מרעומים אלקטרוניים. נשמע טכני ומשעמם, ובעצם זו הנקודה. חיים שטפלר, מנכ"ל ארית תעשיות, מספר שכך תיארו את החברה שלו שנים ארוכות. מפעל בשדרות, מוצר נישה, שווי של כ-100 מיליון שקל. ואז הגיעו אוקראינה, ה-7 באוקטובר, ובניית הצבאות האירופאים מחדש, ורשף מצאה עצמה מדורגת שנתיים מתוך שלוש כמניה הצומחת ביותר במדד תל אביב 1, עם שווי שקרוב לשלושה מיליארד שקל. פעילות החברה מתבצעת באמצעות חברת הבת "רשף טכנולוגיות בע"מ".

בפרק הזה של רכבת ההשקעות, שטפלר מסביר למה המהלך הזה לא מנותק מהמציאות. "65 עד 70 אחוז מהעולם עבר לאלקטרוניקה, ירצו או לא ירצו", הוא אומר ומציין כי החברה שבראשה הוא עומד, נמצאת שם מאז שנות ה-80, עם ניסיון מוכח בשוק שהיה עד לאחרונה בלעדי כמעט לצה"ל.

אבל יש גם צד לא נעים בשיחה הזו. שטפלר מדבר על כשל מובנה של מדינת ישראל בניהול הרכש הביטחוני, על חברות שקרסו כי לא קיבלו תשלום בזמן, ועל מה ההבדל בין מדינה שמתכננת רכש ל-10 שנים למדינה שתמיד עובדת מעכשיו לעכשיו. "אפס למאה לוקח שישה חודשים", הוא אומר ומבהיר: כשזה קורה באמצע מלחמה, המחיר נופל על משלמי המיסים.

האם הוא צודק? ולאן הולך הסקטור של התעשייה הביטחונית? האזינו לפרק המלא