פרופסור מאיר ליטבק, ראש מרכז אליאנס ללימודים איראנים באוניברסיטת תל אביב, עוקב אחרי איראן כבר 25 שנה. בראיון עמו  אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת נשאל האם המחאות הנוכחיות שונות ממה שראינו בעבר והאם הן עלולות להביא לשינוי ממשי.

"לראשונה הגורם המרכזי למחאות הוא כלכלי, אבל זה משתלב עם בעיות נוספות – בצורת נוראית, מחסור במים, בעיות חשמל ומדיניות חוץ נוקשה," מסביר ליטבק. "המטבע האיראני קרס והמחירים עלו מאוד, ולכן מי שהתחיל את המחאות היו סוחרים שיצאו להפגין בסגירת חנויות. אחריהם הצטרפו קבוצות נוספות, וזה מה שמבדיל את המחאה הנוכחית מהעבר – התפרוסה הגיאוגרפית הרחבה יותר וגם ההשתתפות של קבוצות חברתיות שונות."

ליטבק מציין שהמשטר מפעיל דיכוי יעיל ורצחני הרבה יותר מאשר בעבר. "יש מידע על יותר מ-10,000 עצורים, ומספר ההרוגים מוערך בין 3,000 ל-12,000. קשה לדעת את המספרים המדויקים, אבל הם גבוהים משמעותית ממה שהיו במחאות קודמות."

כשנשאל אם יש סיכוי שהמחאה תצליח להפיל את המשטר ללא עזרה מבחוץ, השיב: "זה תלוי במידה רבה במה שקורה בתוך המשטר עצמו – למשל אם החיילים יסרבו לפקודות או אם חלקים מהמשטר יתחילו לפעול אחרת. עד כה אין סימנים לכך, ולכן הסיכוי להצלחה הוא קטן מאוד."

ליטבק מדגיש את ההבדל בין איראן לסוריה ומדינות אחרות: "באיראן יש אידיאולוגיה מובהקת. חלק מהממשל מרגיש שהוא במלחמת קודש, וזה מגדיר להם את המוטיבציה, גם מבחינת אידיאולוגיה וגם מבחינת אינטרס כלכלי."

לגבי השפעת מתקפות אוויריות חיצוניות, ליטבק מסביר: "מתקפה שמטרתה לפגוע בפקוד המשטר עשויה לערער את יכולת הפיקוד, אבל בלי תפוררות פנימית בתוך המשטר – זה לא ישנה את המצב מהיסוד. במילים אחרות, זה רק יכול לזרז שינוי, אבל לא להביא לו לבדו."

לסיום אמר: "נקווה לטוב. המחאות הן בהחלט משהו שונה מבעבר, אך הדרך לשינוי אמיתי ארוכה ומורכבת."

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה: שאטרסטוק