כאן מורשתהשקד שמחבר בין תורה, שירה ותרבות – מסע מפרשת השבוע ועד אלתרמן
בפינה “שיר בפרשה” אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת שילב ד״ר יוסף פריאל בין פרשת מטה אהרון הפורח, סמל השקד במקורות, ושירה עברית קלאסית – כולל “פגישה לאין קץ” של נתן אלתרמן והלחנתה בידי נעמי שמר
בפינה הרדיופונית “שיר בפרשה” עם ד״ר יוסף פריאל, נבנה השבוע גשר בין פרשת קורח לבין עולם השירה העברית. במרכז הדברים עמד סיפור “מטה אהרון” שפורח ומוציא שקדים – נס שנועד להוכיח את בחירת שבט לוי.
פריאל הסביר כי השקד במקורות היהודיים איננו רק פרי או עץ, אלא סמל רב-משמעות: הוא פורח ראשון, לעיתים כבר באמצע החורף, ולכן הוא מזוהה עם זריזות, שקידה והתמדה. מכאן גם הקשר הלשוני למילה “שקד”, ולרעיון של פעולה מהירה ומדויקת בהגשמת דבר ה’.
בהמשך חיבר פריאל בין השקד לבין נבואת ירמיהו: “מקל שקד אני רואה”, והסביר את משמעותו כסמל להתגלות אלוקית מהירה וודאית – “שוקד אני על דברי לעשותו”.
אולם עיקר הפינה עבר במהרה מהעולם הפרשני אל עולם התרבות: השיר המורכב “פגישה לאין קץ” מאת נתן אלתרמן. פריאל הציג את השיר כשיר אהבה עמוק, קשה לפענוח, המתאר קשר מורכב בין אהבה נכזבת לבין מסירות טוטאלית.
לדבריו, גם בתוך השפה הגבוהה והסמלית של אלתרמן מופיעים דימויים קונקרטיים כמו “שקדים וצימוקים”, המחזקים את החיבור בין עולם הסמלים לבין המציאות הפשוטה.
במהלך השיחה הוזכר גם הקשר בין שירת אלתרמן לבין נעמי שמר, שהלחינה חלק משיריו מתוך הספר “כוכבים בחוץ”, ובכך העניקה להם חיים חדשים במוזיקה הישראלית.
לקראת סיום נשאלה השאלה מדוע השקד אינו נמנה עם שבעת המינים. פריאל הביא מספר הסברים מן המחקר והמסורת: היותו עץ שאינו מרכזי בחקלאות הארץ-ישראלית הקדומה, אופיו כעץ “פראי” יותר, וכן העובדה שהוא פורח בחורף ואינו משתלב במחזור הגידול של שבעת המינים.
בסיום הפינה נותרה התמונה הרחבה: השקד, עץ פשוט לכאורה, הופך לגשר בין פסוקי התורה, נבואות ירמיהו, שירת אלתרמן והתרבות הישראלית – דוגמה נוספת לאופן שבו טקסטים עתיקים ויצירה מודרנית משתקפים זה בזה
עורך: איתי סופרין
מפיקה : אירה וקסלר
