אלי ביתאן משוחח עם יוגב ליפכין

מוזיקאי ואיש אינטרנט, אחד המייסדים של אתר IsraelFAQs.com מתגורר בקרקוב

מתוך מנדי ביתאן כא בכסלו תשפד 

אלי ביתאן משוחח עם יוגב ליפכין
מוזיקאי ואיש אינטרנט, אחד המייסדים של אתר IsraelFAQs.com מתגורר בקרקוב
מתוך מנדי ביתאן כא בכסלו תשפד

כאן מורשת

אתר חדש למידע ולהסברה

כאן "מורשת"

עורך- איתי סופרין

כאן "מורשת"
עורך- איתי סופרין

איתמר גור- תושב הצפון

ראש ישיבת הר־עציון מתריע מפני הפטור מגיוס בשם לימוד תורה, קורא לרומם את מעמד ההוראה בציונות הדתית — ומזהיר שוועדות חקירה עלולות להפוך לכלי “עריפת ראשים” במקום תיקון אמיתי.

בראיון לכאן מורשת, הרב יעקב מדן מתאר דאגה כפולה: מצד אחד — נסיגה במעמד ההוראה בציונות הדתית; מצד שני — מהלכי חקיקה בנושא הגיוס שעלולים, לדבריו, ליצור הבחנה בלתי מוסרית.

לדבריו, בעבר חל “מהפך” והוראה במוסדות חינוך דתיים התמלאה ברבנים מהציונות הדתית, אך בשנים האחרונות ניכרת נסיגה:
“המקצוע עובר לידיים אחרות. כל עוד זה אצל חרדיים או ישיבות הקו — עוד אפשר להבין. אבל אם נגיע למצב שהחינוך שלנו נתון בידיים ערביות — לזה לא קמנו כמדינה.”

הרב מדן מדגיש כי הבעיה איננה בעיקרה כלכלית:
“אפשר להתפרנס מהוראה בכבוד. הבעיה היא בכבוד למקצוע — ההורים מתערבים יותר מדי, והסמכות של המורה נשחקת. צריך להחזיר למורה את המעמד — בקהילה, בבית הכנסת ובכיתה.”

בהמשך מתייחס הרב למדן להצעת החוק בנושא הגיוס:
“לקבוע בחוק שמישהו חייב למסור את דמו, ואחר פטור — זה בלתי מתקבל על הדעת. אינני בעד כפייה ומעצרים, אבל כן בעד לחץ מדוד — בעיקר חינוכי. לומר בשם התורה שאפשר ‘להוריד כתף מהאלונקה’ — זה חילול השם.”

לדבריו, גם מי שחושש מפגיעה באורח החיים החרדי צריך למצוא דרך חינוכית:
“אם מגדלים אהבה לצבא והבנה שזה חלק מהמצוות — אפשר לשוב לחברה החרדית ולתורה גם אחרי השירות.”

על היוזמה לוועדת חקירה ממלכתית הוא מציג הסתייגות:
“ועדות מתקנות — חשובות מאוד. אבל כשמטרתן ‘עריפת ראשים’, זה יוצר נרטיב של כישלון ומוחק תרומות אדירות של אנשים. צריך לתקן — לא לחפש אשמים בכל מחיר.”

עורך: איתי סופרין

ראש ישיבת הר־עציון מתריע מפני הפטור מגיוס בשם לימוד תורה, קורא לרומם את מעמד ההוראה בציונות הדתית &mdash; ומזהיר שוועדות חקירה עלולות להפוך לכלי &ldquo;עריפת ראשים&rdquo; במקום תיקון אמיתי.
<hr dir="rtl" data-start="419" data-end="422">
בראיון לכאן מורשת, הרב יעקב מדן מתאר דאגה כפולה: מצד אחד &mdash; נסיגה במעמד ההוראה בציונות הדתית; מצד שני &mdash; מהלכי חקיקה בנושא הגיוס שעלולים, לדבריו, ליצור הבחנה בלתי מוסרית.
לדבריו, בעבר חל &ldquo;מהפך&rdquo; והוראה במוסדות חינוך דתיים התמלאה ברבנים מהציונות הדתית, אך בשנים האחרונות ניכרת נסיגה: &ldquo;המקצוע עובר לידיים אחרות. כל עוד זה אצל חרדיים או ישיבות הקו &mdash; עוד אפשר להבין. אבל אם נגיע למצב שהחינוך שלנו נתון בידיים ערביות &mdash; לזה לא קמנו כמדינה.&rdquo;
הרב מדן מדגיש כי הבעיה איננה בעיקרה כלכלית: &ldquo;אפשר להתפרנס מהוראה בכבוד. הבעיה היא בכבוד למקצוע &mdash; ההורים מתערבים יותר מדי, והסמכות של המורה נשחקת. צריך להחזיר למורה את המעמד &mdash; בקהילה, בבית הכנסת ובכיתה.&rdquo;
בהמשך מתייחס הרב למדן להצעת החוק בנושא הגיוס: &ldquo;לקבוע בחוק שמישהו חייב למסור את דמו, ואחר פטור &mdash; זה בלתי מתקבל על הדעת. אינני בעד כפייה ומעצרים, אבל כן בעד לחץ מדוד &mdash; בעיקר חינוכי. לומר בשם התורה שאפשר &lsquo;להוריד כתף מהאלונקה&rsquo; &mdash; זה חילול השם.&rdquo;
לדבריו, גם מי שחושש מפגיעה באורח החיים החרדי צריך למצוא דרך חינוכית: &ldquo;אם מגדלים אהבה לצבא והבנה שזה חלק מהמצוות &mdash; אפשר לשוב לחברה החרדית ולתורה גם אחרי השירות.&rdquo;
על היוזמה לוועדת חקירה ממלכתית הוא מציג הסתייגות: &ldquo;ועדות מתקנות &mdash; חשובות מאוד. אבל כשמטרתן &lsquo;עריפת ראשים&rsquo;, זה יוצר נרטיב של כישלון ומוחק תרומות אדירות של אנשים. צריך לתקן &mdash; לא לחפש אשמים בכל מחיר.&rdquo;
עורך: איתי סופרין

 הרב יעקב מדן: “אי-אפשר לחוקק מציאות שמבדילה בין דם לדם — כולנו חייבים לשאת בעול”

בריאיון לדב אייכלר בכאן מורשת מציע הרב שלוש לשקול שינוי במעמד חלק מהצומות — לנוכח שחרור ירושלים וקיומה של מדינת ישראל: “אם ביטלת את המשבר — למה להמשיך להתענות?”

לקראת צום עשרה בטבת, קורא הרב יהודה שלוש לבחון מחדש את המשמעות של הצומות הקטנים — ומציע לפתוח מחדש את הדיון ההלכתי והציבורי סביבם.

לדבריו, הצומות נקבעו בתקופות של משבר לאומי חריף — כתגובה רוחנית־תורנית לזיכרון החורבן:

“טעניות נקבעו במצבים מסוימים — משבריים.
ב־17 בתמוז, כשהעיר הובקעה; בעשרה בטבת, כשבא נבוכדנצר והטיל מצור.
זה היה רגע של שבר – וקבעו תענית של תשובה.”

אבל, אומר הרב שלוש, המציאות ההיסטורית כיום שונה:

“אתה משפשף את העיניים ושואל — האם המשברים האלו עדיין קיימים?
אין מצור על ירושלים. הכל משוחרר. אז למה נשארים באותן תעניות?”

עם זאת, הוא מדגיש: השינוי איננו פשוט, וההלכה מכירה במורכבות:

“הצומות הן דרבנן.
חלק מהראשונים סוברים שאפשר לבטל במצבים מסוימים — וחלק לא.
בשביל זה יש תורה והלכה: כדי לחשוב, לשאול, ולא רק ‘לסגור את העיניים’.”

“יום ירושלים – ב־17 בתמוז?”

הרב שלוש אף מציע קריאה נועזת: לשלב בין יום ירושלים לצום י״ז בתמוז — ולהפוך אותו ליום שמחה לאומי:

“בעצם יש פה שני הפכים:
מצד אחד — יום ירושלים, שחרור הבית.
מצד שני — תענית.
אם קיבלת את ירושלים בחזרה — ביטלת את המשבר.
אז למה להישאר עם התענית?”

הוא טוען כי יש כאן גם אמירה לאומית־אמונית עמוקה:

בניין ירושלים, המדינה, ותהליך הגאולה — חלק מאותו סיפור.

“זה קשור לשאלה: האם מדינת ישראל היא סיפור אמיתי?”

לדברי הרב שלוש, ההתנגדות למהלך מגיעה בעיקר ממחלקות עומק — ולא רק מהלכה “יבשה”:

“יש מי שרואה במדינת ישראל חלום בלהות — אז ברור שהוא לא יבטל צומות.
מי שלא רואה כאן תהליך של ‘ראשית צמיחת גאולתנו’ — לא יכול לקבל שינוי.”

לדבריו, גם בתוך הציונות הדתית קיימת התלבטות — ולעיתים גם חשש:

“הרבה מאוד כתבו לי ‘יישר כוח’.
אבל אנשים מפחדים להגיד.
החרדים השפיעו על כל המחשבה הדתית־לאומית — ואנשים פוחדים לזוז.”

לגבי הטענות הביטחוניות — כגון זו שהעלה הרב יורם קאפח — כי האיומים מחייבים המשך צום, הוא משיב:

“אנחנו במצב הכי טוב בהיסטוריה שלנו — חוץ משלום.
בזמן החורבן הכול חרב.
היום — יש מדינה, יש צבא, יש ירושלים.
אז לדבר על ‘איומים’ — זה לא נימוק לבטל חשיבה.”

בסיום השיחה הדגיש הרב שלוש:
הדיון הזה איננו פרובוקציה — אלא ניסיון כנה לקרוא נכון את המציאות.

עורך: איתי סופרין

בריאיון לדב אייכלר בכאן מורשת מציע הרב שלוש לשקול שינוי במעמד חלק מהצומות &mdash; לנוכח שחרור ירושלים וקיומה של מדינת ישראל: &ldquo;אם ביטלת את המשבר &mdash; למה להמשיך להתענות?&rdquo;
<hr dir="rtl" data-start="411" data-end="414">
לקראת צום עשרה בטבת, קורא הרב יהודה שלוש לבחון מחדש את המשמעות של הצומות הקטנים &mdash; ומציע לפתוח מחדש את הדיון ההלכתי והציבורי סביבם.
לדבריו, הצומות נקבעו בתקופות של משבר לאומי חריף &mdash; כתגובה רוחנית־תורנית לזיכרון החורבן:
<blockquote dir="rtl" data-start="651" data-end="808">
&ldquo;טעניות נקבעו במצבים מסוימים &mdash; משבריים. ב־17 בתמוז, כשהעיר הובקעה; בעשרה בטבת, כשבא נבוכדנצר והטיל מצור. זה היה רגע של שבר &ndash; וקבעו תענית של תשובה.&rdquo;
</blockquote>
אבל, אומר הרב שלוש, המציאות ההיסטורית כיום שונה:
<blockquote dir="rtl" data-start="860" data-end="988">
&ldquo;אתה משפשף את העיניים ושואל &mdash; האם המשברים האלו עדיין קיימים? אין מצור על ירושלים. הכל משוחרר. אז למה נשארים באותן תעניות?&rdquo;
</blockquote>
עם זאת, הוא מדגיש: השינוי איננו פשוט, וההלכה מכירה במורכבות:
<blockquote dir="rtl" data-start="1052" data-end="1207">
&ldquo;הצומות הן דרבנן. חלק מהראשונים סוברים שאפשר לבטל במצבים מסוימים &mdash; וחלק לא. בשביל זה יש תורה והלכה: כדי לחשוב, לשאול, ולא רק &lsquo;לסגור את העיניים&rsquo;.&rdquo;
</blockquote>
&ldquo;יום ירושלים &ndash; ב־17 בתמוז?&rdquo;
הרב שלוש אף מציע קריאה נועזת: לשלב בין יום ירושלים לצום י״ז בתמוז &mdash; ולהפוך אותו ליום שמחה לאומי:
<blockquote dir="rtl" data-start="1340" data-end="1502">
&ldquo;בעצם יש פה שני הפכים: מצד אחד &mdash; יום ירושלים, שחרור הבית. מצד שני &mdash; תענית. אם קיבלת את ירושלים בחזרה &mdash; ביטלת את המשבר. אז למה להישאר עם התענית?&rdquo;
</blockquote>
הוא טוען כי יש כאן גם אמירה לאומית־אמונית עמוקה:
בניין ירושלים, המדינה, ותהליך הגאולה &mdash; חלק מאותו סיפור.
&ldquo;זה קשור לשאלה: האם מדינת ישראל היא סיפור אמיתי?&rdquo;
לדברי הרב שלוש, ההתנגדות למהלך מגיעה בעיקר ממחלקות עומק &mdash; ולא רק מהלכה &ldquo;יבשה&rdquo;:
<blockquote dir="rtl" data-start="1748" data-end="1890">
&ldquo;יש מי שרואה במדינת ישראל חלום בלהות &mdash; אז ברור שהוא לא יבטל צומות. מי שלא רואה כאן תהליך של &lsquo;ראשית צמיחת גאולתנו&rsquo; &mdash; לא יכול לקבל שינוי.&rdquo;
</blockquote>
לדבריו, גם בתוך הציונות הדתית קיימת התלבטות &mdash; ולעיתים גם חשש:
<blockquote dir="rtl" data-start="1955" data-end="2082">
&ldquo;הרבה מאוד כתבו לי &lsquo;יישר כוח&rsquo;. אבל אנשים מפחדים להגיד. החרדים השפיעו על כל המחשבה הדתית־לאומית &mdash; ואנשים פוחדים לזוז.&rdquo;
</blockquote>
לגבי הטענות הביטחוניות &mdash; כגון זו שהעלה הרב יורם קאפח &mdash; כי האיומים מחייבים המשך צום, הוא משיב:
<blockquote dir="rtl" data-start="2179" data-end="2346">
&ldquo;אנחנו במצב הכי טוב בהיסטוריה שלנו &mdash; חוץ משלום. בזמן החורבן הכול חרב. היום &mdash; יש מדינה, יש צבא, יש ירושלים. אז לדבר על &lsquo;איומים&rsquo; &mdash; זה לא נימוק לבטל חשיבה.&rdquo;
</blockquote>
בסיום השיחה הדגיש הרב שלוש: הדיון הזה איננו פרובוקציה &mdash; אלא ניסיון כנה לקרוא נכון את המציאות.
עורך: איתי סופרין

אתר חדש למידע ולהסברה

כאן מורשת

.css-10t7zxc{display:block;-webkit-flex:none;-ms-flex:none;flex:none;height:0.7rem;}Recent clips

Recent clips