מנדי גרוזמן ואלי ביתאן בשיחה עם אלי הלמן ויוסי אטינגר צמד 'דתילישס'

מתוך מנדי ביתאן 

כז באייר תשפד 

מנדי גרוזמן ואלי ביתאן בשיחה עם אלי הלמן ויוסי אטינגר צמד 'דתילישס'
מתוך מנדי ביתאן 
כז באייר תשפד

כאן מורשת

פינת האוכל

אבינועם הרש בפינתו אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת על אותנטיות, נפילות, תשוקה להשתפר – וגם על בחירת המלחמות החינוכיות בעידן המסכים

בשבועות הקרובים יעמדו אלפי תלמידים בפני ראיונות ומבחני קבלה לישיבות התיכוניות. הורים ומורים שואלים שוב ושוב: איך אפשר לעזור לילדים לעבור את זה בצורה הטובה ביותר?

מניסיוני – גם כמחנך וגם כבוחן – התשובה מתחילה במילה אחת: אותנטיות.

לא מדובר בהצגה. אין צורך לייצר מצג שווא נוצץ או “תלמידי AI”. המחפשים בישיבה מחפשים בני אדם – עם חוזקות, עם התמודדויות, עם נפילות.

כפי שאמר הרב שניאור אשכנזי: “אם הקב״ה היה רוצה עולם של מלאכים – היה כתוב ‘ויהי בוקר’. העובדה שכתוב גם ‘ויהי ערב’ מלמדת שהערפל, הקושי והנפילה הם חלק מהסיפור האנושי.” זה נכון לחיים, וזה נכון גם לראיונות קבלה.

לא מזמן פגשתי נער שאמר בכנות: “יש פעמים שאני לא מצליח לכוון בתפילה”. עניתי לו: גם לי יש כאלה פעמים. השאלה אינה אם נופלים – אלא אם יודעים לקום. הרצון להשתפר, התשוקה להתקדם והיכולת להיות כלי קיבול חשובים הרבה יותר מציונים מושלמים.

תלמיד שמספר על אכפתיות, על קשר עם המשפחה או על מחווה קטנה כמו שיחת טלפון לסבא וסבתא – משדר שהוא לא עסוק רק בעצמו. זה נער שהייתי שמח לראות בישיבה. אין צורך להמציא התנדבויות או סיפורים; בוחנים מנוסים מזהים חוסר אותנטיות מרחוק.

ובנושא חינוך חכם: לאחרונה הייתי במשחק של הפועל ירושלים והופתעתי מכמות חובשי הכיפות ביציעים. האם אידיאלי שכל אותם נערים היו יושבים באותו רגע בבית מדרש? אולי. אבל בחינוך צריך לבחור מלחמות. מול התמכרות למסכים ולמשחקים דיגיטליים – לעיתים עדיף שעתיים וחצי של ספורט, קהילה ותנועה, מאשר עוד ערב מול המסך.

הורים שלא מכירים את עולם המסכים – חייבים להכיר. סרט כמו “מלכודת העשן” בנטפליקס הוא צפיית חובה לכל הורה ומחנך. ההבנה היא חצי מההתמודדות.

השורה התחתונה:
תהיו אתם. אל תמציאו. תראו רצון לגדול. תהיו בני אדם – לא מלאכים. עם זה, מגיעים הכי רחוק.

עורך:איתי סופרין

מפיקה: עדי שטרנליכט

 

אבינועם הרש בפינתו אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת על אותנטיות, נפילות, תשוקה להשתפר &ndash; וגם על בחירת המלחמות החינוכיות בעידן המסכים
בשבועות הקרובים יעמדו אלפי תלמידים בפני ראיונות ומבחני קבלה לישיבות התיכוניות. הורים ומורים שואלים שוב ושוב: איך אפשר לעזור לילדים לעבור את זה בצורה הטובה ביותר?
מניסיוני &ndash; גם כמחנך וגם כבוחן &ndash; התשובה מתחילה במילה אחת: אותנטיות.
לא מדובר בהצגה. אין צורך לייצר מצג שווא נוצץ או &ldquo;תלמידי AI&rdquo;. המחפשים בישיבה מחפשים בני אדם &ndash; עם חוזקות, עם התמודדויות, עם נפילות.
כפי שאמר הרב שניאור אשכנזי: &ldquo;אם הקב״ה היה רוצה עולם של מלאכים &ndash; היה כתוב &lsquo;ויהי בוקר&rsquo;. העובדה שכתוב גם &lsquo;ויהי ערב&rsquo; מלמדת שהערפל, הקושי והנפילה הם חלק מהסיפור האנושי.&rdquo; זה נכון לחיים, וזה נכון גם לראיונות קבלה.
לא מזמן פגשתי נער שאמר בכנות: &ldquo;יש פעמים שאני לא מצליח לכוון בתפילה&rdquo;. עניתי לו: גם לי יש כאלה פעמים. השאלה אינה אם נופלים &ndash; אלא אם יודעים לקום. הרצון להשתפר, התשוקה להתקדם והיכולת להיות כלי קיבול חשובים הרבה יותר מציונים מושלמים.
תלמיד שמספר על אכפתיות, על קשר עם המשפחה או על מחווה קטנה כמו שיחת טלפון לסבא וסבתא &ndash; משדר שהוא לא עסוק רק בעצמו. זה נער שהייתי שמח לראות בישיבה. אין צורך להמציא התנדבויות או סיפורים; בוחנים מנוסים מזהים חוסר אותנטיות מרחוק.
ובנושא חינוך חכם: לאחרונה הייתי במשחק של הפועל ירושלים והופתעתי מכמות חובשי הכיפות ביציעים. האם אידיאלי שכל אותם נערים היו יושבים באותו רגע בבית מדרש? אולי. אבל בחינוך צריך לבחור מלחמות. מול התמכרות למסכים ולמשחקים דיגיטליים &ndash; לעיתים עדיף שעתיים וחצי של ספורט, קהילה ותנועה, מאשר עוד ערב מול המסך.
הורים שלא מכירים את עולם המסכים &ndash; חייבים להכיר. סרט כמו &ldquo;מלכודת העשן&rdquo; בנטפליקס הוא צפיית חובה לכל הורה ומחנך. ההבנה היא חצי מההתמודדות.
השורה התחתונה: תהיו אתם. אל תמציאו. תראו רצון לגדול. תהיו בני אדם &ndash; לא מלאכים. עם זה, מגיעים הכי רחוק.
עורך:איתי סופרין
מפיקה: עדי שטרנליכט
&nbsp;

 ?לא מלאכים – בני אדם: איך לעבור נכון את ראיונות הקבלה לישיבות התיכוניות

 בפינת “הפרלמנט”  אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת התפתח דיון נוקב על גבולות השיח הפוליטי, היחסים בין הממשלה למערכת המשפט – ובסיום גם הסבר תרבותי על חג הנוביגוד והמשמעות שלו ליוצאי ברית המועצות

בפינת “הפרלמנט” אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת התארחו שלומית גולדין הלוי ויונתן דובוב לדיון רחב על אירועי היום – מהעימות סביב דבריו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ’, דרך התנהלות מערכת המשפט, ועד סוגיות זהות ותרבות בחברה הישראלית.

הדיון נפתח בהתייחסות לדבריו של סמוטריץ’, שטען כי נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית מתנהל כלפי הממשלה ב“דורסנות”. האמירה עוררה סערה ציבורית, ובשמאל טענו כי מדובר בהסתה חמורה. גולדין הלוי דחתה את הטענות להסתה לרצח, אך הבהירה כי הבעיה בדבריו של סמוטריץ’ אינה הפרשנות הקיצונית, אלא עצם הכוונה:
“הממשלה לא אמורה לדרוס את בית המשפט, ובית המשפט לא אמור לדרוס את האזרחים. אף אחד לא צריך לדרוס אף אחד. כולנו צריכים להוריד את גובה הלהבות”.

לדבריה, סמוטריץ’ – פוליטיקאי מנוסה שמכיר היטב את השיח התקשורתי – בוחר בפרובוקציות שמסיטות את הדיון הציבורי מנושאים מהותיים. “במקום לעסוק בחוק הגיוס, במחאות החרדים ובסתימת כבישים בשעות העומס, אנחנו שוב נגררים לוויכוח על ניסוח כזה או אחר”.

יונתן דובוב הצטרף לביקורת על סגנון השיח, אך טען כי קיימת צביעות בזעזוע הציבורי: “כשבג״ץ מקבל החלטות שנתפסות בעיני רבים כדורסניות בפועל – אין זעקה דומה. אי אפשר להיות קדושים וטהורים מצד אחד, ונפגעים מכל אמירה, ומצד שני להתעלם ממה שקורה במציאות”.

בהמשך השיחה עברו המשתתפים לנושא אחר לחלוטין – חג הנוביגוד. דובוב הסביר כי מדובר בחג אזרחי־משפחתי, שאינו קשור לנצרות או ליהדות, ושימש במשך עשרות שנים כיום ההתכנסות היחיד האפשרי בברית המועצות, לאחר שהמשטר אסר על חגים דתיים.
“זה חג של בית, משפחה ושולחן אחד. לא סנטה קלאוס, לא פולחן דתי – אלא רגע אזרחי שמבטא זהות ותרבות”.

גולדין הלוי הוסיפה ממבט אישי על משפחות מסורבי העלייה, שעם הגעתן לישראל זנחו את הנוביגוד, אך הדגישה את חשיבות ההכרה בתרומה האדירה של יוצאי ברית המועצות לחברה הישראלית. “הכרה בחג הזה היא לא מסיבה – היא אמירה של כבוד והוקרה”.

עורך:איתי סופרין

מפיקה-:עדי שטרנליכט

&nbsp;בפינת &ldquo;הפרלמנט&rdquo;&nbsp; אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת התפתח דיון נוקב על גבולות השיח הפוליטי, היחסים בין הממשלה למערכת המשפט &ndash; ובסיום גם הסבר תרבותי על חג הנוביגוד והמשמעות שלו ליוצאי ברית המועצות
<hr dir="rtl" data-start="391" data-end="394">
בפינת &ldquo;הפרלמנט&rdquo; אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת התארחו שלומית גולדין הלוי ויונתן דובוב לדיון רחב על אירועי היום &ndash; מהעימות סביב דבריו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ&rsquo;, דרך התנהלות מערכת המשפט, ועד סוגיות זהות ותרבות בחברה הישראלית.
הדיון נפתח בהתייחסות לדבריו של סמוטריץ&rsquo;, שטען כי נשיא בית המשפט העליון יצחק עמית מתנהל כלפי הממשלה ב&ldquo;דורסנות&rdquo;. האמירה עוררה סערה ציבורית, ובשמאל טענו כי מדובר בהסתה חמורה. גולדין הלוי דחתה את הטענות להסתה לרצח, אך הבהירה כי הבעיה בדבריו של סמוטריץ&rsquo; אינה הפרשנות הקיצונית, אלא עצם הכוונה: &ldquo;הממשלה לא אמורה לדרוס את בית המשפט, ובית המשפט לא אמור לדרוס את האזרחים. אף אחד לא צריך לדרוס אף אחד. כולנו צריכים להוריד את גובה הלהבות&rdquo;.
לדבריה, סמוטריץ&rsquo; &ndash; פוליטיקאי מנוסה שמכיר היטב את השיח התקשורתי &ndash; בוחר בפרובוקציות שמסיטות את הדיון הציבורי מנושאים מהותיים. &ldquo;במקום לעסוק בחוק הגיוס, במחאות החרדים ובסתימת כבישים בשעות העומס, אנחנו שוב נגררים לוויכוח על ניסוח כזה או אחר&rdquo;.
יונתן דובוב הצטרף לביקורת על סגנון השיח, אך טען כי קיימת צביעות בזעזוע הציבורי: &ldquo;כשבג״ץ מקבל החלטות שנתפסות בעיני רבים כדורסניות בפועל &ndash; אין זעקה דומה. אי אפשר להיות קדושים וטהורים מצד אחד, ונפגעים מכל אמירה, ומצד שני להתעלם ממה שקורה במציאות&rdquo;.
בהמשך השיחה עברו המשתתפים לנושא אחר לחלוטין &ndash; חג הנוביגוד. דובוב הסביר כי מדובר בחג אזרחי־משפחתי, שאינו קשור לנצרות או ליהדות, ושימש במשך עשרות שנים כיום ההתכנסות היחיד האפשרי בברית המועצות, לאחר שהמשטר אסר על חגים דתיים. &ldquo;זה חג של בית, משפחה ושולחן אחד. לא סנטה קלאוס, לא פולחן דתי &ndash; אלא רגע אזרחי שמבטא זהות ותרבות&rdquo;.
גולדין הלוי הוסיפה ממבט אישי על משפחות מסורבי העלייה, שעם הגעתן לישראל זנחו את הנוביגוד, אך הדגישה את חשיבות ההכרה בתרומה האדירה של יוצאי ברית המועצות לחברה הישראלית. &ldquo;הכרה בחג הזה היא לא מסיבה &ndash; היא אמירה של כבוד והוקרה&rdquo;.
עורך:איתי סופרין
מפיקה-:עדי שטרנליכט

 מילים שמבעירות אש: שלומית גולדין הלוי ויונתן דובוב על סמוטריץ’, בג״ץ והנוביגוד

אביו של סגן הדר גולדין  ז"ל מתריע: תחילת שיקום עזה לפני החזרת רן גווילי תפגע בסיכוי להשבתו • “הערך של לא להשאיר חייל בשדה הקרב הוא הבסיס לניצחון – לא מכשול לו”

בעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו שוהה בארצות הברית, והנשיא לשעבר דונלד טראמפ דוחף לקידום מהיר של שיקום רצועת עזה – מזהיר פרופ' שמחה גולדין, אביו של סגן הדר גולדין ז"ל, בראיון עם בני טיטלבוים בכאן מורשת,  מפני חזרה על טעויות העבר. לדבריו, כל התקדמות לשלב של שיקום לפני החזרת החללים והחטופים תפגע אנושות בסיכוי להשבתם.

בראיון בכאן מורשת התייחס גולדין לשאלת ההתנהלות של משפחות חטופים וחללים, ובהן משפחת גווילי:
“כל משפחה פועלת לפי האופי והמהות שלה, ואי אפשר לתת עצות. אני יכול רק לשתף מהניסיון שלנו – והוא ניסיון רע מאוד”.

לדבריו, מאז שנת 2014 חוותה משפחתו מציאות שבה המדינה בחרה שלא לעמוד על הערך הבסיסי של השבת חייל משדה הקרב:
“אז קראו לזה שקט, רגיעה, כלכלה. בפועל – ברגע שהכסף מתחיל להיכנס והשיקום מתחיל, הסיכוי להשיב את החללים הולך ויורד”.

גולדין הבהיר כי האחריות אינה מונחת על כתפי ארצות הברית או הנשיא האמריקאי, אלא בראש ובראשונה על ממשלת ישראל:
“טראמפ הוא נשיא אמריקאי. אנחנו צריכים לשאול מה אנחנו עושים. כל עוד אנחנו לא מחזירים את כל החללים – אנחנו מדינה שמפקירה חיילים שנחטפים בידי ארגון טרור”.

לדבריו, יש להתנות כל התחלה של שיקום עזה בהחזרתו של רן גווילי:
“ברגע שיתחיל השלב השני, יהיה קשה מאוד להביא אותו. לחץ אמריקאי, עבודה נכונה של צה"ל והמערכת הביטחונית – יכולים להביא את רן. זה לא נעשה עד הסוף”.

גולדין דחה טענות עבר שלפיהן לא ניתן היה להשיב את בנו הדר:
“אמרו לנו שלא יודעים איפה הדר – הכול שטויות. ידעו. לחץ היה מביא אותו. פשוט לא רצו לשלם את המחיר”.

בהמשך הדגיש נקודה עקרונית שלדבריו הוכחה בשטח:
“הטענה שלנו הייתה תמיד שהערך של לא להשאיר חייל בשדה הקרב – חי או מת – הוא הערך המוביל. אמרו לנו שזה nice to have, אבל שיש אינטרסים. הכול התברר כקשקוש”.

לדבריו, דווקא ההיצמדות לערך היא שאפשרה את ההישג הצבאי:
“במקרה של הדר, הערך פעל בקרב המודיעין והכוחות הלוחמים, ומתוך זה פירקו את חטיבת רפיח – החטיבה החזקה ביותר של חמאס. הערכים והמקצועיות הולכים יחד”.

לסיום הדגיש:
“בלי החזרת החלל האחרון – החברה הישראלית לא תוכל להשתקם. רק כשנסגור את הדבר הזה, נוכל להתחיל באמת לבנות מחדש”.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: עדי שטרנליכט

צילום:פלאש 90

אביו של סגן הדר גולדין&nbsp; ז"ל מתריע: תחילת שיקום עזה לפני החזרת רן גווילי תפגע בסיכוי להשבתו &bull; &ldquo;הערך של לא להשאיר חייל בשדה הקרב הוא הבסיס לניצחון &ndash; לא מכשול לו&rdquo;
בעוד ראש הממשלה בנימין נתניהו שוהה בארצות הברית, והנשיא לשעבר דונלד טראמפ דוחף לקידום מהיר של שיקום רצועת עזה &ndash; מזהיר פרופ' שמחה גולדין, אביו של סגן הדר גולדין ז"ל, בראיון עם בני טיטלבוים בכאן מורשת,&nbsp; מפני חזרה על טעויות העבר. לדבריו, כל התקדמות לשלב של שיקום לפני החזרת החללים והחטופים תפגע אנושות בסיכוי להשבתם.
בראיון בכאן מורשת התייחס גולדין לשאלת ההתנהלות של משפחות חטופים וחללים, ובהן משפחת גווילי: &ldquo;כל משפחה פועלת לפי האופי והמהות שלה, ואי אפשר לתת עצות. אני יכול רק לשתף מהניסיון שלנו &ndash; והוא ניסיון רע מאוד&rdquo;.
לדבריו, מאז שנת 2014 חוותה משפחתו מציאות שבה המדינה בחרה שלא לעמוד על הערך הבסיסי של השבת חייל משדה הקרב: &ldquo;אז קראו לזה שקט, רגיעה, כלכלה. בפועל &ndash; ברגע שהכסף מתחיל להיכנס והשיקום מתחיל, הסיכוי להשיב את החללים הולך ויורד&rdquo;.
גולדין הבהיר כי האחריות אינה מונחת על כתפי ארצות הברית או הנשיא האמריקאי, אלא בראש ובראשונה על ממשלת ישראל: &ldquo;טראמפ הוא נשיא אמריקאי. אנחנו צריכים לשאול מה אנחנו עושים. כל עוד אנחנו לא מחזירים את כל החללים &ndash; אנחנו מדינה שמפקירה חיילים שנחטפים בידי ארגון טרור&rdquo;.
לדבריו, יש להתנות כל התחלה של שיקום עזה בהחזרתו של רן גווילי: &ldquo;ברגע שיתחיל השלב השני, יהיה קשה מאוד להביא אותו. לחץ אמריקאי, עבודה נכונה של צה"ל והמערכת הביטחונית &ndash; יכולים להביא את רן. זה לא נעשה עד הסוף&rdquo;.
גולדין דחה טענות עבר שלפיהן לא ניתן היה להשיב את בנו הדר: &ldquo;אמרו לנו שלא יודעים איפה הדר &ndash; הכול שטויות. ידעו. לחץ היה מביא אותו. פשוט לא רצו לשלם את המחיר&rdquo;.
בהמשך הדגיש נקודה עקרונית שלדבריו הוכחה בשטח: &ldquo;הטענה שלנו הייתה תמיד שהערך של לא להשאיר חייל בשדה הקרב &ndash; חי או מת &ndash; הוא הערך המוביל. אמרו לנו שזה nice to have, אבל שיש אינטרסים. הכול התברר כקשקוש&rdquo;.
לדבריו, דווקא ההיצמדות לערך היא שאפשרה את ההישג הצבאי: &ldquo;במקרה של הדר, הערך פעל בקרב המודיעין והכוחות הלוחמים, ומתוך זה פירקו את חטיבת רפיח &ndash; החטיבה החזקה ביותר של חמאס. הערכים והמקצועיות הולכים יחד&rdquo;.
לסיום הדגיש: &ldquo;בלי החזרת החלל האחרון &ndash; החברה הישראלית לא תוכל להשתקם. רק כשנסגור את הדבר הזה, נוכל להתחיל באמת לבנות מחדש&rdquo;.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: עדי שטרנליכט
צילום:פלאש 90

פינת האוכל

כאן מורשת

.css-10t7zxc{display:block;-webkit-flex:none;-ms-flex:none;flex:none;height:0.7rem;}Recent clips

Recent clips