תוכנית מיוחדת של בני טיטלבוים בכאן מורשת – דינה אברמסון, בנצי ליברמן, צבי הנדל וד"ר מוטי שומרון חוזרים אל הימים ההם, ומדברים בכנות על האובדן, המחירים והאמונה שעוד נשוב

 נצרים: “אם לא נהיה פה – יגיעו עד תל אביב”

דינה אברמסון, לשעבר תושבת נצרים ודוברת היישוב

"בפנים היה גן עדן, בחוץ גיהנום. אבל תמיד הרגשנו בשליחות."

דינה אברמסון, שהגיעה לנצרים כבת שירות לאומי, נזכרת בימים הראשונים: “חמש דקות מעזה, שכונה נחמדה”. אך מיד לאחר הגעתה פרצה אינתיפאדה נוספת: “אפשר היה להיכנס רק ברכב ממוגן ירי עם ליווי של ארבעה ג’יפים”.

“הרגשנו שאנחנו חייבים להיות שם”, היא אומרת, “ידענו שאם לא נהיה – הם יגיעו לשדרות, לבאר שבע, אולי אפילו לתל אביב. וזה בדיוק מה שקרה בסוף”.

ביום הפינוי עצמו נעלה את ביתה, סירבה לצאת ושרה שירים למפנים: “עמדתי בסוף עם מזוודה אחת וציץ. אמרתי – יום אחד הילדים שלי יחזרו”. אבל ההלם הגדול הגיע כשראתה בטלוויזיה את בית הכנסת נשרף ומחבלים רוקדים על הגג: “הבנתי שלא יבוא שלום”.

“שרון רצה שנשתגע – ובחרנו לא לשרוף את המועדון”

בנצי ליברמן, יו”ר מועצת יש"ע בזמן ההתנתקות

"לא היינו יכולים לעצור – אבל הראינו שאנחנו ציבור אחראי."

ליברמן מספר ששרון כמעט “חיפש” שנשתגע כדי להוציא את המתנחלים לא לגיטימיים: “הבנו שאין לנו פריווילגיה למלחמת אחים. לא רצינו להידמות לשוליים קיצוניים”.

הוא מתאר את ההתלבטות בכפר מימון: “האם לשבור את הכלים או לשמור על ממלכתיות. בחרנו שלא לשבור, וזה בנה אותנו כחברה. היום בצה”ל, בפקודות הבכירות – רובם דתיים לאומיים. זה לא קרה סתם”.

“זה היה מהלך מושחת – ובסוף שילמנו את המחיר בשבעה באוקטובר”

צבי הנדל, ח”כ לשעבר וראש מועצת חוף עזה

"אריק שרון לא היה אכפת לו שיהיה דם, רק לצאת טוב."

צבי הנדל מדבר בכאב על הסיבות להתנתקות: “זה לא היה טעות תמימה – זה היה מהלך מושחת. שרון רצה לברוח מהחקירות”.

על היום ההוא: “באתי לראות את החיילים, להסביר להם את העוול. אבל הם אמרו – יש פקודות”.

לדבריו, הקשר לשבעה באוקטובר ברור: “ברגע שיצאנו – נהייתה חממה לטרור. ראינו את זה מגיע”.

“מהמדבר המקולל – לאימפריית חקלאות”

ד"ר מוטי שומרון, אגרונום מנווה דקלים

"אמר לי ערבי: פה לא יגדל כלום. בסוף מחצית מהייצוא החקלאי של ישראל הגיעה מגוש קטיף."

ד"ר שומרון מספר על תחילת הדרך: “הלכתי בדיונות, ערבי זקן אמר לי – חבל על הזמן, זה המדבר המקולל. ובסוף הפכנו לאימפריה של פלפל, עגבניות, פרחים, ירקות ללא חרקים”.

הוא מתאר את השילוב של חדשנות, חקלאים מסורים והרבה סייעתא דשמיא: “היום אין בית תורני בארץ שלא מכיר חסה גוש קטיף”.

גם הוא רואה קו ישיר לאוקטובר: “חברים בעוטף הודו – כשהיינו שם, הגנו עליהם. כשגירשו אותנו – הכל נפל עליהם”.

עורך: איתי סופרין

צילום: פייר טרג'מן, פלאש 90