כאן מורשתמחנך ותיק מציב מראה להורים: “מעולם כמעט לא שאלו אותי אם הילד שלהם אדם טוב”
למרות שיום השואה כבר חלף, נדמה כי השאלות והמסרים שהוא מציב בפנינו – כחברה וכמערכת חינוך – רחוקים מלהסתיים.המחנך הותיק אבינועם הרש , עם יותר מעשור בכיתה, בפינתו טור חינוך אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת, מבקש לעצור לרגע את מרוץ הציונים ולהחזיר את הדיון לשאלה הבסיסית: איזה בני אדם אנחנו מגדלים כאן.
הוא פותח בקטע מצמרר שכתב מנהל בית ספר, ניצול שואה, שהציב אותו כתנאי לכל מורה שביקש להתקבל לעבודה:
לא הידע הוא במרכז – אלא האדם. אותו ניצול תיאר כיצד אנשים משכילים, רופאים ומהנדסים, הפכו לשותפים במכונת ההשמדה הנאצית. מכאן נבעה בקשתו הפשוטה אך הנוקבת: חנכו ילדים להיות בני אדם – לא “בהמות מלומדות”.
המסר הזה, לדבריו, רלוונטי מתמיד גם לישראל של 2026.
“במשך יותר מעשר שנים כמחנך,” הוא משתף, “אני יכול לספור על יד אחת את מספר ההורים ששאלו אותי אם הילד שלהם מתנהג באנושיות – אם הוא עוזר לאחרים, אם הוא רגיש לחלש, אם הוא מרים לכלוך מהרצפה כי אכפת לו”.
לעומת זאת, הוא מתאר מציאות אחרת לגמרי:
שיחות טלפון מאוחרות בלילה על שתי נקודות במבחן, ויכוחים ארוכים על ציונים, ולחץ בלתי פוסק סביב הישגים לימודיים.
“כמעט אף פעם לא קיבלתי טלפון מהורה שמבקש לבדוק אם הילד שלו פוגע בילדים אחרים, משפיל או הורס את הביטחון העצמי של חבריו,” אומר הרש.
לדבריו, המסר שעובר לילדים ברור: הצלחה נמדדת בציונים – לא באופי. “אין בעיניי עיוות גדול מזה,” הוא מדגיש.
אבל השאלות אינן רק חינוכיות – אלא גם מוסריות עמוקות. בהשראת ספרו של Daniel Jonah Goldhagen, הוא מזכיר כי השואה לא הייתה יכולה להתרחש ללא שיתוף פעולה רחב של אנשים “רגילים”. הטענה של “רק מילאתי פקודות” אינה מספיקה – ואין באמת דבר כזה “רק בורג”.
מכאן הוא עובר לשאלות שמטרידות אותו יותר מכל – שאלות שהוא מציע לכל הורה ולכל מחנך להציב בפני הילדים:
מה היית עושה אילו חיית בגרמניה הנאצית?
האם היית עומד בלחץ חברתי?
עד כמה היית נאמן לאמת שלך?
“כמה מאיתנו באמת היו מסוגלים שלא להיסחף עם הזרם?” הוא שואל.
מנגד, הוא מזכיר את חסידי אומות העולם – אותם יחידים שבחרו אחרת, למרות הסכנה המיידית לחייהם ולחיי משפחותיהם. “אנשים שידעו שהם עלולים למות – ובכל זאת הצילו יהודים. כמה מאיתנו היו עומדים בניסיון כזה?”
השורה התחתונה שלו ברורה: יום השואה אינו רק זיכרון – אלא קריאה לפעולה חינוכית.
“אם נדע לקחת את השאלות הקשות האלה, ולתת לתלמידים כלים לחשיבה מוסרית אמיתית,” הוא מסכם, “נוכל להצמיח דור שלא רק מצליח – אלא גם ראוי להיקרא אנושי.”
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר
