במבט ראשון, “עבדים” — הלהיט של ברי סחרוף משנת 1998 — נשמע כמו עוד שיר מחאה.   בפינה  “שיר בפרשה” עם ד"ר יוסף פריאל,  אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת ,מתברר עד כמה השיר הזה עמוק, אקטואלי ומעורר מחשבה — במיוחד דווקא בפרשת שמות, העוסקת בעבדות, חירות ומשמעות.

על הנהר — לא בבל, אלא אספירין

סחרוף פותח בשורה:
“על נהר אספירין ישבנו…”

ד"ר פריאל מסביר כי מדובר במשחק על המזמור “על נהרות בבל” — אך כאן, הנהר הוא נהר של משככי כאבים.

השיר, לדבריו, מצביע על תופעה מטרידה: דור שמתקשה לשאת כאב — פיזי, רגשי או קיומי — ופונה יותר ויותר לתרופות, קנאביס ולעיתים גם לסמים קשים.

“גדל פה דור שמתקשה להתמודד עם חוסר וכאב,” אומר ד"ר פריאל.
“כשלא יודעים להתמודד, מחכים רק ל'עונג הבא'.”

חופש — אבל בלי מחויבות

בחלק אחר בשיר, סחרוף נוגע בתופעת ה-New Age: רוחניות אישית, חוויה, “מה שנוח לי”.

“כולם מכורים של מישהו שיגיד עכשיו — תרגישו.”

לדברי ד"ר פריאל, זהו ביקורת חריפה על תרבות שבה הרגש הוא הכל:
אם אני “לא מתחבר” — אני לא מחויב. לא למשפחה, לא לעבודה, לא לערכים.

והשאלה שנשאלת:
האם חופש שמבוסס רק על תחושה — הוא באמת חופש?

ד"ר פריאל מזכיר:

“חופש אמיתי נוצר בתוך מחויבות.
אין לך בן חורין — אלא מי שעוסק בתורה.”

תרבות הצריכה — חלונות ראווה במקום חיים

סחרוף ממשיך ומצביע על עוד “עבדות מודרנית”: הקניון, המותגים, ה'לתרענן' דרך קנייה.

“חלונות ראווה יפים פה — זה הכול עם חיר.”

כולם דומים, כולם מחליפים, כולם תלויים — אפילו “עם פתקי החלפה”.

“רוצים להיות מיוחדים,” אומר ד"ר פריאל,
“אבל בסוף — כולם אותו הדבר.”

כעס, קנאה — ומה באמת חסר לנו?

בבית האחרון, השיר מגיע לשאלות יהודיות מובהקות:

“מה נעשה עם הכעס הזה?
מה יהיה עם הקנאה?”

הכעס, מזכיר ד"ר פריאל, נובע מהרצון לשלוט במציאות — וכשזה לא מצליח, הוא מתפרץ.

והשורה החותמת:

“כולם רוצים להיות חופשיים — אבל ממה, אלוקים, ממה?”

זו כבר לא רק מחאה — זו תפילה. שאלה קיומית.

ברי סחרוף — לא “זמר דתי”, אבל עסוק מאוד בחיפוש

למרות שאינו מגדיר עצמו אדם דתי, ד"ר פריאל מציין כי סחרוף מרבה לעסוק בשורשים יהודיים:
מתקליט של שירי אבן גבירול ועד פיוטים והשפעות רוחניות.

השיר “עבדים”, הוא אומר, היה מבשר של דרך — חיפוש משמעות, ביקורת על העולם החילוני-מערבי, והבנה שחירות איננה הפקרות.

עורך:  איתי סופרין

מפיקה:  אירה וקסלר