עם איתמר גור ואלישיב רייכנר אצל מנדי גרוזמן

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר

עם איתמר גור ואלישיב רייכנר אצל מנדי גרוזמן
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר

כאן מורשת

צפון דרום 

משדר מיוחד מישיבת "בני רחל" בכאן מורשת

בהשתתפות:

הרב אליהו מאיר אלקסלסי-ראש ישיבת בני רחל בקבר רחל  

אייל עטיה- מנהל הציון של קבר רחל  

אפי ריפקין , מנהל ארגון "אורות חסד" של הרב חנן פורת זצ"ל

 אייל גלמן -ראש מועצת חברון

חיים לנגזם- לשעבר ממרכז המבקרים של קבר רחל

מגיש: ידידיה תנעמי

עורך: איתי סופרין

מפיקה : נעמה כהן

משדר מיוחד מישיבת "בני רחל" בכאן מורשת
בהשתתפות:
הרב אליהו מאיר אלקסלסי-ראש ישיבת בני רחל בקבר רחל&nbsp;&nbsp;
אייל עטיה- מנהל הציון של קבר רחל&nbsp;&nbsp;
אפי ריפקין , מנהל ארגון "אורות חסד" של הרב חנן פורת זצ"ל
&nbsp;אייל גלמן -ראש מועצת חברון
חיים לנגזם- לשעבר ממרכז המבקרים של קבר רחל
מגיש: ידידיה תנעמי
עורך: איתי סופרין
מפיקה : נעמה כהן

הילולת רחל אימנו תשפז-משדר מיוחד

11 משפחות ויותר מ־40 ילדים מתגוררים במתחם הסמוך לקבר רחל בבית לחם. בריאיון למנדי גרוזמן בכאן מורשת מספר אלון צרפתי, שמתגורר במקום כבר 12 שנה, על הקמת הקהילה, הקשיים הבירוקרטיים וההתמודדות היומיומית: "אנחנו עובדים קשה בשביל שיכירו ויידעו שיש יישוב יהודי בבית לחם".

לקראת יום ההילולה של רחל אמנו, החל בי"א במרחשוון, שוחח אלון צרפתי, תושב המתחם הסמוך לקבר רחל בבית לחם, על החיים במקום ועל הקהילה היהודית שהולכת ומתפתחת בסמוך לציון.

צרפתי מתגורר במקום כבר 12 שנה. לדבריו, ההחלטה לעבור לקבר רחל התקבלה לאחר שהוא ואשתו חיפשו מקום מגורים חדש. "אשתי אמרה לי: אני רוצה מקום שאני יודעת שאני בניתי, מקום שאני יודעת שיש בו אידיאה לגור בו", סיפר. באותה תקופה הוא החל ללמד בישיבה שבמתחם, ובהמשך הגיעה ההצעה לעבור להתגורר במקום.

בתחילה, לדבריו, הוא חשב שמדובר במגורים זמניים, עד שאשתו תתרגל לעזוב את העיר העתיקה בירושלים ולעבור למקום אחר. אלא שעם השנים נקשר בעצמו למקום. "עם השנים אני התאהבתי במקום, והיום אני קשור פה בנימי נשמתי. אני משקיע פה הרבה בישיבה ובהתיישבות", אמר.

לדברי צרפתי, במתחם מתגוררות כיום 11 משפחות, והקהילה מקווה להתרחב למשפחה ה־12. במקום חיים יותר מ־40 ילדים, שרובם לומדים במוסדות בשכונת הר חומה בירושלים. במתחם פועל גם פעוטון לילדים הקטנים, שנפתח לפני כשנה.

אחד הקשיים המרכזיים בחיי הקהילה הוא היעדר הסעות מסודרות לילדים. צרפתי הסביר כי אף שהתקבלה החלטה להכיר ביישוב היהודי בבית לחם, הליך ההכרה עדיין לא הושלם מבחינה בירוקרטית. "אין לנו הסעות, זו המציאות חיים פה", אמר. לדבריו, ההורים נאלצים לפזר את הילדים בבוקר ולאסוף אותם בצהריים, בשעות שונות, באמצעות נסיעות משותפות.

"היו שנים שבהן זה היה מורכב מאוד"

צרפתי סיפר כי גם הדרך להתבססות במקום לא הייתה פשוטה. לדבריו, המבנה שבו פועלת הישיבה נרכש לפני כ־24 שנה משלושה אחים ערבים, אך במשך תקופה ארוכה התקשו המתיישבים לקבל אישורים לפעילות במקום.

לפני כ־17 שנה התקבל אישור ראשוני להקמת כולל במתחם, בתחילה במתכונת מוגבלת ובשעות מוגדרות. בהמשך, לדבריו, ניתן אישור לבחורים להתגורר במקום, ובאותה תקופה הגיעה גם המשפחה הראשונה.

הוא תיאר גם את הסכנות שעמן התמודדו המתפללים והמבקרים באזור. לדבריו, המתחם שימש בעבר שטח צבאי, שנועד לספוג אבנים ומטענים כדי להגן על הציון, אך בפועל היו מקרים שבהם אבנים הגיעו גם לקבר רחל ולדרך המובילה אליו.

לדבריו, כיום המצב פשוט יותר, בין היתר בעקבות ההכרה ביישוב היהודי בבית לחם והתמיכה והסיוע של הצבא.

עורך: איתי סופרין

מפיקה:אירה וקסלר

קרדיט תמונה: חיים גולדברג פלאש 90 

11 משפחות ויותר מ־40 ילדים מתגוררים במתחם הסמוך לקבר רחל בבית לחם. בריאיון למנדי גרוזמן בכאן מורשת מספר אלון צרפתי, שמתגורר במקום כבר 12 שנה, על הקמת הקהילה, הקשיים הבירוקרטיים וההתמודדות היומיומית: "אנחנו עובדים קשה בשביל שיכירו ויידעו שיש יישוב יהודי בבית לחם".
לקראת יום ההילולה של רחל אמנו, החל בי"א במרחשוון, שוחח אלון צרפתי, תושב המתחם הסמוך לקבר רחל בבית לחם, על החיים במקום ועל הקהילה היהודית שהולכת ומתפתחת בסמוך לציון.
צרפתי מתגורר במקום כבר 12 שנה. לדבריו, ההחלטה לעבור לקבר רחל התקבלה לאחר שהוא ואשתו חיפשו מקום מגורים חדש. "אשתי אמרה לי: אני רוצה מקום שאני יודעת שאני בניתי, מקום שאני יודעת שיש בו אידיאה לגור בו", סיפר. באותה תקופה הוא החל ללמד בישיבה שבמתחם, ובהמשך הגיעה ההצעה לעבור להתגורר במקום.
בתחילה, לדבריו, הוא חשב שמדובר במגורים זמניים, עד שאשתו תתרגל לעזוב את העיר העתיקה בירושלים ולעבור למקום אחר. אלא שעם השנים נקשר בעצמו למקום. "עם השנים אני התאהבתי במקום, והיום אני קשור פה בנימי נשמתי. אני משקיע פה הרבה בישיבה ובהתיישבות", אמר.
לדברי צרפתי, במתחם מתגוררות כיום 11 משפחות, והקהילה מקווה להתרחב למשפחה ה־12. במקום חיים יותר מ־40 ילדים, שרובם לומדים במוסדות בשכונת הר חומה בירושלים. במתחם פועל גם פעוטון לילדים הקטנים, שנפתח לפני כשנה.
אחד הקשיים המרכזיים בחיי הקהילה הוא היעדר הסעות מסודרות לילדים. צרפתי הסביר כי אף שהתקבלה החלטה להכיר ביישוב היהודי בבית לחם, הליך ההכרה עדיין לא הושלם מבחינה בירוקרטית. "אין לנו הסעות, זו המציאות חיים פה", אמר. לדבריו, ההורים נאלצים לפזר את הילדים בבוקר ולאסוף אותם בצהריים, בשעות שונות, באמצעות נסיעות משותפות.
"היו שנים שבהן זה היה מורכב מאוד"
צרפתי סיפר כי גם הדרך להתבססות במקום לא הייתה פשוטה. לדבריו, המבנה שבו פועלת הישיבה נרכש לפני כ־24 שנה משלושה אחים ערבים, אך במשך תקופה ארוכה התקשו המתיישבים לקבל אישורים לפעילות במקום.
לפני כ־17 שנה התקבל אישור ראשוני להקמת כולל במתחם, בתחילה במתכונת מוגבלת ובשעות מוגדרות. בהמשך, לדבריו, ניתן אישור לבחורים להתגורר במקום, ובאותה תקופה הגיעה גם המשפחה הראשונה.
הוא תיאר גם את הסכנות שעמן התמודדו המתפללים והמבקרים באזור. לדבריו, המתחם שימש בעבר שטח צבאי, שנועד לספוג אבנים ומטענים כדי להגן על הציון, אך בפועל היו מקרים שבהם אבנים הגיעו גם לקבר רחל ולדרך המובילה אליו.
לדבריו, כיום המצב פשוט יותר, בין היתר בעקבות ההכרה ביישוב היהודי בבית לחם והתמיכה והסיוע של הצבא.
עורך: איתי סופרין
מפיקה:אירה וקסלר
קרדיט תמונה: חיים גולדברג פלאש 90&nbsp;

 "אלון צרפתי: "אני קשור לקבר רחל בנימי נשמתי 

לציון  יום השנה ה־31 לרצח רה"מ ושר הבטחון יצחק רבין ז"ל, אומר פרופ' אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן כי הקיטוב והמחלוקות בישראל אינם תופעה חדשה. לדבריו, רצח רבין השפיע על התנהלות הציונות הדתית בתקופת ההתנתקות: "הקו היה מאוד ממלכתי".

לציון יום השנה ה־31 לרצח  יצחק רבין, שוחח פרופ' אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן על הקיטוב בחברה הישראלית, השפעת הרשתות החברתיות והשלכות הרצח על הציונות הדתית. לדבריו, אף שהמחלוקות בישראל עמוקות ולעיתים מלוות בביטויים קשים, אין מדובר בתופעה חדשה.

כהן ביקש להעמיד את השיח הציבורי הנוכחי בפרספקטיבה היסטורית והזכיר את ההפגנות נגד הסכם השילומים עם גרמניה ואת העימותים בין התנועות הפוליטיות בתקופת המנדט. לדבריו, לאורך השנים היו בישראל מחלוקות חריפות, והתחושה כי המצב הנוכחי חסר תקדים חוזרת בכל דור.

"כל דור אומר: 'כזה לא היה כאן'", אמר כהן. הוא הזכיר גם את המאבק סביב הרפורמה המשפטית, שבמהלכו נשמעו טענות כי החברה הישראלית ניצבת בפני משבר חסר תקדים. לדבריו, אין בכך כדי להמעיט בחומרת המחלוקות, אלא להצביע על כך שגלים של עימות ציבורי ליוו את החברה הישראלית לאורך השנים.

כהן התייחס גם להשפעת הרשתות החברתיות על תחושת הקיטוב. לדבריו, הרשתות מאפשרות לאנשים להתבטא בביטויים קיצוניים, שבעבר היו מתקשים להגיע לתקשורת המסורתית. "הרשתות שחררו לכולם את העסק", אמר, והסביר כי החשיפה המתמדת להתבטאויות קשות מגבירה את התחושה שהשיח הציבורי הידרדר.

עם זאת, הוא הזהיר מפני אידיאליזציה של העבר. לדבריו, אנשים נוטים לזכור תקופות קודמות כחיוביות יותר, גם כאשר המציאות ההיסטורית הייתה מורכבת. כדוגמה הזכיר את שנות שלטון מפא"י ואת הממשל הצבאי שהוטל על ערביי ישראל, לצד תפיסות שלפיהן ישראל הייתה בעבר דמוקרטית יותר.

"ההסכמיות רחבה יותר ממה שחושבים"

למרות המחלוקות, כהן סבור כי בחברה הישראלית קיימת הסכמה רחבה סביב עקרונות היסוד של המדינה. לדבריו, רוב מכריע של היהודים מסכימים שמדינת ישראל צריכה להיות יהודית ודמוקרטית, גם אם קיימות מחלוקות עמוקות על משמעותם של המושגים ועל האיזון ביניהם.

"ההסכמיות גדולה יותר ממה שנדמה", אמר. לדבריו, הוויכוחים מתמקדים בפרשנות של ערכי היסוד ולא בהכרח בעצם קיומם. הוא הוסיף כי בתוך החברה היהודית אין, להערכתו, קבוצה משמעותית המבקשת לבטל את היהדות כערך יסוד או לוותר על אופייה הדמוקרטי של המדינה.

ההשפעה על הציונות הדתית: מההלם ועד ההתנתקות

בהתייחס להשפעת רצח רבין על הציונות הדתית, אמר כהן כי התגובה הראשונית הייתה הלם. לצד זאת, הוא הזכיר כי בחודשים ובשנה שלאחר הרצח הוטחו בציבור הדתי־לאומי האשמות קשות והושמעו הכללות. באותה תקופה אף נשמעו קריאות לסגור את אוניברסיטת בר־אילן.

כהן ציין כי בבחירות 1996, כחצי שנה לאחר הרצח, עלה כוחה של הרשימה הדתית־לאומית לתשעה מנדטים. לדבריו, ייתכן שתחושת הסכנה שחווה הציבור באותה תקופה תרמה לחזרתם של מצביעים למפלגה.

השפעת הרצח ניכרה, לדבריו, גם כעשור לאחר מכן, בתקופת ההתנתקות. הדיון הציבורי באפשרות של אלימות ובגבולות המאבק ליווה את ההתמודדות עם המהלך, ורצח רבין נותר בתודעה של הנהגת הציונות הדתית.

כהן התייחס במיוחד להתנהלות בכפר מימון, שם, לדבריו, לא התרחשה הידרדרות לאלימות. הוא סבור כי זיכרון הרצח היה אחד הגורמים שהשפיעו על הצבת גבולות ועל הקו הממלכתי שנקטו מובילי המאבק.

"בתקופת ההתנתקות רצח רבין ישב בתודעה מאחור", אמר. לדבריו, החשש מפני הידרדרות נוספת השפיע על ההנהגה הדתית־לאומית, שביקשה למנוע מצב שבו מחאה פוליטית תגלוש לאלימות.

לסיום הדגיש כהן כי גם אירועים שנראים בתחילה כבעלי פוטנציאל לשנות מן היסוד את היחסים בין הציונות הדתית למדינה אינם בהכרח מביאים לשינוי כזה. לדבריו, הממלכתיות נותרה מרכיב מרכזי בציונות הדתית, ובסופו של דבר היא ממשיכה להשפיע על התנהלותה.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה:נתי שוחט פלאש 90 

לציון&nbsp; יום השנה ה־31 לרצח רה"מ ושר הבטחון יצחק רבין ז"ל, אומר פרופ' אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן כי הקיטוב והמחלוקות בישראל אינם תופעה חדשה. לדבריו, רצח רבין השפיע על התנהלות הציונות הדתית בתקופת ההתנתקות: "הקו היה מאוד ממלכתי".
לציון יום השנה ה־31 לרצח&nbsp; יצחק רבין, שוחח פרופ' אשר כהן מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר־אילן על הקיטוב בחברה הישראלית, השפעת הרשתות החברתיות והשלכות הרצח על הציונות הדתית. לדבריו, אף שהמחלוקות בישראל עמוקות ולעיתים מלוות בביטויים קשים, אין מדובר בתופעה חדשה.
כהן ביקש להעמיד את השיח הציבורי הנוכחי בפרספקטיבה היסטורית והזכיר את ההפגנות נגד הסכם השילומים עם גרמניה ואת העימותים בין התנועות הפוליטיות בתקופת המנדט. לדבריו, לאורך השנים היו בישראל מחלוקות חריפות, והתחושה כי המצב הנוכחי חסר תקדים חוזרת בכל דור.
"כל דור אומר: 'כזה לא היה כאן'", אמר כהן. הוא הזכיר גם את המאבק סביב הרפורמה המשפטית, שבמהלכו נשמעו טענות כי החברה הישראלית ניצבת בפני משבר חסר תקדים. לדבריו, אין בכך כדי להמעיט בחומרת המחלוקות, אלא להצביע על כך שגלים של עימות ציבורי ליוו את החברה הישראלית לאורך השנים.
כהן התייחס גם להשפעת הרשתות החברתיות על תחושת הקיטוב. לדבריו, הרשתות מאפשרות לאנשים להתבטא בביטויים קיצוניים, שבעבר היו מתקשים להגיע לתקשורת המסורתית. "הרשתות שחררו לכולם את העסק", אמר, והסביר כי החשיפה המתמדת להתבטאויות קשות מגבירה את התחושה שהשיח הציבורי הידרדר.
עם זאת, הוא הזהיר מפני אידיאליזציה של העבר. לדבריו, אנשים נוטים לזכור תקופות קודמות כחיוביות יותר, גם כאשר המציאות ההיסטורית הייתה מורכבת. כדוגמה הזכיר את שנות שלטון מפא"י ואת הממשל הצבאי שהוטל על ערביי ישראל, לצד תפיסות שלפיהן ישראל הייתה בעבר דמוקרטית יותר.
"ההסכמיות רחבה יותר ממה שחושבים"
למרות המחלוקות, כהן סבור כי בחברה הישראלית קיימת הסכמה רחבה סביב עקרונות היסוד של המדינה. לדבריו, רוב מכריע של היהודים מסכימים שמדינת ישראל צריכה להיות יהודית ודמוקרטית, גם אם קיימות מחלוקות עמוקות על משמעותם של המושגים ועל האיזון ביניהם.
"ההסכמיות גדולה יותר ממה שנדמה", אמר. לדבריו, הוויכוחים מתמקדים בפרשנות של ערכי היסוד ולא בהכרח בעצם קיומם. הוא הוסיף כי בתוך החברה היהודית אין, להערכתו, קבוצה משמעותית המבקשת לבטל את היהדות כערך יסוד או לוותר על אופייה הדמוקרטי של המדינה.
ההשפעה על הציונות הדתית: מההלם ועד ההתנתקות
בהתייחס להשפעת רצח רבין על הציונות הדתית, אמר כהן כי התגובה הראשונית הייתה הלם. לצד זאת, הוא הזכיר כי בחודשים ובשנה שלאחר הרצח הוטחו בציבור הדתי־לאומי האשמות קשות והושמעו הכללות. באותה תקופה אף נשמעו קריאות לסגור את אוניברסיטת בר־אילן.
כהן ציין כי בבחירות 1996, כחצי שנה לאחר הרצח, עלה כוחה של הרשימה הדתית־לאומית לתשעה מנדטים. לדבריו, ייתכן שתחושת הסכנה שחווה הציבור באותה תקופה תרמה לחזרתם של מצביעים למפלגה.
השפעת הרצח ניכרה, לדבריו, גם כעשור לאחר מכן, בתקופת ההתנתקות. הדיון הציבורי באפשרות של אלימות ובגבולות המאבק ליווה את ההתמודדות עם המהלך, ורצח רבין נותר בתודעה של הנהגת הציונות הדתית.
כהן התייחס במיוחד להתנהלות בכפר מימון, שם, לדבריו, לא התרחשה הידרדרות לאלימות. הוא סבור כי זיכרון הרצח היה אחד הגורמים שהשפיעו על הצבת גבולות ועל הקו הממלכתי שנקטו מובילי המאבק.
"בתקופת ההתנתקות רצח רבין ישב בתודעה מאחור", אמר. לדבריו, החשש מפני הידרדרות נוספת השפיע על ההנהגה הדתית־לאומית, שביקשה למנוע מצב שבו מחאה פוליטית תגלוש לאלימות.
לסיום הדגיש כהן כי גם אירועים שנראים בתחילה כבעלי פוטנציאל לשנות מן היסוד את היחסים בין הציונות הדתית למדינה אינם בהכרח מביאים לשינוי כזה. לדבריו, הממלכתיות נותרה מרכיב מרכזי בציונות הדתית, ובסופו של דבר היא ממשיכה להשפיע על התנהלותה.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה:נתי שוחט פלאש 90&nbsp;

צפון דרום

כאן מורשת

Social links

Recent clips