בשלב הנוכחי של המחאה נגד המהפכה המשפטית, השאלה ששאל זנד את מחמוד דרוויש אחרי מלחמת ששת הימים - אם להישאר כדי להיאבק על אופיה של ישראל - חייבת לצוף במלוא עוצמתה: מהם פניו של הליברליזם הישראלי? האם הוא כולל את הערבי, ומסוגל לקיים דיאלוג עם האחר, או שהוא מוגדר רק על ידי התנגדות למהלכי הכוח המגונים באמת של הצד השני? או, במילים של זנד, האם נוכל להיות גם ישראלים וגם יהודים?