נס מהלך״
לקראת סוף הראיון סיפרה קופרשטיין על חייו של בר מאז שובו מהשבי. ״בר זה פשוט נס מהלך. אני כל יום מסתכלת עליו מחדש. אי אפשר להתרגל לדבר כזה״, אמרה.
לדבריה, בר עוסק כיום בהפקת אירוע סליחות מחר&nbsp; בכיכר החטופים, בעקבות סליחות שקיימו חטופים בתוך מנהרה. קופרשטיין סיפרה כי בר, שהיה במנהרה יחד עם חטופים מרקעים שונים, החליט לשחזר את הסליחות בכיכר החטופים.
האירוע דורש לדבריה התמודדות עם היבטים רבים של הפקה &ndash; אישורים, משטרה, תקציב, תוכן והיבטים טכניים &ndash; ובר לקח את המשימה על עצמו.
בסיום ביקשו השתיים להדגיש כי למרות הנושא הקשה, ״כבר חזר״ אינו ספר עצוב. ״הוא ספר של חוסן״, אמרו. ״ברוך ה', במקרה הספציפי הזה, יש פה הפי-אנד, אבל הוא ספר של אמונה ושל חיזוק ושל חיבור״. לדבריהן, הספר מתאים גם לבני נוער.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;

"ג'ולי קופרשטיין על הספר שנכתב בזמן שבנה היה בשבי: ״זה ספר של חוסן, אמונה וחיבור

בני טיטלבוים בשיחה עם שלומית גולדין הלוי ויונתן דובוב

מתוך 'הבוקר'

ה בתשרי תשפ"ז 

עורך: איתי סופרין

מפיקה :אירה וקסלר 

בני טיטלבוים בשיחה עם שלומית גולדין הלוי ויונתן דובוב
מתוך 'הבוקר'
ה בתשרי תשפ"ז&nbsp;
עורך: איתי סופרין
מפיקה :אירה וקסלר&nbsp;

החרדים זוכרים|

כאן מורשת

Social links

Recent clips