רכז מחוז ירושלים בבני עקיבא ופצוע צה״ל מדבר על רגעי הפציעה, עשרת הניתוחים, החיים אחרי המלחמה, השינוי הרגשי במשפחה — והדרך לקום מתוך המשבר.
ראיון עם אלעזר סוויסה בתוכניתו של עמירם כהן, כאן מורשת
אלעזר סוויסה, רכז מחוז ירושלים בבני עקיבא ופצוע צה״ל, מספר על הרגע שבו חייו ניצלו:
“צריך להבין שלא תמיד מה שאתה רואה זה מה שקורה. כשמפנים אותי מהאלונקה זה נראה כמו דבר רע, אבל דווקא זה מה שמציל אותי — פתאום שמים לב מה קורה ויודעים לטפל”. הוא מתאר כיצד נפילתו אפשרה למחלצים להבחין בקרע שנפתח ולבצע החייאה תוך כדי: “הדברים שנראים קשים הם לפעמים הדברים הטובים”.
הוא נזכר שהיו ארבעה לוחמים בטנק: “אני ועוד הטען נפצענו קשה יותר. הנהג והמפקד נפצעו קל. ברוך השם כולם חיים היום”.
לשאלה האם הוא זוכר את רגע הפציעה, הוא משיב: “לשתי־שלוש שניות יצאתי מהטנק. אחר כך איבדתי הכרה מהחום הנורא. כל מה שאני יודע — זה מסיפורים”.
עם ההתעוררות בבית החולים, הדבר הראשון ששאל היה: “מה עם החבר’ה?”
הוא פונה תחילה לסורוקה, ולאחר מכן לעין כרם, ולשיקום בהר הצופים. “באלול האחרון עברתי את הניתוח העשירי, ועוד לא ברור כמה יש בדרך”.
על השיקום ועל יום ההוקרה לפצועי צה״ל
סוויסה מדבר בכנות על המורכבות:
“זה גורם להיות יותר רגישים. להבין את המורכבות של השני — הילד עם הדאון בשכונה, המשפחות שחיות עם אתגרים. גם משפחה של פצוע עוברת תהליך: פצוע שחוזר הביתה — זה לא אומר שהשיקום נגמר”.
הוא מציין כמה משפחות נפגעות משאלות שלא תמיד נאמרות ברגישות:
“שאלות כמו: ‘אה, הוא חזר לעבודה? אז הכול בסדר?’ או ‘איזה כיף, קיבלתם משהו ממשרד הביטחון’. צריך להיות טיפה יותר רגישים. יש מורכבויות שלא יודעים עליהן. אם אתה לא בטוח — אל תשאל שאלות שהאדם יסחוב אחר כך”.
חזרה לעשייה בבני עקיבא
למרות הפציעה, סוויסה חזר לעבודה במחוז:
“זה תפקיד של 24/7. דווקא העשייה היא טובה — מספקת, משמחת. לעבוד עם נוער ו-חינוך, לראות את הטוב שבו, את הכוחות שלו. זה נותן משמעות עצומה לשיקום — לקום מתוך הקושי”.
לדבריו, זהו לא רק סיפור אישי:
“זה סיפור של עם שלם. כל אחד בתחומו — פצועים, משפחות, העם כולו. להצליח לצעוד קדימה, לצמוח מתוך המשבר, ולהוסיף חיים טובים מחדש”.
תמיכה בין הפצועים
“יש מפגשים, קבוצות, כל אחד בשלב שלו. יש פורום של פצועים שנפגש מדי פעם — לתת כתף, לשמוע, להיות שם”.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר