הגאון הרב ברוך שרגא, ראש אבות בתי דין בירושלים, משוחח עם ידידיה תנעמי על הקריאה של גדולי ישראל לשמור את שבת יתרו כהלכה לאור מאמר חז"ל שבזכות שמירת שבת אחת מיד נגאלים.

מתוך 'אנעים זמירות'.

הגאון הרב ברוך שרגא, ראש אבות בתי דין בירושלים, משוחח עם ידידיה תנעמי על הקריאה של גדולי ישראל לשמור את שבת יתרו כהלכה לאור מאמר חז"ל שבזכות שמירת שבת אחת מיד נגאלים.
מתוך 'אנעים זמירות'.

כאן מורשת

שמירת השבת

קרדיט תמונה:שאטרסטוק&nbsp;

כלילה 

מחנך ותיק מציב מראה להורים: “מעולם כמעט לא שאלו אותי אם הילד שלהם אדם טוב”

למרות שיום השואה כבר חלף, נדמה כי השאלות והמסרים שהוא מציב בפנינו – כחברה וכמערכת חינוך – רחוקים מלהסתיים.המחנך הותיק אבינועם הרש , עם יותר מעשור בכיתה,  בפינתו טור חינוך אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת, מבקש לעצור לרגע את מרוץ הציונים ולהחזיר את הדיון לשאלה הבסיסית: איזה בני אדם אנחנו מגדלים כאן.

הוא פותח בקטע מצמרר שכתב מנהל בית ספר, ניצול שואה, שהציב אותו כתנאי לכל מורה שביקש להתקבל לעבודה:
לא הידע הוא במרכז – אלא האדם. אותו ניצול תיאר כיצד אנשים משכילים, רופאים ומהנדסים, הפכו לשותפים במכונת ההשמדה הנאצית. מכאן נבעה בקשתו הפשוטה אך הנוקבת: חנכו ילדים להיות בני אדם – לא “בהמות מלומדות”.

המסר הזה, לדבריו, רלוונטי מתמיד גם לישראל של 2026.

“במשך יותר מעשר שנים כמחנך,” הוא משתף, “אני יכול לספור על יד אחת את מספר ההורים ששאלו אותי אם הילד שלהם מתנהג באנושיות – אם הוא עוזר לאחרים, אם הוא רגיש לחלש, אם הוא מרים לכלוך מהרצפה כי אכפת לו”.

לעומת זאת, הוא מתאר מציאות אחרת לגמרי:
שיחות טלפון מאוחרות בלילה על שתי נקודות במבחן, ויכוחים ארוכים על ציונים, ולחץ בלתי פוסק סביב הישגים לימודיים.

“כמעט אף פעם לא קיבלתי טלפון מהורה שמבקש לבדוק אם הילד שלו פוגע בילדים אחרים, משפיל או הורס את הביטחון העצמי של חבריו,” אומר הרש.

לדבריו, המסר שעובר לילדים ברור: הצלחה נמדדת בציונים – לא באופי. “אין בעיניי עיוות גדול מזה,” הוא מדגיש.

אבל השאלות אינן רק חינוכיות – אלא גם מוסריות עמוקות. בהשראת ספרו של Daniel Jonah Goldhagen, הוא מזכיר כי השואה לא הייתה יכולה להתרחש ללא שיתוף פעולה רחב של אנשים “רגילים”. הטענה של “רק מילאתי פקודות” אינה מספיקה – ואין באמת דבר כזה “רק בורג”.

מכאן הוא עובר לשאלות שמטרידות אותו יותר מכל – שאלות שהוא מציע לכל הורה ולכל מחנך להציב בפני הילדים:
מה היית עושה אילו חיית בגרמניה הנאצית?
האם היית עומד בלחץ חברתי?
עד כמה היית נאמן לאמת שלך?

“כמה מאיתנו באמת היו מסוגלים שלא להיסחף עם הזרם?” הוא שואל.

מנגד, הוא מזכיר את חסידי אומות העולם – אותם יחידים שבחרו אחרת, למרות הסכנה המיידית לחייהם ולחיי משפחותיהם. “אנשים שידעו שהם עלולים למות – ובכל זאת הצילו יהודים. כמה מאיתנו היו עומדים בניסיון כזה?”

השורה התחתונה שלו ברורה: יום השואה אינו רק זיכרון – אלא קריאה לפעולה חינוכית.

“אם נדע לקחת את השאלות הקשות האלה, ולתת לתלמידים כלים לחשיבה מוסרית אמיתית,” הוא מסכם, “נוכל להצמיח דור שלא רק מצליח – אלא גם ראוי להיקרא אנושי.”

עורך:  איתי סופרין 

מפיקה:  אירה וקסלר 

מחנך ותיק מציב מראה להורים: &ldquo;מעולם כמעט לא שאלו אותי אם הילד שלהם אדם טוב&rdquo;
למרות שיום השואה כבר חלף, נדמה כי השאלות והמסרים שהוא מציב בפנינו &ndash; כחברה וכמערכת חינוך &ndash; רחוקים מלהסתיים.המחנך הותיק אבינועם הרש , עם יותר מעשור בכיתה,&nbsp; בפינתו טור חינוך אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת, מבקש לעצור לרגע את מרוץ הציונים ולהחזיר את הדיון לשאלה הבסיסית: איזה בני אדם אנחנו מגדלים כאן.
הוא פותח בקטע מצמרר שכתב מנהל בית ספר, ניצול שואה, שהציב אותו כתנאי לכל מורה שביקש להתקבל לעבודה: לא הידע הוא במרכז &ndash; אלא האדם. אותו ניצול תיאר כיצד אנשים משכילים, רופאים ומהנדסים, הפכו לשותפים במכונת ההשמדה הנאצית. מכאן נבעה בקשתו הפשוטה אך הנוקבת: חנכו ילדים להיות בני אדם &ndash; לא &ldquo;בהמות מלומדות&rdquo;.
המסר הזה, לדבריו, רלוונטי מתמיד גם לישראל של 2026.
&ldquo;במשך יותר מעשר שנים כמחנך,&rdquo; הוא משתף, &ldquo;אני יכול לספור על יד אחת את מספר ההורים ששאלו אותי אם הילד שלהם מתנהג באנושיות &ndash; אם הוא עוזר לאחרים, אם הוא רגיש לחלש, אם הוא מרים לכלוך מהרצפה כי אכפת לו&rdquo;.
לעומת זאת, הוא מתאר מציאות אחרת לגמרי: שיחות טלפון מאוחרות בלילה על שתי נקודות במבחן, ויכוחים ארוכים על ציונים, ולחץ בלתי פוסק סביב הישגים לימודיים.
&ldquo;כמעט אף פעם לא קיבלתי טלפון מהורה שמבקש לבדוק אם הילד שלו פוגע בילדים אחרים, משפיל או הורס את הביטחון העצמי של חבריו,&rdquo; אומר הרש.
לדבריו, המסר שעובר לילדים ברור: הצלחה נמדדת בציונים &ndash; לא באופי. &ldquo;אין בעיניי עיוות גדול מזה,&rdquo; הוא מדגיש.
אבל השאלות אינן רק חינוכיות &ndash; אלא גם מוסריות עמוקות. בהשראת ספרו של Daniel Jonah Goldhagen, הוא מזכיר כי השואה לא הייתה יכולה להתרחש ללא שיתוף פעולה רחב של אנשים &ldquo;רגילים&rdquo;. הטענה של &ldquo;רק מילאתי פקודות&rdquo; אינה מספיקה &ndash; ואין באמת דבר כזה &ldquo;רק בורג&rdquo;.
מכאן הוא עובר לשאלות שמטרידות אותו יותר מכל &ndash; שאלות שהוא מציע לכל הורה ולכל מחנך להציב בפני הילדים: מה היית עושה אילו חיית בגרמניה הנאצית? האם היית עומד בלחץ חברתי? עד כמה היית נאמן לאמת שלך?
&ldquo;כמה מאיתנו באמת היו מסוגלים שלא להיסחף עם הזרם?&rdquo; הוא שואל.
מנגד, הוא מזכיר את חסידי אומות העולם &ndash; אותם יחידים שבחרו אחרת, למרות הסכנה המיידית לחייהם ולחיי משפחותיהם. &ldquo;אנשים שידעו שהם עלולים למות &ndash; ובכל זאת הצילו יהודים. כמה מאיתנו היו עומדים בניסיון כזה?&rdquo;
השורה התחתונה שלו ברורה: יום השואה אינו רק זיכרון &ndash; אלא קריאה לפעולה חינוכית.
&ldquo;אם נדע לקחת את השאלות הקשות האלה, ולתת לתלמידים כלים לחשיבה מוסרית אמיתית,&rdquo; הוא מסכם, &ldquo;נוכל להצמיח דור שלא רק מצליח &ndash; אלא גם ראוי להיקרא אנושי.&rdquo;
עורך:&nbsp; איתי סופרין&nbsp;
מפיקה:&nbsp; אירה וקסלר&nbsp;

לא הציונים – אלא האדם: המסר החינוכי הבוער שאחרי יום השואה 

תא"ל (מיל') חנן גפן מסביר: ההצהרות האופטימיות מוושינגטון הן חלק מלחץ אמריקאי כבד – ההכרעה בטהרן קרובה, וחיזבאללה במוקד המהלך האזורי

תא"ל (מיל') חנן גפן, לשעבר מפקד יחידה 8200, מצנן בראיון עם בני טיטלבוים בכאן מורשת, את ההתלהבות מהצהרתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי המלחמה עם איראן מתקרבת לסיום. לדבריו, אין מדובר בהשלמה עם גרעין איראני – אלא בהצהרה טקטית שמטרתה להפעיל לחץ לקראת שלב ההכרעה.

לדבריו, טראמפ למעשה מאותת כי עיקר היכולות הצבאיות של איראן נפגעו קשות, וכעת מתקרבים לשלבים האחרונים של המערכה. “הוא מתפקד כמו מחזאי”, מתאר גפן, “מכין את הבמה ליומיים הקרובים – שבהם תתקבל ההחלטה בטהרן”.

הכרעה בטהרן: בין הקצנה לכניעה

במוקד הדרמה עומדת הנהגת איראן החדשה, שנכנסה לתפקידה לאחר חיסול שכבות פיקוד במהלך המלחמה. כעת עליה לקבל החלטה היסטורית: האם לוותר על תוכנית הגרעין ועל מדיניות הפרוקסיז – או להמשיך בעימות.

גפן מדגיש כי הדינמיקה הפנימית של הנהגה מהפכנית נוטה דווקא להקצנה, אך מנגד – הלחץ האמריקאי חסר התקדים עשוי להטות את הכף. משלחת איראנית שחזרה משיחות ממושכות בפקיסטן כבר העבירה מסר ברור: “הפעם האמריקאים רציניים”.

לא רק מילים: ההכנות בשטח

האיתותים אינם רק רטוריים. לדבריו, ארה״ב מבצעת צעדים ממשיים:
סגירת מצרי שיט
ריכוז כוחות צבאיים משמעותי באזור
תגבור אווירי מתמשך

המסר ברור: אם איראן לא תספק תשובה מספקת – התגובה תהיה חריפה.

האם איראן יכולה להשתנות?

השאלה המרכזית נותרת פתוחה: האם משטר שפועל כמעט חמישה עשורים נגד המערב יכול לשנות כיוון?

לדברי גפן, הלחץ הנוכחי – כלכלי, צבאי ואזורי – הוא החריף ביותר שידעה איראן מאז המהפכה. “היא נמצאת במצור מכל כיוון”, הוא אומר, “והאמריקאים דורשים ממנה להפוך למדינה נורמלית – לא רק בנושא הגרעין, אלא בכל מדיניותה האזורית”.

לבנון וחיזבאללה: חלק מהמשחק הגדול

גם הזירה הלבנונית משתלבת במהלך האמריקאי הכולל. גפן מסביר כי השיחות על גבול ישראל–לבנון אינן תהליך שלום אמיתי בשלב זה, אלא ניסיון אמריקאי לנתק את חיזבאללה ואת לבנון מהשפעת איראן.

לדבריו, ממשלת לבנון חלשה ואינה מסוגלת לקבל החלטות עצמאיות כל עוד חיזבאללה מחזיק בכוח צבאי משמעותי. התנאי המרכזי לכל הסכם עתידי: פירוק חיזבאללה מנשקו.

“ייתכן שבהמשך נראה חיזבאללה כגורם פוליטי בלבד”, הוא מעריך, “אבל לא ככוח צבאי מאיים”.

מבט קדימה

לסיכום, גפן מציג תמונה מורכבת: מצד אחד – לחץ אמריקאי חסר תקדים ותיאום אזורי רחב; מצד שני – הנהגה איראנית שנדרשת להחלטה דרמטית שעשויה לשנות את פני המזרח התיכון.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר

קרדיט תמונה: שאטרסטוק 

תא"ל (מיל') חנן גפן מסביר: ההצהרות האופטימיות מוושינגטון הן חלק מלחץ אמריקאי כבד &ndash; ההכרעה בטהרן קרובה, וחיזבאללה במוקד המהלך האזורי
תא"ל (מיל') חנן גפן, לשעבר מפקד יחידה 8200, מצנן בראיון עם בני טיטלבוים בכאן מורשת, את ההתלהבות מהצהרתו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כי המלחמה עם איראן מתקרבת לסיום. לדבריו, אין מדובר בהשלמה עם גרעין איראני &ndash; אלא בהצהרה טקטית שמטרתה להפעיל לחץ לקראת שלב ההכרעה.
לדבריו, טראמפ למעשה מאותת כי עיקר היכולות הצבאיות של איראן נפגעו קשות, וכעת מתקרבים לשלבים האחרונים של המערכה. &ldquo;הוא מתפקד כמו מחזאי&rdquo;, מתאר גפן, &ldquo;מכין את הבמה ליומיים הקרובים &ndash; שבהם תתקבל ההחלטה בטהרן&rdquo;.
הכרעה בטהרן: בין הקצנה לכניעה
במוקד הדרמה עומדת הנהגת איראן החדשה, שנכנסה לתפקידה לאחר חיסול שכבות פיקוד במהלך המלחמה. כעת עליה לקבל החלטה היסטורית: האם לוותר על תוכנית הגרעין ועל מדיניות הפרוקסיז &ndash; או להמשיך בעימות.
גפן מדגיש כי הדינמיקה הפנימית של הנהגה מהפכנית נוטה דווקא להקצנה, אך מנגד &ndash; הלחץ האמריקאי חסר התקדים עשוי להטות את הכף. משלחת איראנית שחזרה משיחות ממושכות בפקיסטן כבר העבירה מסר ברור: &ldquo;הפעם האמריקאים רציניים&rdquo;.
לא רק מילים: ההכנות בשטח
האיתותים אינם רק רטוריים. לדבריו, ארה״ב מבצעת צעדים ממשיים:
<ul dir="rtl" data-start="1222" data-end="1300">
<li data-section-id="1sjz94x" data-start="1222" data-end="1240">סגירת מצרי שיט</li>
<li data-section-id="zb4lsq" data-start="1241" data-end="1277">ריכוז כוחות צבאיים משמעותי באזור</li>
<li data-section-id="o8n24d" data-start="1278" data-end="1300">תגבור אווירי מתמשך</li>
</ul>
המסר ברור: אם איראן לא תספק תשובה מספקת &ndash; התגובה תהיה חריפה.
האם איראן יכולה להשתנות?
השאלה המרכזית נותרת פתוחה: האם משטר שפועל כמעט חמישה עשורים נגד המערב יכול לשנות כיוון?
לדברי גפן, הלחץ הנוכחי &ndash; כלכלי, צבאי ואזורי &ndash; הוא החריף ביותר שידעה איראן מאז המהפכה. &ldquo;היא נמצאת במצור מכל כיוון&rdquo;, הוא אומר, &ldquo;והאמריקאים דורשים ממנה להפוך למדינה נורמלית &ndash; לא רק בנושא הגרעין, אלא בכל מדיניותה האזורית&rdquo;.
לבנון וחיזבאללה: חלק מהמשחק הגדול
גם הזירה הלבנונית משתלבת במהלך האמריקאי הכולל. גפן מסביר כי השיחות על גבול ישראל&ndash;לבנון אינן תהליך שלום אמיתי בשלב זה, אלא ניסיון אמריקאי לנתק את חיזבאללה ואת לבנון מהשפעת איראן.
לדבריו, ממשלת לבנון חלשה ואינה מסוגלת לקבל החלטות עצמאיות כל עוד חיזבאללה מחזיק בכוח צבאי משמעותי. התנאי המרכזי לכל הסכם עתידי: פירוק חיזבאללה מנשקו.
&ldquo;ייתכן שבהמשך נראה חיזבאללה כגורם פוליטי בלבד&rdquo;, הוא מעריך, &ldquo;אבל לא ככוח צבאי מאיים&rdquo;.
מבט קדימה
לסיכום, גפן מציג תמונה מורכבת: מצד אחד &ndash; לחץ אמריקאי חסר תקדים ותיאום אזורי רחב; מצד שני &ndash; הנהגה איראנית שנדרשת להחלטה דרמטית שעשויה לשנות את פני המזרח התיכון.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר
קרדיט תמונה: שאטרסטוק&nbsp;

שמירת השבת

כאן מורשת

.css-3t6ycf{display:block;-webkit-flex:none;-ms-flex:none;flex:none;height:0.7rem;}Recent clips

Recent clips